בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תום בראון הולך לוושינגטון

תום בראון עיצב בגדים מוזרים, הכניס את דוגמניו לארונות מתים והעלה תצוגות דמויות קרקס, אבל מתחת לכל זה הסתתרה תמיד הקונפורמיות האמריקאית. אז אולי לא במקרה בחרה מישל אובמה ללבוש את בגדיו לטקס ההשבעה

תגובות

"אתה מכיר את האיש הזה? אתה יודע מיהו?" שאל ג'וליאן ניקוליני, אחד הבעלים של מסעדת ארבע העונות, יום אחד לא כבר בשעות הערב המאוחרות. ניקוליני עמד ליד ספסל פינתי בגריל רום – המושב היוקרתי ביותר במסעדה, שעקבות הזמן לא הותירו בה את חותמן גם 54 שנים אחרי שלודוויג מיס ון דר רוהה ופיליפ ג'ונסון עיצבו אותה – והניח את ידו על כתפו של איש קטן וביישן למראה בעל סנטר בולט, פדחת גלוחה וחליפה שנראתה כאילו התכווצה בכביסה כשהוא בתוכה. "האיש הזה הוא מלך", אמר ניקוליני על האיש במושב - הלוא הוא תום (Thom) בראון, ממעצבי האופנה המפורסמים ביותר בארצות הברית, שעד לפני חודש הכירו את שמו רק קומץ אמריקאים.

כוכבו של בראון דרך כשמישל אובמה בחרה מבין מגוון דגמים שהוזמנו במיוחד, ממעצבים שונים, מעיל ושמלה ממשי בגוון נייבי ובדוגמת משבצות עדינה שעיצב ולבשה אותם לטקס ההשבעה של בעלה. ברגע המכריע הזה נדמה שבראון נהפך פתאום, אחרי יותר מעשר שנים, מאדם כמעט אלמוני אף כי בעל השפעה לדמות מפורסמת המוארת באור הזרקורים של המיינסטרים האמריקאי. "רציתי שזה יהיה סגנון אמריקאי מובהק שאנשים מכל העולם יוכלו לשאת אליו עיניים", אמר בראון על השמלה שבחרה אובמה. בראון הצטנע לנוכח הכובד ההיסטורי של הרגע. "ממש נהדר בעיני שמנהיג המדינה ואשתו פשוט נראו כל כך קוליים", הוא אמר.


“קולי” היא מלה שבראון מרבה להשתמש בה, והיא מיטיבה לתאר את האסתטיקה שלו. הצורה המועדפת של הקוליות בעיניו היא בסגנון של תיאורטיקן התקשורת הקנדי מקלוהן, חסרת רגש, עם סמלים האופייניים לתקופה מוגדרת. התקופה המוגדרת היא אמצע המאה ה-20 והתמונות הטהורות ביותר של הקוליות מאמצע המאה, לדברי בראון, הן התמונות של סטיב מקווין מ"השוד המושלם", ג'ון קנדי כשעדיין היה סנטור צעיר ממסצ'וסטס וטיפוסים בסגנון תומס ווטסון (יו"ר יבמ), בעניבות עם מהדק ובנעליים מעוטרות בחזיתן, הנושאים תיקי מסמכים מתוצרת סמסונייט כשהם ממהרים לעבודתם כמנהלי יבמ.
 

אי-פי

"היה אז סגנון אמריקאי מובהק שאנשים בכל העולם נשאו אליו עיניים", אומר בראון ולוגם דום פריניון מבציר 1996. הקונפורמיות המהודקת של הסגנון הזה, הילת היעילות המכנית שאיפיינה את אמריקה של אחרי מלחמת העולם השנייה – תקופה המקבילה לילדותו של המעצב, כיום בן 47 – זה מה שבראון סבור שהביא לאופנה.
 

בראון קנה את פרסומו בבגדי גברים – חליפות מהודקות, חולצות אוקספורד מכופתרות בגרסה רעננה, שורטס סטודנטים מפוספסים, קרדיגנים סטודנטיאליים ספורטיביים, מעוטרים באותיות, נעלי עור עם סוליות פרנקנשטיין, סריגים מעוטרים בסמלים של מועדוני טניס ושפע קמיעות נוספים מהווי המעמד העליון. ואכן, אין ספק שבגדים אלו היו בבחינת נזיפה בחגיגת הרשלנות של המאה ה-20, שנבעה משנים של לבוש קז'ואל משמים בימי שישי בעבודה ומחוסר משמעת אופנתי.
 

מה שעולה מהשמלה של אובמה ומהביקורות המהללות שקצרה הוא שזה הזמן המתאים לכישוריו של בראון ולאינטואיציות שלו לגבי הרגע התרבותי הזה. העוזרת ויועצת הסטייל של הגברת הראשונה, מרדית קופ, המליצה לה על מעצבים רבים. רבים עיצבו בגדים במיוחד לאירוע הגדול. רק הדגמים שהציע בראון נבחרו לייצג את היום שהסמליות שלו הדגישה הן את השינוי שעברו בני הזוג אובמה ממעמד של תושבי חוץ ארעיים לדמויות קבע בממסד, והן את ההדים שאין לטעות בהם לתקופת קמלוט הזוהרת של ממשל קנדי.

AP


אילולא היו הדגמים של בראון מוזרים ופטישיסטיים לפעמים, כפי שציין מגזין האופנה DNR, ו“מושפעים מבגדי נשים ומכוחות אופל עלומים", הם היו פשוט מרובעים. אבל בראון לוקח חליפה חומה ומכסה אותה בשושנים אפורות, מלביש דוגמנים בחצאיות ומקצר מכנסיים עד לגובה המפשעה באפקט "שכחתי את המכנסיים", כפי שנכתב במגזין אחר. הוא שלח דוגמניות למסלול בחליפות של נוצות בת יענה ואיבזר אותן בבגדי טוטו מטול ובגדילים ענקיים.
 

ואולי הדבר הטוב ביותר שעולה מבחירתה של אובמה בבראון הוא זה: הנכונות שלה להתייחס לעיצוב בתנאיו שלו, להסתכן בלבישת בגדים של מעצב שידוע כי הלביש גברים בשמלות או במעילים שקופים שנראו כאילו נקטפו מארונו של גבר שנוהג לחשוף את מבושיו בציבור.
 

"כשלאנשים יש יותר מדי אפשרויות, הם מקבלים החלטות גרועות", אומר בראון, שנדמה כי חייו הפרטיים נערכו והושמטו מהם פרטים בלתי נחוצים. הוא מתגורר בדירה בגריניץ' וילג', שיש בה רהיטים כה מעטים עד שחבריו "מתבדחים שאפשר לשטוף אותה בצינור". בעבר, בתיכון ואחר כך באוניברסיטת נוטרדאם, גמא מרחקים בבריכה כשחיין תחרותי, היום הוא מקפיד לצעוד יום יום על ההליכון. לדבריו הוא אינו אוסף רהיטים או ספרים או יצירות אמנות, כי הוא "לא איש של חפצים".
 

אי-פי

גם בחיי הרגש שלו שורה השלווה – את שעות הפנאי הוא מבלה בשקט עם בן זוגו, אנדרו בולטון, אוצר במכון התלבושות של מוזיאון מטרופוליטן. "אבא שלי היה עורך דין", אומר בראון, הילד האמצעי בין שבעה שגדלו בבית קתולי מחמיר, באלנטאון שבפנסילבניה. "הדבר האחרון שהוא חשב עליו היה בגדים, אבל איכשהו הוא נראה תמיד טוב".
 

בראון מרבה להקדיש מחשבה לבגדים. זה למעשה תהליך העבודה שלו כולו. הסטריאוטיפ של מעצב מוקף גלילי בדים או לוחות השראה או עוזרים ממהרים אינו הולם את האיש שאמנם יודע לשרטט היטב, אך אינו בעל הכשרה רשמית באופנה, אינו יודע לתפור, וטוען שלמד כל מה שהוא יודע על בגדי גברים מרוקו צ'יקארלי, חייט בשנות השבעים לחייו שבמפעל שלו הוא מייצר את בגדיו, אף שוודאי ליקט כמה טיפים בתקופות שבהן עבד אצל ארמאני ובקלאב מונקו בשנות ה-90.
 

"מעצבים אחרים מפרים זה את זה לעתים קרובות", אומר מייקל הייני, סגן העורך של GQ, בשיחה על בראון. "אתה יודע, פתאום כולם מציגים כתום בעונה מסוימת כי איש הבדים של אחד מהם עושה מחקר על הבד ועוד שלושה חוקרים אותו. תום עובד לבד. הוא תמיד עבד לבד". בראון הוא גם אדם שמשנה את הכללים, מוסיף הייני. הוא מעצב שהאסתטיקה שלו ייחודית כל כך, שחולף זמן עד שהעין מסתגלת אליה.
 

"תום אוהב לזעזע קצת", אומר טום קלנדריאן, סמנכ"ל בחנות הכלבו ברני'ז בניו יורק, "אבל יש ערך לדרך שאמנים עושים כשהם דבקים בחזון שלהם כל חייהם, ותום הוא אמן כזה. נקודת המבט שלו טהורה ובלתי מדוללת. אנחנו בתעשיית האופנה אוהבים את האנרגיה הזאת".
 

אחת העדויות לאישור שמעניקה לו התעשייה היא שפע השבחים שקצר בראון בקריירה שלו, המתפרשת על מעט יותר מעשר שנים. מועצת מעצבי האופנה האמריקאים בחרה בו למעצב השנה ב-2006 ומגזין GQ הכתיר אותו בתואר מעצב השנה ב-2008. ב-2012 הוענק לו פרס העיצוב הלאומי מטעם מוזיאון העיצוב הלאומי קופר־יואיט. אשת הנשיא היתה נותנת החסות של הפרס.
 

העובדה שבראון החל לעצב בגדי נשים רק ב-2011 הופכת את הבחירה של הגברת אובמה באיש הזה, הידוע בתעלולים כמו חליפה עם שלוש רגליים, לנועזת יותר, כמעט מהפכנית. "אני אוהב שיש בדגמים משהו קליל או מצחיק או אירוני או פרובוקטיבי, משהו מבדר בלי להיות אינטלקטואלי מדי", אומר עכשיו המעצב שהכניס דוגמנים לארונות מתים, הגיש תצוגות במתכונת של קרקס או מופעי שחיית ראווה, ואפילו על רקע תפאורה של תחרות הקמת אסם בסגנון כת האמיש.
 

"יש אנשים שאומרים בסוף התצוגות שלי, 'מי ילבש בגדים כאלה?'" אומר בראון. במציאות, הבגדים שלו יכולים להיות לבישים וקלאסיים כמו השמלה של אובמה. אך משום מה, זו כנראה לא הנקודה. "אני רוצה להראות לאנשים תפישות שיצחיקו אותם או יגרמו להם לחייך או אפילו לשנוא את מה שאני עושה", הוא אומר. "לא מעניין אותי סתם למכור בגדים בחנויות".
מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו