בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע האופנה בניו יורק: מבחן המסך הנייד

בשל הסופה בניו יורק נאלצה מבקרת האופנה הוותיקה סוזי מנקס לצפות בחלק מהתצוגות של קולקציות סתיו-חורף 2014-2013 מול מסך האייפד. זה הניב חלוקה מעניינת בין תצוגות זניחות לתצוגות ראויות

תגובות

מאחר שתקוותי להגיע לניו יורק לתצוגות המוקדמות של שבוע האופנה פרחו באוויר עם הסופה שהשתוללה בעיר, עשיתי מה שעושים חובבי אופנה רבים אחרים כיום: הדלקתי את האייפד וצפיתי בתצוגות בשידור חי באינטרנט. כך, לפחות, יכולתי להבין את הבגדים שחלפו על פני טוב משהייתי מבינה על פי צילומי סטילס.

עם התצוגות שראיתי בטרם איפשר מזג האוויר צפייה ישירה נמנית גם התצוגה המתוחכמת של אלכסנדר ואנג. זו נראתה פחות כמו הבגדים הספורטיביים ומלאי האנרגיה שלו ויותר כקדימון לקולקציית בלנסיאגה שיציג בפאריס בעונה הקרובה, בתפקידו כמעצב החדש של בית האופנה. כובעי הקסדה (בצירוף זנב סוס אדמוני מאחור), המעילים המפוסלים בעלי קו המותן הנמוך והגב המעוגל – כל אלה רימזו שוואנג התעמק בארכיון של בלנסיאגה. אך את חמישים הגוונים של האפור (שהמעצב תיאר במלים “פרקט, גייזר ואבן פומיס”) מיתן המרקם החיצוני ומפעם לפעם גם החליף אותם גון החלודה.

החומרים היו מסקרנים ומרתקים: אלפקה ארוכת שיער, עור רך ועור כבשים, מעורבים בקטיפה ובכמה אפקטים נחשיים רכים. כפפות אגרוף מפרווה – שכמה מהן התארכו מפרק היד עד המרפק – ריככו את האביזרים התוקפניים, ואילו לתרמילי הגב היה גימור מבהיק, שיצר אפקט של מעטפה פתוחה. כל אלה יצרו שינוי קצב – מקז’ואל ניו יורקי לאופנה עילית פאריסאית – סימן טוב לבאות בכל הנוגע לתפקידו החדש של ואנג בבלנסיאגה.

AP
AP

כפפות הפרווה הופיעו גם בתצוגה של ג’וזף אלטוזארה ורימזו על מראה חדש לעונה. אבל המעצב לא הסתפק באימוץ של טרנד: נדמה ששינה את הלך הרוח שלו, ממעצב פנים לאדריכל. היה משהו מפורש וסקסי בפרווה ובעור הגזורים בחדות, בניגוד לאלגנטיות האתנית האדישה ולאפקטים הקישוטיים שאיפיינו קולקציות קודמות של אלטוזארה. כשהדוגמניות צעדו על המסלול, ורגליהן הושטו מבעד לשסע צדדי בחצאית, הבנתי שעוד מעצב ניו יורקי צעיר מתקרב אל גבול אופנת היוקרה. בעזרת ריפוד בירכיים, שיצר כמעט קריקטורה של נשיות, הוא החזיר את האופנה אל התנגשויות המגדר של שנות ה-80, אך הוא עשה זאת בבדים מודרניים ובגישה מודרנית.

ועכשיו בניו יורק

AP
AP

שורות של צלמים, אמנים שמצטלמים ומתייפים, פרסומות של מותגים, מוסיקה רועמת וצבא של אנשי אבטחה – האם מישהו יעלה בדעתו לטעון שהאופנה אינה ענף של עסקי הבידור? ברמה הנמוכה ביותר של ענף זה מצויה התצוגה שאפשר לכנותה “הטלוויזיה של המונית” – קולקציה סתמית עד כדי כך שהיא מתאימה לצג הקטן הקבוע בצדו האחורי של מושב הנהג כאן בניו יורק. יותר מדי תצוגות זניחות מתאימות לקטגוריה הזאת.

ועם זאת, השבוע של תצוגות סתיו־חורף 2014-2013 מוכיח כי יש כאלה שיוצאות מהקופסה. שתי תצוגות כאלה היו מנוגדות בתכלית: האחת היא התצוגה העדינה, המלטפת, מלאת הפריטים של The Row; השנייה היא התצוגה של תום בראון, שבה גברים בחליפות מהודרות שכבו כגופות מתים קשורות בסרטים אדומים, בעוד נשים בתלבושות פנטסטיות מרחפות בסמוך להם ומלטפות אותם בוורדים אדומים.

אך לשתי התצוגות היו תכונות משותפות: חזון, דמיון, ושום רצון להיראות מעל צג במונית. ב-The Row ליטפו אשלי ומרי־קייט אולסן באצבעותיהן את מעיל המינק בדוגמת הצללים, הדגישו את כפתורי הפנינה החלביים הקבורים בצמר האלפקה ואת הדוגמה שהוטבעה על גבי סוודר ואמרו בפשטות, “זה אמור להיות אישי”.

AP
AP

ההיצע של צמד המעצבות הוא כמו ארוחה מעודנת ובה עירוב של טעמים: הרמז לחייטות גברים ויקטוריאנית במעילים שחורים חמורי סבר התאזן בבדי ברוקאד וז’קארד חיוורים שהוסיפו לקולקציה נגיעה של המזרח. הסוד היה העדינות שהורגשה בכל, החל בתכשיטי הפנינה החדים וכלה בנעלי הבית המעוטרות באניצי פרווה, שפרחו על הרגליים. תצוגה מופלאה.

הבחירה של מישל אובמה במעיל ובשמלה היפים שעיצב תום בראון לאירוע ההשבעה של בעלה בחודש שעבר הרחיבה עוד יותר את פרסומו של המעצב הזה, שהדימוי שלו קשור לאובססיה לבגדי גברים עם גזרות מצומקות ותפירה המצרה צעדים. האם הגברת הראשונה נדחסה אפוא אל תוך המעלית התעשייתית באולם שבלב העיר? האם ישבה בשורה הראשונה כשדוגמניות באיפור קבוקי ובגרביונים מעוטרים בפרחים הציגו לראווה את הז’קטים הענקיים והשטוחים? לא.

היתה תחושה שלאחר שהוכיח את יכולותיו בבגדים “נורמליים”, עשה בראון הכל בצורה קיצונית – למשל בגזרות המרובעות הענקיות, שהזכירו מעט את קולקציית ה”דו־ממד” של ריי קוואקובו. ועם זאת הבגדים המנוכרים, הזוויתיים, היו מרשימים ועשויים להפליא.

AP
Reuters

“הכתפיים והירכיים הטרידו אותי באופן אובססיבי”, אמר בראון. אבל לא היה לכך ביטוי בפרטים העדינים של הקולקציה, לרבות עיצוב השיער האליזבתני, בתבליטי התחרה ובתיקים ובנעליים עם אפקטים של עור מצופה לכה, שכמו כוסו בנתזי צבע בוהקים. טוב לראות מעצב שמניח ליצירתיות שלו לפרוח. ועוד קרדיט מגיע לבראון - על שבעקבות ההישג של עיצוב הבגדים לגברת הראשונה כיבד אותנו במעדני אופנה מופלאים שכאלה.

גיזום הענפים הפראיים ביותר של האופנה, אם מסיבות כלכליות ואם מסיבות טכניות, עשוי להיות דבר טוב. הצלחתו של הקו “טייסקנס תיאורי” מוכיחה שאוליבייה טייסקנס, שהיה בעבר בצד הפרוע של האופנה העילית בפאריס, יכול להטביע חותם בבגדים במחירים סבירים יחסית. למרות מגבלות הבגדים הלא מצועצעים והמלתחה המעשית של בגדים ספורטיביים, הציעה הקולקציה של טייסקנס צללית חדשה, המרוחקת מהגוף: שמלות טלאים, בגדים מחויטים מוגזמים בממדיהם שפתחו את התצוגה וחצאיות קצרות בגזרת A, שבהקו בעור פוני או באפקט דומה.

“חשבתי על עתידנות ועל נחמת הריפוד”, אמר טייסקנס, שבתצוגה זאת התקרב לאמירה אופנתית נועזת – אבל מה שהשיג היה בכל זאת יכול להידחס לצג הקטן.

תצוגת פיליפ לים 3.1 הצליחה ללכוד את האופן האינדיווידואלי המחוצף שבו נשים מתלבשות כיום: שילוב תוסס של צבעים ובדים, למשל שכבות של ניאופרין בוורוד־מסטיק שעורבבו בפרווה, בעור, בבד בציפוי צמר גמלים, מעילי אופנועים בגזרות פפלום וסריגי אנגורה. זה היה עשוי להיראות כמו בלגן, אבל בפועל נראה כביטוי לאישיות אקסצנטרית, והמסר היה שאנשים יכולים ללבוש אותם בגדים בדיוק אבל בצורה שונה לגמרי.

כמו בקולקציית הגברים שלו בינואר, התצוגה של לים הוכתרה בכותרת הנרחבת “סונומאמה” – צירוף יפני שבתרגום חופשי פירושו “כמו שאתה”. האינדיווידואליות הזאת היא תמצית המודרניות.

“בלסטאף” צועד קדימה ועובר מזירת מרוצי המכוניות לתפאורת העיר המהודרת. ההמראה היתה אטית יותר מאשר בתחרויות המוטורקרוס, אבל המעצב הראשי מרטין קופר לכד את תמצית השיק הקשוח בז’קטים השחורים המבהיקים, מכותנה מצופה, עם חצאית קצרה וקוקטית ומגפי עור שחורים, שביניהם רגליים ארוכות לאין שיעור.

למה התכוון קופר כשדיבר על “השנייה החולפת שבה מתנגשות הפגיעות והסכנה”? אולי לרגעי ספורט מותחים. אבל ייתכן שדיבר דווקא על ההתנגשות המחושבת בין בדי מעילים עבים, כגון זמש משומן וטוויל טכנו. תמצית הקולקציה היתה יוקרה בצבעים עשירים של אדום כהה ובמרקמים בולטים רבים. זו ללא ספק תצוגה ראויה להערכה – ובהחלט לא כדאי לצפות בה על גבי צג של מונית.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו