תאנוס קיריאקידס - האיש שהלך בעקבות החוט - אופנה - הארץ

תאנוס קיריאקידס - האיש שהלך בעקבות החוט

לפני שש שנים קנה תאנוס קיריאקידס גליל של חוט צמר שחור. הצעד הזה הפך אותו מעורך אופנה בכיר לאמן היוצר פסלי בגדים יוצאי דופן, חלקם יוצגו החודש במוזיאון לאמנות עכשווית בפאריס

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שחר אטואן

תאנוס קיריאקידס זוכר בבהירות את הרגע שבו השתנו חייו המקצועיים. זה היה ב-2007, וקיריאקידס, כיום בן 41, היה אז עורך אופנה בכיר שב-17 שנותיו בתחום הספיק לעבוד בשלוחות היווניות של כל מגזיני האופנה המרכזיים, ובהם "ווג" ו"הארפרס בזאר". כל אותן שנים הוא בנה סיפורי אופנה מצולמים סביב אמנים שהעריך ויסודות מיצירותיהם המפורסמות - מצלליות פסליו של ג'יאקומטי, דרך סגנון הלבוש האישי של ג'ורג'יה אוקיף או בסקיאט, ועד פאלטת הצבעים של מונדריאן - ולא בהכרח על פי הטרנדים שהכתיבו מסלולי התצוגות. ועם זאת, בשלב כלשהו החל לחוש שיכולתו לבטא את עצמו בתחום האופנה הולכת ופוחתת.

ואז, בדחף רגעי, הוא קנה גליל של חוט צמר שחור בחנות סמוכה לדירתו שבאתונה. הוא לא ידע מה יעשה בו, אבל את רצף הפעולות שעשה מרגע חזרתו לדירה ועד שנותר בידיו שלד של בגד הוא מתאר היום כחוויה מיסטית, בעזרת מלים כמו "מדיטטיבי" ו"רוחני". "זה היה כמו רגע של היפנוזה כי ניסיתי לבטא משהו פנימי", הוא אומר בשיחת טלפון מהסטודיו שלו באתונה. "לא ידעתי בדיוק מה אני עושה או מה יתקבל בתום התהליך. היה לי רעיון מסוים, ליצור שלדים של בגדים, אבל בפועל הוא התגבש בצורה אוטומטית, כמו מתוך טראנס".

מאחורי הטראנס הזה היה בכל זאת תהליך הגיוני. "זה היה רגע אפוקליפטי במידה מסוימת משום שחיפשתי משהו שלא ידעתי להגדיר אותו בדיוק, פרט אולי לצורך ליצור אותו באמצעות הידיים, אבל בו בזמן היתה לי תחושה חזקה של מוגבלות פיסית. מאחר שאני לא אמן בהכשרתי, לא היו לי הידע או הכלים לעבודה עם שיש או עץ. כעורך אופנה, חוט הצמר היה הברירה הטבעית שלי".

אבל החוט השחור היה ברירה טבעית בעוד מובן. מחלת עיניים ניוונית של הרשתית שקיריאקידס סובל ממנה זה עשור, רטיניטיס פיגמנטוזה, צימצמה את כושר הראייה שלו לשדה צר מאוד. גם המגבלה הזאת הניעה אותו לעבור משדה האופנה לאמנות, הוא אומר, אך לא משום שחיבלה בכושר עבודתו. "אופנה היא תחום שאני אוהב מאוד ועובד בו מגיל צעיר, ובשלב ההוא של חיי פיתחתי מיומנויות שאיפשרו לי ליצור סיפורי אופנה גם בעיניים עצומות. אבל התבוננתי על המציאות שמסביבי בדרך חדשה, וזו סייעה לי לפתח את החזון האמנותי שלי".

החזון הזה התגבש לכלל פסלי בגדים שהוא יוצר מחוטי צמר שחורים. בשש השנים האחרונות הספיק ליצור חמש סדרות של עבודות כאלה, שהוא מכנה באופן טבעי קולקציות, לצד סרטוני וידאו ומיצבים שהוצגו בין השאר באתונה, בפאריס ובאיטליה. החודש ישתתף בתערוכה הקבוצתית Hell As Pavilion במוזיאון פאלה דה טוקיו בפאריס. הוא יציג בה דגם מ-2009 שנכלל ב"קולקציה מספר אחת, מערכה שנייה". הדגם, Long Belted dress, מתאר בקווים חסכניים שמלה ארוכה שקו המותניים שלה שמוט במקצת ומודגש בחגורה שחוטים מתבדרים בצדה האחד.

תאנוס קיריאקידסצילום: none

מקור ההשראה של הדגם, הוא אומר, הוא לבושן המסורתי של הנשים היווניות במקדשים, אך יותר מכך הוא מייצג את גוף העבודות שגיבש עד כה: שלדים שחורים של בגדים, המעלים על הדעת גם תשלילי צילומים או כתב ברייל. מצד אחד הם מאזכרים את מלאכת היד הנשכחת של יצירת בגדים, מצד אחר הם מעין רוחות רפאים של בגד, צלליות רזות של פריטי לבוש מוכרים. ככאלה הם מעוררים קדרות שקשורה באובדן: העדר הגוף, חסרון הנוכחות האנושית או אפילו הבגד עצמו.

בעצם, אלו מטאפורות לבגדים, רישומים בקו שחור שמתגלמים בתלת ממד ומנגד יש להם ממד פיסי חזק – ולפיכך גם מפתיע. קיריאקידס עצמו, מטבע הדברים, לא רואה בכך ניגוד מפתיע ומספר כי התהליך מתחיל תמיד בחוט צמר כפול, שהוא יוצר קשרים לכל אורכו כמעין מחרוזות תפילה. "המרחקים בין הקשרים קבועים מאחר שאני משתמש בידיים שלי והן מוגבלות בטווח שלהן, אבל זה נעשה בצורה אוטומטית. בסופו של דבר המרחב הזה שבין הנקודות מזכיר קצת סקיצות שבהן הצופה מוזמן להרכיב דימוי מסוים באמצעות משיכת קווים בין נקודות".

"הדגם "ביטחון נמס"צילום: none

לאחר שהוא יוצר מטרים מהחוטים האלו, הוא מתחיל לארגן אותם במתווים דמיוניים של בגדים, ולרוב הם מסמנים את הנקודות שבהן היו אמורים להופיע התפרים בדגמים האמיתיים. גם כאן, הוא אומר, זה נעשה בצורה עיוורת כמעט, וזו הסיבה שבגללה בחר את השם Blind Adam למפעלו האמנותי.

בקולקציה שפתחה את המכלול הזה - "קולקציה מספר אחת, מערכה ראשונה, אשה" מ-2007 - יש צללים צנומים של פריטי בסיס מהמלתחה הנשית, כמו למשל חצאית באורך הברך או גופייה עם כתפיות דקות (התיאורים העובדתיים האלה הם גם הכותרות שהעניק לעבודות עצמן). כשהוצגה לראשונה, בשבוע האופנה באתונה, התקבלה הקולקציה בחשדנות מה בקרב עמיתיו, אך כפי שמרמז שמה, קיריאקידס ידע כבר אז שצפוי לה המשך. "אם כי לא בהכרח בסדר המצופה", הוא מבהיר. "אחרי 'קולקציה מספר אחת, מערכה ראשונה, אשה' ו'קולקציה מספר אחת, מערכה ראשונה, גבר' הגיעה קולקציה שנקראה 'כנפיים' וכללה דגמים שהידהדו את תוואי הצלעות. לאחר מכן יצרתי את 'קולקציה מספר שתיים, מערכה ראשונה', ורק לבסוף הגיעו המערכה השנייה של הקולקציה הראשונה" – כלומר זו שפריט מתוכה יוצג החודש בפאריס.

הדגם "הז'קט של נפוליאון"צילום: none

את הקולקציה הרביעית בסדרה - "קולקציה מספר שתיים, מערכה ראשונה" – הוא יצר בהשראת "צליבתו של סיינט ג'ון" של סלבדור דאלי, כהצדעה לחוקי הסימטריה של ציירי הרנסנס שהציור הזה מציית להם. מערכות מסועפות של קווים אנכיים ואופקיים, שפיתח במהלך הכנתה של הקולקציה ההיא, הובילו אותו בהמשך ליצירת מיצבים גדולים שהתרחקו מהגוף.

במקביל, לפני כשנתיים, הוא החזיר את עבודתו לתחום שממנו צמחה: הוא עיבד את חוטי הצמר השחורים לעיטורים על גבי חולצות טי לבנות בקולקציה מסחרית. באופן כללי, הוא אומר, אין לו העדפה נחרצת בנוגע לייעוד של עבודותיו. בין שהקונה שלהן ירצה לתלות אותן על הקיר ובין שיעדיף ללבוש אותן במאורע חגיגי, הוא ישמח באותה מידה.

""השמלה של מדיאהצילום: none

באותו אופן קיריאקידס אינו עושה הבחנה היררכית בין יצירתיות אמנותית לזו האופנתית. כשם שהוא מוקיר את החזון היצירתי של מעצבים כמו ריק אוונס או איסי מיאקה ומתפעל מהעולם האישי שבראו, כך הוא מבטא את הערכתו לדרך המחוכמת שבה מייצגות עבודותיה של סינדי שרמן את מערכת האופנה, לבנאליות הזוהרת של ג'ף קונס, ליופי יוצא הדופן שמצא גוגן בנשים פולינזיות, ולפסליו הסאטיריים של מאוריציו קטלן. "כעורך אופנה היתה לי תמיד זיקה למקורות אמנותיים, ומתברר שהתשוקות והשיגיונות האישיים שלך ימשיכו לרדוף אותך תמיד כל עוד לא תממש אותם. זה מה שקרה לי, עד שבשלב מסוים הרגשתי צורך להתעמת עם זה".

אז איך היית ממקם היום את שתי האהבות הגדולות שלך, אופנה ואמנות?

"אמנות היא כוכב הלכת, אופנה היא הגוף שמרחף סביבו, לוויין משייט".

תגובות