בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה בפאריס: לא רק נשים אוהבות יהלומים

זמרת האופרה מריה קאלאס, גרייס נסיכת מונקו, המהרג’ה של אינדור. תערוכה חדשה בפאריס חושפת את סודות התכשיטנות של בית ון קליף וארפל

תגובות

איזה מ–450 התכשיטים יהיה מוקד המשיכה הגדול ביותר באוסף המוצג במוזיאון לאמנויות הדקורטיביות בפאריס? האם קהל רב במיוחד יצטופף סביב ענק הזהב והיהלומים בעל עיני האיזרמגד הנוקבות, שקיבלה אליזבת טיילור מריצ’רד ברטון כשהפכה לסבתא ב–1971? או אולי תהיה זו שרשרת הרוכסן, המורכבת מפסים של שיני יהלומים, שנוצרה ב–1951 בהשראת דוכסית וינדזור אשר פניה הקשים ותכשיטיה הנאים מופיעים בצילום על הקיר?

ואולי יימשך הקהל אל אחת מסיכות הפרחים הנהדרות, סיכת פרח האדמונית מ–1937, שעלעלי הכותרת שלה, בגוון האודם, מסתלסלים מעל עלי יהלומים? או מול סיכות הבלרינה, שבתמימותן המתוקה מזכירות את שנות ה–50, לאחר מלחמת העולם השנייה? למרבה הפלא, התערוכה של ון קליף וארפּל, “אמנות התכשיטים”, המוצגת במוזיאון לאמנויות הדקורטיביות בפאריס עד 10 בפברואר, מושכת קהל לא רק בזכות הזוהר הנוצץ והאופנתי, אלא גם בזכות סדרת סרטים המציגים את תהליך העבודה.
בסדרת הסרטים - ששמה “Mains d’Or”, מאת וילי פאפא ולואיק פרנז’ן - נראים צילומי תקריב של ידיים בלוויית דברי קריינות של עשרה אומנים החולקים עם הקהל את שיטות העבודה ואת החוויות שלהם. אומן אחד מתאר בגאווה את דרכו המקצועית מאז היה שוליה צעיר ועד היום, ואילו מומחה לאבני חן נשנק כשהוא משפשף בין אצבעותיו אבן אודם לוהטת. “או לה לה! אין לי מלים!” הוא מצליח לומר לבסוף.

R.D

העניין הנלהב בתהליך העבודה ולאו דווקא בעבודות המוגמרות מעיד על שינוי בגישה. בעבר היו התכשיטים היקרים בבחינת סוד נשגב. מאז 1933 ניצבו אבני החן של ון קליף על התכשיטים ללא טפרים שיצמידו אותן למקומן לכאורה - והמצאה מפורסמת זו נקראה “שיבוץ מסתורי”. אבל אפילו סוד התהליך הזה נחשף בסרט, המראה את הפסים שהאבנים מורכבות עליהם, במראה של ריבועים בטבלת שוקולד. נוסף על ההסבר הדידקטי המלווה את הסרט עליהם, מוצגים תכשיטי השיבוץ המסתורי באחד מצינורות הפלקסיגלס הרבים וכך יכולים המבקרים להתבונן בהם מכל הזוויות. גם הרעיון הזה מסמל את הפתיחות של התערוכה המיוחדת הזאת.

סיפורו של בית ון קליף התחיל בראשית המאה ה–20, עם נישואי צאצאיהן של שתי משפחות מענף התכשיטים - משפחת ון קליף מאמסטרדם ומשפחת ארפל מגנט שבבלגיה - נישואים שהיו תחילתה של שושלת תכשיטנים מפוארת. באותה תקופה תפסה מודרניות לינארית את הקווים המעוגלים של תנועת האר נובו, ובית ון קליף הושפע מהעולם המשתנה והסתגל במהירות. בהקדמה לקטלוג המפואר, המעוטר ביותר מ–500 תמונות, מתייחסת מנהלת המוזיאון, ביאטריס סלמון, גם לאזכורים למצרים, וביתר שאת לגילוי קברו של תות אנח אמון ב–1922, ולהשפעות דור הביט משנות ה–70.

מטרת ייסודו של המוזיאון לאמנויות הדקורטיביות היתה להראות שיופי ושימושיות יכולים להתקיים זה לצד זה. זה גם המסר בתערוכה הזאת. היא כוללת אפקטים דיגיטליים שבאמצעותם יוצאים המבקרים לטיול וירטואלי “מאחורי הקלעים”, בסדנאות התכשיטנים בכיכר ונדום. באמצעות מערכת זיהוי על פי תנועות עובר הסיור התלת ממדי בין חדרי בית המלאכה.

בנימה זוהרת יותר מציגה התערוכה את המודרניות האלגנטית של הטיארות, הכתרים שעיטרו את ראשיהן של דמויות מלכותיות, ובהן הקיסרית פארה דיבה מאיראן ושרלין נסיכת מונקו בחתונתה ב–2011.

פטריק גרי

סטניסלס דה קרסיז, מנכ”ל ון קליף ‏(שבקרוב יעמוד בראש קרטייה, חברת תכשיטים נוספת השייכת אף היא לאותה קבוצת יוקרה‏), אומר שזו התערוכה הרביעית שלו מאז 2009. לתערוכה בפאריס קדמו תערוכות בניו יורק, בטוקיו ובשנגחאי, כל אחת מהן שונה מרעותה: אם התערוכה בניו יורק, שהוצגה במוזיאון הלאומי לעיצוב קופר־יואיט ‏(חטיבה של מכון סמיתסוניאן‏), שפכה אור על מוטיבים מסוימים, הגרסה הפאריסאית בנויה בסדר כרונולוגי.

“רציתי שהתערוכה תהיה פדגוגית ככל האפשר”, אומר דה קרזיס. “עברו עשרים שנה מאז הצגנו תערוכה בפאריס. הרעיון הוא להראות אמנים יצירתיים מאוד, בעלי כישורים וירטואוזיים, ולהציג את הבחירה באבנים הטובות ביותר במטרה ליצור תכשיטים נצחיים, בינלאומיים ואוניברסליים”.

התצוגה, שעיצבו פטריס ז’ואן וסנז’יט מנקו, מרככת את האולם המרכזי גבה התקרה בעלי כותרת ענקיים המתפתלים מעל תיבות התצוגה. מוצגים בה התכשיטים העדינים של שנות ה–30 והזהב הצהוב בעיצובים הגדולים יותר של שנות ה–40. כך חולפים העשורים עד ל–1968, שנת המצאתו של דגם “אלהמברה” - תליון בצורת פרח בעל ארבעה עלים על שרשרת ארוכה, המשקף את רוח שנות ההיפיס - הפופולרי עד היום. בהמשך התערוכה עוברת גם דרך הקולקציות האחרונות, שהתמקדו ב”גנים” ב–2008 וב”נשפים מהאגדות” ב–2011.

מוטיבים מן הטבע נוכחים לכל אורכה של התערוכה ובולטים בכמה מהתכשיטים היפים ביותר: חרצית מיהלומים בחיתוך בגט ואבני אודם, או פרח בהשפעת הוואי על צמיד שרשרת נחשי שכולו זהב, מ–1947.

מוטיב בולט אחר הוא התפירה העילית, הבאה לידי ביטוי באזכורים לקשרים, סרטים, תחרה, טול וקישוטים. מבין האזכורים הרבים לטקסטיל הסרטים הם יוצאי דופן: המעודן ביותר שבהם הוא קשר תחרה מ–1949, העשוי מתערובת עדינה של זהב, פלטינה ויהלומים בחיתוך בריליאנט.

התערוכה עוסקת גם בקשרים שבין התכשיטן ללקוח. שיתופי פעולה כאלה התקיימו למשל עם המהרג’ה של אינדור, שהזמין שעון צבעוני בהשראה מצרית ב–1924, ועם דייזי פלואוז, אשת חברה מפורסמת בתקופתה, שהזמינה מעגל של איזמרגדים ב–1926.

מזמרת האופרה מריה קאלאס ועד גרייס נסיכת מונקו, ון קליף ייצר תכשיטים למפורסמים, חלקם כאלה שעשו היסטוריה. ואף על פי ששמותיהן של נשות חברה מתפוגגים ונעלמים מן הזיכרון עם השנים, התערוכה מוכיחה כי תכשיטיהן נותרים לעד, בזכות עיצוב רב מעוף וטכניקה וירטואוזית המבטיחים להם זוהר נצחי.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו