שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סוזן בלפרון, אבן יקרה

היא השפיעה על עולם התכשיטנות כפי שקוקו שאנל השפיעה על עולם האופנה, ותכשיטיה שוברים היום שיאים במכירות פומביות. מה הפך את סוזן בלפרון למעצבת נדירה כל כך?

קתי הורין
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קתי הורין
ניו יורק טיימס

התכשיטנית הפאריסאית סוזן בלפרון התחילה לעבוד ב–1919, בהיותה בת 19, והמשיכה לעבוד ברציפות ב–56 השנים הבאות. היא מתה ב–1983. חייה והקריירה שלה הם ביטוי לתנועה המודרנית באמנויות, ללידת הפמיניזם ולהתפתחות האופנה כענף עסקי. אך כל מי שמתבונן בעבודתה של האשה המיוחדת הזאת אינו יכול שלא להתרשם שמה שעניין אותה היה אך ורק הרעיונות שלה עצמה.

ההכרה הזאת מטלטלת מעט, והטלטלה מועצמת בשל אלפי הרישומים שציירה וכן בתכשיטים עצמם. אבל העיצובים שלה ייחודיים - נועזים, שובביים, לא־קישוטיים במופגן - עד כדי כך שהם מפריכים את ההנחות המוקדמות בכל הנוגע לתכשיטנות במחצית השנייה של המאה ה–20, ואולי אף בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. השפעתה מזכירה את השפעתה של קוקו שאנל בתחום האופנה; הצורות הפיסוליות של בלפרון בישרו את העיצוב המודרני, וכמו שאנל, היא הוכיחה שסגנון יוקרתי עשוי מרכיבים פשוטים וחסרי הידור.

“היא הראשונה שהתרחקה מהרעיונות הקלאסיים של התכשיטנות”, אומר דומיניק בילר, סוחר בתכשיטים נדירים ועתיקים. בילר מזכיר שמות ידועים יותר כגון פולקו די ורדורה והתכשיטנים האמריקאים פול פלאטו ודייוויד וב ומוסיף: “כל האנשים האלה לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלעדי בלפרון. היא היתה הגאון והכישרון”.

בלפרון ב-1934. הראשונה שהתרחקה מהרעיונות הקלאסיים של התכשיטנותצילום: קורביס

אי אפשר לומר שבלפרון זוכה לקאמבק, אבל מאחר שתכשיטיה שוברים שיאים במכירה פומבית ‏(צמיד קרטייה משובץ יהלומים ופנינים ורודות פראיות משנות ה–20 נמכר באחרונה ב–3.5 מיליון דולר בסותביס בז’נווה‏), כדאי לבדוק מה הפך אותה למעצבת כה נדירה. בחודש מאי נמכרו בסותביס כ–60 תכשיטים וחפצים אישיים שלה, בשלושה וחצי מיליון דולר. המחירים היו בדרך כלל הרבה מעל ההערכה. טבעת אחת, יהלום בחיתוך מרקיזה, משובץ בקוורץ ‏(שמחירה הוערך ב–50–80 אלף דולר‏), נמכרה ב–506 אלף דולר.

אשתקד התפרסם ספר ראשון מעיצוביה של בלפרון ‏(בהוצאת אנטיק קולקטורס קלאב‏), ובקרוב ייצא ספר נוסף מאת בעלי חברת ורדורה בניו יורק, וורד לנדריגן ובנו ניקו, שבמשך כמה שנים צילמו פריטים מאוספים פרטיים. האב ובנו מחזיקים בבעלותם את הזכויות על דגמיה של בלפרון, המבוססים על יותר מ–9,000 רישומים ושרטוטים שהם רכשו ב–1999, והם מתכננים לייצר כמה מהדגמים בשנה הבאה.

“אין עוד תכשיטנים כמוה”, אמר קרל לגרפלד, אספן נלהב של בלפרון. מרטין טרוויס, אספן מלונדון, אמר: “ברוב הפריטים של בלפרון אפשר לזהות מיד שאלה פריטים שהיא עיצבה”. אבל היא מעולם לא חתמה על יצירותיה. “הסגנון שלי הוא החתימה שלי”, אמרה.

בלפרון נולדה במחוז ז’ורה בצרפת והגיעה לפאריס בעיתוי מוצלח במיוחד: מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, והעיר הוצפה בהון אמריקאי ובטעמים אוונגרדיים. בלפרון החלה לעבוד בחברת התכשיטים רנה בואוון, שנוהלה אז בידי אלמנתו ז’אן, שאחיה היה מעצב אופנת העלית פול פוארה. אלזה סקיאפרלי היתה אחת הלקוחות הנאמנות של החברה, ואכן לא קשה לזהות את השפעתה של בלפרון בפריטים מאוחרים שעיצבה סקיאפרלי, המעוטרים במקבצים מלאי חיים של אבני קבושון.

תכשיטים בעיצוב בלפרוןצילום: קורביס

ב–1932 עזבה בלפרון את בואוון והקימה חברה עם ברנאר הרץ, סוחר חשוב של פנינים ואבני חן. כעת היא היתה הסמכות העליונה מבחינה אמנותית, והדבר ניכר בדגמים עזי מבע כגון צמיד גושני מקוורץ עם יהלומים בשיבוץ פאווה, סיכות עלה מזהב צהוב שענדה אשת החברה מונה ויליאמס כשהצטלמה לתמונת דיוקן שהתפרסמה ב–1935 בירחון “ווג”, וסיכות וטבעות אדריכליות ועליהן אבן גדולה אחת או שתיים.

למרות גודלם של התכשיטים, היה לה חוש ייחודי לפרופורציות. “היום מתייחסים לזה כמובן מאליו”, אומר בילר על עניין הפרופורציות. “אנשים אומרים, ‘איזו טבעת יפה’. אבל מעניין לראות שלא רבים התכשיטנים שמבינים כיום את האסתטיקה של הפרופורציות, ומביאים בחשבון את האדם שעונד את התכשיט ואת שילוב החומרים. היא היתה מעולה בזה”.

מוטיבים אפריקאיים השפיעו על אמנים מאז תחילת המאה, אבל בלפרון הגדירה מחדש את הסגנון בפריטים חושניים מזהב מרוקע ובפריטים אחרים שנעשה בהם שימוש בחרוזים מסורתיים; אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא זוג צמידי זהב חלקים, שבצדם האחד מעוטרים באבני אזמרגד בגדלים שונים. הצמידים היו שייכים לדוכסית וינדזור, שבלפרון עיצבה בעבורה תכשיטים רבים.

בילר מציין שבלפרון ביטאה בעבודותיה את רוח התקופה של שנות ה–20 וה–30, תקופה שבה אמנים, מעצבים ואנשים מתחומי יצירה אחרים השפיעו זה על זה. הוא מוסיף שאמנים כמו דאלי וקנדינסקי אמנם עיצבו תכשיטים, אך לא בהצלחה רבה: “העבודות שלהם באו מהשכל, לא מהרגש”. לתכשיטים יש תכונה מיוחדת - הם מגיבים לאדם. התכשיטים של בלפרון, הוא אומר, “מתחילים לפעול כשעונדים אותם”. או כפי שאומרת פטריציה די קרוביו, “תכשיט של בלפרון מעניק לך זוהר”.

ב–1942 עצרו הנאצים את ברנאר הרץ והוא נשלח למחנה ריכוז ומת שם. בלפרון הצליחה למנוע את סגירת החברה בתקופת המלחמה, ולאחריה נכנס לחברה כשותף בנו של הרץ, ז’אן. בלפרון היתה נשואה למהנדס, אך הספר הנאה שחיברו סילווי רולה ואוליבייה ברואן אינו מסגיר כמעט שום פרט מחייה הפרטיים ‏(ב–2007 רכש ברואן, סוחר עתיקות, מסמכים פרטיים, תכשיטים וספרי חשבונות של לקוחות מעיזבון בלפרון, שעד אז נחשבו אבודים‏). מבחינות מסוימות, אישיותה המסתורית של בלפרון מזכירה חדשנית אחרת, בעלת בית האופנה מדאם גרה, שהיה לה מאגר לקוחות יוקרתי ושלא רצתה למסחר את דגמיה.

ז’אן־פייר ברון, שהחברה שלו ייצרה תכשיטים ושעונים לרוב המותגים המובילים באירופה עד שמכר את הסטודיו שלו לקרטייה בשנת 2000, זוכר שפגש את בלפרון ב–1958. “היא היתה אולי בת 60 כשהכרתי אותה, ואני הייתי בן 22”, הוא אומר. “היא היתה יפהפייה גם אז - לא היה אפשר להאמין. היא היתה פשוטה מאוד, יוקרתית מאוד, היה לה טעם נפלא”.

ב–1987 התקיימה מכירה פומבית של תכשיטי דוכסית וינדזור, ובלפרון התגלתה מחדש. כעבור כמה שנים הקימו הרץ וברון חברה לשחזור עבודתה; בסופו של דבר מכרו את הזכויות לוורד לנדריגן, שהתאהב בדגמיה. “היא היתה קובעת טעמים, והיא שמה פס על כולם”, אומר לנדריגן. אף שאין כמו פריטים מקוריים, אספנים כגון מרטין טרוויס אומרים שהחברה של לנדריגן ערוכה לייצר דגמים איכותיים של בלפרון באמצעות ורדורה.

אך כדאי להתרשם מהכישרון העצום של בלפרון מסיבה נוספת. “איבדנו את היכולת להתפעל מדברים נדירים”, אומר בילר. הדגמים שלה נבעו מהאנרגיות הייחודיות שלה, ולא זו בלבד, אלא שהם נוצרו בתקופה שבה תכשיט או פנינה טבעית נתפשו כמשהו נדיר. “היום אנו כבר לא מתרשמים כל כך מתופעת טבע ייחודית, כי אנו מסוגלים לשחזר אותה”, הוא אומר. “ולכן שום דבר לא נראה לנו נדיר”. הגאונות של בלפרון מדגישה את הבעיה הזאת.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ