בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בארון של בנות

האנה לבושה מרושל, מארני משתדלת להיראות מבוגרת, לג'סה יש חוש לסטייל אבל גם החלטות לבוש קיצוניות, ושושנה מערבבת את כל חוקי האופנה. "בנות" רחוקה מלהיות פנטסיה יוקרתית נוסח "סקס והעיר הגדולה", אבל גם בה אופנה היא שחקנית אופי מרכזית. עם זכייתן של הסדרה ויוצרתה בגלובוס הזהב

8תגובות

אולי זה היה בפרק שבו האנה, הדמות הראשית בסדרת הטלוויזיה "בנות" של HBO, לבשה קרדיגן מעוטר בעגבניות ביום העבודה הראשון שלה במשרד עורכי דין. אולי זה היה דווקא בפרק שבו מארני, החברה הכי טובה שלה, לבשה שמלת קוקטייל קטנה ועזת צבע למסיבת לופט בשכונת בושוויק. או שמא זה היה בפרק שבו ג'סה לבשה שמלה שקופה דקיקה וארוכה מעל תחתונים בוורוד לוהט כשהלכה לעבוד בתור בייביסיטר. 

קשה לדעת מתי בדיוק זה קרה, אבל בשלב מסוים במהלך הצפייה בסדרה באביב שעבר נזכרתי פתאום, באופן בלתי צפוי לחלוטין, בתלבושת שנהגתי ללבוש בתום הלימודים בקולג': רומפרס (שורטס תפוחים) שחורים עם חולצת אוקספורד לבנה, עניבה אדומה וטייטס בהדפס דמוי ציור של ליכטנשטיין. כיניתי את התלבושת הזאת "הסמל המסחרי" שלי ולבשתי אותה בעיקר לראיונות עבודה.

זה ההבדל בין "בנות", שזכתה השבוע בפרס גלובוס הזהב לסדרה קומית, ובין אמה הרוחנית "סקס והעיר הגדולה". כשצפינו בשרה ג'סיקה פארקר ובחברותיה חשבנו, הלוואי שהיו לי נעליים כאלה. כשצופים בלינה דנהאם ובחברותיה חושבים, גם אני הלכתי בעמק הבכא הזה. 

האופנה ב"בנות" אולי אינה מעוררת השראה, אבל היא מכוונת מאוד. "אנחנו מודעים מאוד לבגדים שהבנות לובשות", אומרת דנהאם, בת 26, היוצרת, הכותבת והבמאית של הסדרה, שזכתה גם היא בגלובוס הזהב על משחקה בדמות האנה. "אנחנו מדברים שעות על הבגד ההוא שאת לא מאמינה שלבשת אבל את יודעת שתיכננת אותו שלושה ימים תמימים".

מעצבת התלבושות של התוכנית, ג'ניפר רוגין, מסכימה. "הנושא הכללי של התוכנית הוא כל הטעויות שאנחנו עושים כשאנחנו מנסים למצוא את דרכנו בחיים", היא אומרת. "רצינו לאמץ את כל הגורמים האלה ­ הנעורים, העבודה הראשונה, חוסר הביטחון במערכות יחסים, הן עם חברים והן עם בני זוג ­ ולנסות לתת להם ביטוי בבגדים".

לעומת "סקס והעיר הגדולה", שיצרה פנטסיה יוקרתית בהשראת מעצבים, "בנות" חותרת יותר מכל לאותנטיות. "מה שהכי העסיק אותנו היה הריאליזם, המהימנות", אומרת דנהאם, ומוסיפה שג'ני קונר, ממפיקות הסדרה, "נמצאת אתי תמיד במדידות ואומרת לי, 'זה הולם אותך קצת יותר מדי'. היא יודעת לזהות איפה אנחנו עלולים להיכשל במשהו חמוד ותואם מדי, טלוויזיוני כזה".

מרכיב מכריע באתוס הזה, אומרת קונר, הוא "לא להלביש את הבנות בבגדים שהן לא יכולות להרשות לעצמן לקנות". הבגדים היוקרתיים ביותר בסדרה הם בגדים של מעצבים כמו TheoryוTibi- ושל אן טיילור, שסגנונה רחוק מאוד מהסגנון החביב על קארי ברדשו. הדמויות גם לובשות כמה מהבגדים יותר מפעם אחת. 

"להאנה יש זוג מוקסינים שהיא אוהבת, שעיצבה רייצ'ל אנטונוף למותג באס. היא נעלה אותן הרבה בעונה הראשונה", אומרת רוגין. דנהאם אומרת שבכל פעם שראתה את הנעליים האלה היא אמרה, "יש! המוקסינים שלי!" (פרט טריוויה בשולי הדברים: מעצבת הנעליים היא אחותו של ג'ק אנטונוף, חבר להקת Fun המועמדת לגראמי ובן זוגה של דנהאם).

"אני משתגעת בכל פעם שאני רואה דמויות בסדרת טלוויזיה לובשות מעיל אחר בכל יום", אומרת דנהאם. "אחרי הלימודים לבשתי אותו מעיל שלוש שנים, אפילו אחרי שהכלב שלי השתין עליו".

כמו החוויות המתוארות בתוכנית, הבגדים מוצגים לעתים קרובות בפרטנות אוטוביוגרפית. "פעם רבתי עם אחת החברות הטובות שלי כשהיא לבשה שמלה מניילון", אומרת דנהאם. "ושמלת הניילון נהפכה לדוגמה לקונפליקט בינינו ­ 'את משתנה, את לובשת שמלת ניילון'. שמלת הניילון קיבלה מקום של כבוד בעונה השנייה". 

לעתים קרובות התוכנית מפנה את תשומת הלב של הצופה אל פשעי האופנה של הגיבורות. כשהאנה מגיעה בשמלה לבנה לבית הקפה ביום הראשון של עבודתה שם, הבוס אומר לה לחזור הביתה ולהחליף בגדים, כי "כאן לא בית חולים לחולות שחפת". כשמארני לובשת שמלה פרחונית שופעת מחשוף, אחת הדמויות אומרת לה, "שלום לך, ג'יי-לו בטקס הגראמי". ברגע בלתי נשכח בשלב מוקדם בעונה השנייה קוראת מארני, שמגלמת אליסון ויליאמס, את האנה לסדר בגלל חולצת הרשת הזרחנית והמגוחכת שלה. כל מה שהיא אומרת הוא: "מה את לובשת?"

"בנות" היא אולי ההפך מסדרה על נשים זוהרות, אבל ברוח חיפוש הזהות האישית המאפיין אותה, היא עוסקת במידה רבה בסגנון לבוש אישי. "המלתחות", אומרת רוגין, שעבדה בעבר ב"האשה הטובה" וב"משועמם עד מוות", "מושפעות מאוד מהדמויות שלובשות אותן". לדמויות האלה הבגדים הם צורה חשובה של ביטוי עצמי, אומרת דנהאם. "הבגדים נועדו לשקף את הפנטסיה שהבנות מטפחות ביחס לעצמן, והם מין הגשמה עצמית לא מוצלחת", היא אומרת.

לכל אחת מהבנות יש סגנון מובהק משלה. את האנה, אומרת רוגין, היא מלבישה בסגנון "מרושל ואוהב". חלק ניכר מפריטי הלבוש של האנה, שהיא מתאימה זה לזה בצירופים שונים, מגיע מחנויות יד שנייה, ולפעמים הם יוצרים מראה שלאו דווקא מחמיא לדמות. "אבל היא מחויבת לגמרי לקונצפט", מסבירה רוגין. "לפעמים אנחנו אפילו מתקנים את הבגד כדי שייראה עוד פחות מחמיא".

מארני, החברה הטובה והלחוצה של האנה, סובלת מבעיה הפוכה. "היא מאוד מאורגנת", אומרת רוגין. מארני אוהבת שמלות צינור צמודות ולובשת פריטים של בלאק היילו ושל דיאן פון פירסטנברג. "היא משתדלת מאוד להיראות אשת קריירה, להיות מבוגרת, ולפעמים היא מגזימה". בעונה הראשונה, למשל, היא לבשה שמלה של טיבי ונעלה נעלי עקב למסיבה בבושוויק. "היא לובשת שמלה שמתאימה לבר מצווה למסיבת גראנג' בלופט", אומרת רוגין.

שושנה, הסטודנטית הניו יורקית המוזרה והעצבנית שמגלמת זוסיה מאמט, עסוקה יותר מכולן בסוגיות של אופנה. "היא כזאת שקוראת כל ספר, כל מגזין, ומשתמשת בכל חוקי האופנה בבת אחת", אומרת קונר. והיא קונה, מסבירה רוגין. "יש לה זמן וגם קצת כסף לקנות בגדים", היא אומרת. "אנחנו קונים את הבגדים שלה בבלומינגדיילס ובסאקס". 

רויטרס

שושנה היא גם חסידה גדולה של טריינינגים. היא נראית בטריינינג של ג'וסי קוטור, וזכור הפרק שבו צפתה בטלוויזיה ב"סנאגי" (שמיכה אישית עם שרוולים) סגולה ועליה סמל השלום ("אני מתה על הסנאגי הזה", אומרת רוגין). 

"דואגים ששושנה תלבש את הלבוש המתאים לכל רגע. אפילו הפיג'מות שלה מוקפדות", אומרת מאמט עצמה.

ואילו ג'סה הבוהמית, שמגלמת ג'מיימה קירק, היא לדברי דנהאם, "בחורה עם חוש פנימי קולי מאוד לסטייל, והביטחון שלה יכול לפעמים להוביל אותה להחלטות מטורפות ולא ראויות". ג'סה לא רק לבשה את השמלה השקופה שהוזכרה לעיל כשהלכה לשמור על ילדות ("היא מגיעה עד הרצפה", היא אומרת בפרק הזה כדי להצדיק את הבחירה), אלא גם לבשה חלוק רחצה ומגפי Ugg, אספה את השיער בתסרוקת גיישה והתאפרה בסגנון יפני כשהלכה לפגוש את האקס שלה לטיול בפארק.

הסגנון של ג'סה דומה מאוד לסגנון של קירק במציאות. "למדתי עם ג'מיימה בתיכון", מספרת דנהאם, "וכל הבנות רצו להתלבש כמותה". רבים מהבגדים של ג'סה מבוססים על בגדים שלובשת קירק במציאות, וכמה מהם, למשל שמלת הכלולות שלה, הגיעו מג'מינולה, חנות בווסט וילג' שבבעלות אמה, המעצבת לוריין קירק. דגמי הווינטג' המשוחזרים של קירק האם הופיעו ב"סקס והעיר הגדולה", ודנהאם עצמה עבדה בג'מינולה בתקופת לימודיה בקולג'.

החנות הקטנה שוכנת ברחוב עתיק ומיוחד, הטפטים שעל קירותיה קרועים והנברשות מעוטרות בגדילים. מרבית הפריטים בה נמכרים בטווח של 295‑695 דולר. זה נראה כמו מקום שג'סה היתה יכולה להיות הבעלים שלו בבגרותה. "החנות קצת מזכירה בית בושת בסגנון מולן רוז'", אומרת דנהאם, "אבל היא גם נראית כמו סלון תרבותי מתוחכם בצרפת. גם הבית של ג'מיימה נראה ככה".

דנהאם נזכרת שכאשר עבדה שם, "קרה שאף אחד לא נכנס במשך יום שלם, ופתאום היתה נכנסת איזו דוגמנית נחשבת וקונה 19 נברשות ותשע שמלות". 

בראיון טלפוני מספרת קירק האם, המעצבת ובעלת החנות, שאינה זוכרת את ימיה של דנהאם בחנות. "אבל ג'מיימה (שקולה נשמע ברקע) אומרת שהייתי בוסית איומה ללינה", היא מוסיפה. "בעצם פתחתי את החנות כדי לספק לחברות של בנותי עבודה בסופי שבוע".

הקשר ארוך הימים של דנהאם לאופנה מפתיע. לא זו בלבד שדנהאם, בתם של שני אמנים ובוגרת בית הספר סנט אנ'ס בברוקלין, עבדה בג'מינולה, אלא שבאחרונה גם צילמה אותה אנני ליבוביץ בתלבושת שהמעצב זאק פוזן, ששמר עליה כשהיתה ילדה, עיצב לה לטקס סיום בית הספר התיכון.

הסגנון האישי של דנהאם ודאי שונה מזה של האנה. אחרי הכל, היא לבשה פראדה לטקס האמי (וזאק פוזן לגלובוס הזהב). "האנה מתלבשת כמו שאני התלבשתי בסוף הקולג' ואחרי שגמרתי ללמוד", אומרת דנהאם. "לא היה חשוב לי שהבגדים ייראו עלי טוב, רציתי ללבוש בגדים מצחיקים או מעניינים או מוזרים. הייתי חסידה גדולה של שמלת הבועה שדומה לשק, צר לי להגיד". 

ואיך קונר מתארת את הלוק של דנהאם? "לינה מתלבשת במראה בוגר לא רק הרבה יותר מזה של האנה, אלא גם הרבה יותר ממה שמקובל בגילה", היא אומרת. "היא מתלבשת כמו ליידי. רק לעתים נדירות אני רואה אותה בג'ינס, וכשהיא לובשת ג'ינס היא מצרפת אליהם בלייזר מחויט".

"בתפישה שלי אני מתלבשת כמו ליידי מהודרת ברדקליף. זו הפנטסיה שלי על איך שאני מתלבשת", מאשרת דנהאם. דנהאם, שמשכה תשומת לב רבה כשחשפה בסדרה את גופה הלא-הוליוודי במובהק, משכה תשומת לב דומה גם בבגדים שבחרה ללבוש.

מעטות השחקניות שהשליטה האמנותית נתונה בידיהן והן מחליטות לעצב דמויות שנראות בטלוויזיה טוב פחות משהן עצמן נראות במציאות. לוסיל בול לא היססה לתחוב לפיה שוקולדים בפס ייצור או לדרוך ענבים ברגליה, אבל היא עשתה זאת בתסרוקת מוקפדת ובאיפור מלא. ליז למון של טינה פיי מתלוצצת על חשבון הופעתה, אבל למעשה היא נאה למדי. אפילו רוזאן בר, האם הקדמונית של הריאליזם הסיטקומי שבמרכזו נשים, הלכה ונעשתה יפה יותר, רזה יותר ומאופרת יותר מעונה לעונה של הסדרה שלה.  

"הפעם הראשונה שפגשתי את לינה", מספרת קונר, "היתה אחרי שראיתי את 'FurnitureTiny'", סרט הקולנוע הראשון של דנהאם. "אני זוכרת שחשבתי, או אלוהים, את כל כך יפה! היא מציגה את עצמה בצורה לא מחמיאה, וזה היה מפתיע כי זה כל כך לא שגרתי". 

דנהאם אומרת שהיא יודעת ש"לא כולם היו בוחרים בדרך הזאת". ועם זאת, היא מוסיפה, "גם לא מפריע לי לראות תמונות לא טובות שלי. המניע הוא לא 'אני צריכה לעשות את זה למען אחוות הנשים'. זה פשוט ניסיון להישאר נאמנה לדמויות ולדברים שהסדרה עוסקת בהם". 

מאנגלית: אורלי מזור-יובל 

העירום החדש

אם הבגדים ב"בנות" מייצגים את הסדרה, העירום של דנהאם מייצג אותה לא פחות

רותה קופפר

לא מעט נכתב על טעמה הגרוע של האנה הובארת, הדמות שמגלמת לינה דנהאם, בבגדים. אבל לא פחות מכך נכתב על הופעותיה של דנהאם ללא בגדים ­ וקשה שלא להצדיע ליוצרת הצעירה המציגה בחופשיות כזאת את גופה השגרתי למראה, בין כל שאר הישגיה.

בשנה שעברה, בראיון ל"ניו יורק מגזין", הודתה דנהאם כי הרצון שלה להציג עירום הוא פוליטי. "אני לא בן אדם פוליטי", היא אמרה, "אבל זו הצהרה פוליטית שכזאת". בעונה החדשה, שהחלה ביס או שלשום, ההצהרה הזאת נהפכה לשאגה. העירום של דנהאם-הובארת הוא כבר יותר מדרך אגבית וטבעית להגיד לצופים שיש כל מיני סוגי גוף, וכולם צריכים להיות גאים בגופם. הוא אמצעי להטריד את הצופים או להציק להם. אחרי כמה פרקים מהעונה החדשה מתחשק לצעוק לה, "תלבשי כבר משהו!" ואז, כאשר מתברר שרבים כבר צועקים זאת עליה ­ דרך האינטרנט, הרדיו, העיתונות ועוד ­ לא נותר אלא להתבייש בצורך הזה.

שדר הרדיו הווארד סטרן הנודע בחוצפתו השווה את העירום של דנהאם לאונס, לא פחות. "מדובר בילדה קטנה ושמנה שנראית כמו ג'ונה היל והיא כל הזמן מתפשטת וזה קצת כמו אונס... זה כאילו, לא בא לי לראות את זה", הוא אמר ואז הוסיף מלות התנשאות: "כל הכבוד לה". אחר כך אמר שהוא מפרגן לדנהאם, "כי קשה לשמנות להזיז דברים". 

דנהאם כמובן לא התרגשה מהדברים. להיפך. בראיון לתוכנית האירוח של דייוויד לטרמן היא אמרה שדבריו רק שימחו אותה. "הלוואי שעל המצבה שלי יהיה כתוב ­ 'שמנה שהצליחה להזיז דברים'".

אבל העירום המרובה בסדרה הוא רק סימפטום לכל מה שקורה בה בתחילת העונה החדשה. לכאורה, דנהאם לקחה לתשומת לבה את הביקורת שהוטחה בסדרה על היותה לבנה כשלג, וצירפה אליה שחקן שחור (דונאלד גלובר, "קומיוניטי"). אך את כל שאר הדברים שעוררו התנגדות ב"בנות" היא רק הקצינה. כך נימת הדיבור היבבנית, התוכן המתפלסף, העסוק עד בלי די בעצמו.

לא מדובר כאן בfeel good tv-. כשם שהגוף של דנהאם לא טלוויזיוני, כך גם הדמויות בסדרה אינן דמויות כאלה, שנהנות מהחיים הטובים של עולם הבדיון. אפילו לא מארני (אליסון ויליאמס), שהכי דומה לשחקנית טלוויזיה רגילה. ואם ב"סקס והעיר הגדולה", אותה סדרה שמרבים להשוות ל"בנות" על דרך השלילה, דובר רבות על כוחה של חברות נשית, הרי בתחילת העונה השנייה של הסדרה על הצעירות מברוקלין גם הפרה הקדושה הזאת היא לא מה שהיתה.

 

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו