בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המעצבות החשאיות של סמפל

כבר כמה שנים שהאחיות עינב זיני ונופר מכלוף, מייסדות המותג סמפל, מעצבות בנחישות חסרת פשרות. ולמרות זאת התצוגה שלהן, הטובה ביותר בשבוע האופנה בתל אביב, התקבלה כהפתעה. למה בעצם?

7תגובות

יום לאחר שננעל שבוע האופנה בתל אביב המעצבות עינב זיני ונופר מכלוף מהמותג Sampleנראות שלוות כבדרך שגרה. ימים ספורים קודם לכן העלו שתי האחיות את תצוגת הבכורה שלהן על מסלול, בלא ספק הטובה ביותר שנצפתה בארבעת ימי התצוגות של שבוע האופנה, ועתה הן מתנהלות בנינוחות בבוטיק שפתחו במרכז שוסטר בתל אביב, מסרבות להסתחרר מההדים החיוביים שעוררה. כל ניסיון לאתר אצלן תדר סמוי של התרגשות עולה בתוהו. הן עצמן מרגישות שכבר הספיקו להישכח. "הצגנו את הקולקציה ביום הראשון של התצוגות, ומאז קרו כל כך הרבה דברים שזה פשוט עבר", אומרת מכלוף, בת 31, ומוסיפה בנימה רצינית יותר כי הן מרוצות מאוד מהתגובות. "כולם פירגנו לנו ובכלל לא ציפינו לזה". זיני, בת 36, מתוודה כי הכינו עצמן לקטילה. "חשבנו שבכלל שלא יבינו מה אנחנו רוצות".

במבט מבחוץ, קשה להבין מדוע חששו. שהרי הקולקציה שהציגו היתה מן הלכידות והרהוטות שנראו בימי התצוגות. אך הסיבה לדאגתן לא היתה נעוצה בשפת העיצוב, אלא באופיה היומיומי של המלתחה ובאופן הצגתה. שיחות מוקדמות שניהלו עם אנשי ההפקה ומארגני האירוע נטעו בהן את החשש כי התצוגה שלהן עשויה להיות דלה ללא ליווי מוסיקלי או מופע אמנותי אחר. לכן החלו לחשוב על רעיון לסרטון וידיאו נלווה, אבל מהר מאוד הבינו שזה לא תואם את החזון שלהן, ושהן מעדיפות לפנות את המסלול הלבן לדגמים עצמם, רובם לבנים אף הם. "בסופו של דבר אנחנו שמחות שדבקנו בקול הפנימי שלנו", אומרת זיני, "גם אם לאורך הדרך היו רגעים שהביטחון שלנו התערער".

הדבקות הזאת בקול הפנימי, שבאה לידי ביטוי בתצוגה, איפיינה את התנהלותן המקצועית מאז ומתמיד. כבר בראשית דרכן, למשל, הן הבינו ששיטת הקונסיגנציה אינה מתאימה להן, וקיבלו החלטה לעבוד רק עם בעלי בוטיקים שהסכימו לקנות מהן את הסחורה מראש. מאז והלאה, גם ברגעים קשים, לא היטה הדוחק הכלכלי את כושר השיפוט שלהן ­ כפי שמעיד גם ארגז גנוז שנח אצלן בסטודיו.

יש בארגז הזה, הן מספרות, עיצובים ישנים שלהן שאינן אוהבות ולכן לעולם לא יציעו אותם למכירה. המדד לטיבו של דגם הוא פשוט: אם שתיהן ירצו ללבוש אותו הוא יעבור את המבחן. אם לא ­ הוא ייגנז, ודעתן של הלקוחות לא תשנה דבר לצורך העניין. מכלוף נזכרת בריב שהתגלע ביניהן סביב שמלה שסירבה למכור ללקוחה אף שזו היתה נכונה לשלם תמורתה סכום לא מבוטל. זיני אהבה את השמלה, אך היא פסקה: מכוערת. זה נגמר בכך שהיא קרעה אותה לגזרים כדי שלא תגיע לחנות.

דודו בכר

ומנגד, כשהאמינו שעיצוביהן נועדו להופיע מעל במה מסוימת, לא היססו לפעול במרץ לשם כך. ב‑2009 למשל הן שיגרו שני דגמים בעיצובן ­ שמלת מיני זרועת פאייטים ואוברול ­ למשרדה של פטרישיה פילדס, הסטייליסטית של הסרט "סקס והעיר הגדולה 2", בתקווה שתלהק אותם למלתחה של הגיבורה הראשית. את הקשר עם פילדס יצרו דרך מכר משותף שעובד אתה. בסופו של דבר, הדגמים הגיעו באיחור ולא השתלבו בעיבוד הקולנועי לסדרת הטלוויזיה המצליחה.

ועם זאת שמלת הפאייטים זכתה להופיע מאוחר יותר באחד מפרקי הסדרה "בטי המכוערת". עוד קודם לכן נלבשה השמלה על ידי רוני דלומי, אחת המתמודדות בערב הגמר של "כוכב נולד 7". אך הבנות מספרות כי היו מרוצות יותר מהאופן שבו הוצגה בסדרת הטלוויזיה האמריקאית. "הן הלבישו בה את פקידת הקבלה, אמנדה, וליוו אותה בהמון תכשיטים, שלקחו אותה למקום הקיטשי שכיוונו אליו בדגם המסוים הזה".

השמלה הזאת, ודגמים נוספים של הצמד שלבשו ידועניות באירועים מתוקשרים, זיכו את המותג בחשיפה נרחבת ועוררו ציפייה, אך גם הותירו את הרושם כי האחיות ממקדות את מרצן בעיצוב של בגדי ערב טקסיים. הלהט שעוררה קולקציית אביב-קיץ 2013 שהציגו בשבוע האופנה נבע אם כך גם מהכיוון החדש שזו סימנה: מלתחה עירונית שחזותה הפשוטה מנוגדת להידור המופגן שזוהה עם עבודתן המוקדמת ואשר מציעה ממד רענן של תחכום אנין.

אחד מהכוחות המניעים של הקולקציה היה מחוות פשוטות למראית עין, שנראו ממוקדות מאי פעם. אלא ששתי המעצבות מתעקשות כי כבר מהיום שבו ייסדו את המותג, ב‑2008, הן שמו דגש על עיצוב של פריטי יומיום. "מאחר שעד לאחרונה לא היה לנו בוטיק משלנו, לא היתה לנו שליטה על הדגמים שנחשפו מתוך הקולקציות שעיצבנו בכל עונה. מנהלי החנויות שעבדנו אתם העדיפו לקנות את הדגמים המקושטים יותר, ואלו נבחרו באופן טבעי גם על ידי סטייליסטים לצילומים", מסבירה מכלוף.

אבי ולדמן
אבי ולדמן

היא סבורה כי מה שהעניק לקולקציה את הצביון הנקי היה חטיבת הבגדים הלבנה שפתחה אותה. "בתוכנית המקורית יועדה הקולקציה כולה להיות לבנה, אבל דברים השתנו בדרך. מצאנו דפוסים פרחוניים והחלטנו לסיים כל קבוצת צבע - ­ לבן, בז' ושחור - ­ בהדפסים שונים".

את האמרות המעוגלות של הדגמים שאלו מעולם בגדי הספורט, ואלו שיוו למלתחה כולה תחושה של זרימה נמרצת, לצד רכות קלילה שהתעצמה במשחקי שקיפויות בבדי אורגנזה פריכים. מנגד, הכיסים המעוגלים הגדולים, או הכנף המעוגלת של מעיל הטרנץ' המסורתי ששולבה בחולצה בעלת שרוול אחד, נולדו מהמחשבה על בגדי מסע.

אלו האחרונים נקשרו אצלן למסע האישי שעשו בארבע השנים האחרונות לעבר קדמת הבמה - מייסוד המותג ועד להצגת עבודתן על המסלול.

טרור בשוק

ההחלטה לעבוד יחד, אומרת זיני, התקבלה בצורה טבעית מאוד. בתחילה הן עיצבו דגמים בקומת המרתף שבביתה, בעזרת מענק התחלתי צנוע שבעלה נתן להם. אז נהגו לגזור את הדגמים בעצמן, ולאחר מכן היו מביאות זאת לתופרת בית ואוספות את הדגם למחרת. את המכירות הראשונות שלהן ניהלה מכלוף מבית אמן בחדרה, במקביל ללימודיה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.

כשמכלוף השלימה את הלימודים בשנקר, ב‑2006, היא קיבלה דוכן בשוק המעצבים בתל אביב, יחד עם חבריה לספסל הלימודים. וסביב הדוכן שלה התחולל טרור, כלשונה. "כל הדגמים שהצגתי נמכרו באותו היום, כולל זוג המכנסיים שלבשתי, ויצאתי בסוף היום עם רשימת הזמנות מטורפת. הייתי בשוק מזה".

אבי ולדמן
אבי ולדמן

שני הריונות ולידות עוקבים קטעו את רצף העבודה, וכשרצתה לחזור לעצב היא גילתה שקשה לה לעשות זאת לבד. זיני הציעה לעזור לה עם השיווק והניהול, ועם הזמן חלוקת התפקידים התמוססה. "היא עדיין המוח", אומרת זיני על אחותה, אף שהיום הן עושות הכל יחד: מעצבות, משווקות, מפיצות סחורה וגם מנקות את הסטודיו בסוף היום.

גם היום הסטודיו שלהן ממוקם בחדרה. זהו בית צמוד קרקע המחולק לשתיים: בקומת הכניסה שוכנים הסטודיו והמתפרה, שבה מועסקות ארבע תופרות דרך קבע, ובקומה העליונה נמצא בית הילדים. יש בו מיטה, מקלחת וחדר משחקים, ואם אחד הילדים חולה או בחופשה מהלימודים, הוא מלווה את אמו לעבודה.

יש דגמים שאינם מיוצרים בסטודיו אלא נשלחים לייצור בסרי לנקה ובהודו, והשתיים מקפידות לעבוד עם מפעלים המעסיקים עובדים בתנאים הוגנים. הבדים לקולקציות, לעומת זאת, מיובאים מחו"ל, פרט שמייקר את עלויות הייצור ובסופו של דבר גם את מחירי התוצרים, אך אינו מרתיע אותן. "זה עניין של מחויבות", מסבירה זיני. "אם אתה מאמין במה שאתה עושה, ואתה עושה אותו על הצד הטוב ביותר שביכולתך, אז יש לו כוח. לצערי אי אפשר לבנות קולקציה משאריות של בדים שמוצאים אצל הסוחרים בנחלת בנימין. פשוט אי אפשר".

מכלוף מוסיפה כי את סוגי הבדים שהן מחפשות אי אפשר למצוא אצל הסוחרים האלה, אפילו לא במקרה. "וגם כשמאתרים במזל משהו באיכות כזו, הוא יופיע לאחר מכן בעוד שתי קולקציות של מעצבים מקומיים".

לאורך כל תקופת פעילותן המשותפת הקפידו השתיים לשמור על זהותן בחשאיות שאינה אופיינית לתעשייה. זה לא היה מכוון אבל גם לא מקרי, אומרת מכלוף וממחישה: "נניח, אתמול בערב קיבלנו סמס שיש הרמת כוסית לנעילת שבוע האופנה בשעה 11 בלילה. מי יכול להגיע לאירוע כזה? יש לי ילדים בבית שצריך להשכיב לישון, ועדיין לא סיימתי לשטוף את הכלים של ארוחת הערב".

זיני מוסיפה כי באותה שעה המתינה היא עצמה למשלוח של מצרכים מהסופר. "זה בלתי אפשרי מבחינתנו לחיות את החיים האלו", היא ממשיכה. "אנחנו מנהלות בתים ולא רק את המותג, ואני גרה בנתניה, וגם עינב התגוררה בחדרה עד שעברה לפני שנתיים לתל אביב. אנחנו מאוד ארציות. מאוד", היא מסכמת לטובת מי שטרם הבין.

גם עתה חשיפתן מעל דפי העיתון מעוררת בהן אי נחת מסוימת. באופן כללי, הן אומרות, הן מעדיפות לפנות את קדמת הבמה לבגדים שהן מעצבות. "זה לא שאנחנו רוצות להתחבא, אבל אנחנו מרגישות שאין לנו מה לתרום בעצמנו", מסבירה מכלוף. "אנחנו מעדיפות שהעבודה שלנו תדבר בעד עצמה".

זה בדיוק מה שקרה מאז שהשיקו את המותג, ייצרו את הדגם הראשון שלהן ­ - זוג מכנסי עור ­ - ובחרו בשם סמפל (דוגמה של דגם שלאחר מכן ישועתק) בשל הדגמים היחידים במינם שיצרו: הדגמים הלכו לפניהן ועשו שם למותג, אבל הן עצמן נותרו מאחורי הקלעים.

"מאיפה צצו שתי הבנות האלו פתאום?" היתה אחת התגובות לאחר התצוגה המוצלחת שהעלו בשבוע האופנה בתל אביב. מצחיק לחשוב שתגובה זו ואחרות כמותה השמיעו אנשים המקורבים לתעשייה זו, שמרכז הכובד שלה נמצא בעיר. ומשעשעת לא פחות מכך העובדה שהמקום שממנו "צץ" הצמד לא רחוק מכאן.

לשבוע האופנה הגיעו השתיים בתיווכו של מיקי בוגנים, ידיד המשפחה, שקישר בינן ובין מוטי רייף, מפיק האירוע. לטענתן, בוגנים הוא שהפציר בהן לחשוף את עבודתן לקהל הרחב. אבל אפילו עתה, לאור הצלחתה של התצוגה, הן מגלות צניעות מסוימת ביחס להמשך דרכן המקצועית. "אין לנו תוכניות מוגדרות", אומרת מכלוף, "ולמען האמת, גם לנקודה הזאת לא תיכננו להגיע. זה משהו שקרה באופן אורגני".

אולי התרחבות לחו"ל? עד לפני זמן לא רב, הן אומרות, פסלו כל דבר שנקשר לעבודה בחו"ל, אך כעת הן מרגישות בשלות יותר להתרחב לשווקים זרים. "הדבר הכי חשוב", אומרת מכלוף, "הוא שאנחנו נהנות מהעשייה שלנו. ברגע שלא ניהנה יותר, נפסיק כנראה לעשות את זה". ברגע זה זיני שולחת מבט באחותה ומוסיפה בחיוך מודאג: "אבל אז בעצם לא יהיה לנו מה ללבוש..."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו