בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סתיו־חורף 2014-2013

שבוע האופנה בניו יורק: געגועים לנסיך מוויילס

מהגזרות המושלמות של קרולינה הררה, דרך הזהב הבוהק של דיאן פון פירסטנברג ועד החייטות הבריטית של טומי הילפיגר. עכשיו כבר ברור שעולם היוקרה הוא באופנה. מרד סגנוני? לא בסיבוב הזה

תגובות

הפאנק – יללת הזעם והייאוש שעלתה מהרחובות הזועמים של לונדון והלכה ושינתה את פניה עם צמיחתה לכדי תופעה סוציולוגית – מצא סוף סוף את מקומו בשכבות העשירות של החברה. ארבעים שנה לאחר לידתו הוא יעמוד במרכז תערוכה במוזיאון מטרופוליטן לאמנות, "פאנק: מכאוס לתפירה עילית" שמה. באמצעות בגדים קרועים ומעוטרים בסיכות ביטחון, לרבות חולצות טי חושפניות של ויוויאן וסטווד ודגמים יוקרתיים מאת זאנדרה רודס וג'יאני ורסאצ'ה, עוקבת התערוכה אחר גלגולו של הזרם מהגס ועד המעודן. "לדעתי זה נהדר – קבלת המגוון, רוחב היריעה של התרבות", אומר מנהל מטרופוליטן, תומס קמפבל, ואילו אנדרו בולטון, אוצר התערוכה, שתיפתח ב-9 במאי, מדבר על "הבטחה, מטרה ותקווה" של סגנון רחוב שצמח מתרבות של "אין עתיד".

עליית הפאנק מחיי המצוקה אל אזורי היוקרה התאימה יפה לעונת סתיו־חורף 2014-2013 בניו יורק, שרבות מהתצוגות שלה נערכו בעיר התחתית אך רוח הדברים בהן היתה רחוקה מלהיות נועזת.

קרולינה הררה – דמות קלאסית בעולם האופנה – יצרה יחד עם התזמורת העכשווית של לונדון פסקול ושמו "קפריצ'יו לקרולינה" שליווה את התצוגה האלגנטית שלה. כשטומי הילפיגר, שבעבר היה המעצב החביב על קהל מוסיקת ההיפ־הופ, הציג את גרסתו לשילוב בין אוניברסיטאות יוקרה לסאוויל רואו, רחוב בגדי הגברים היוקרתיים שבלונדון, כבר היה ברור שעולם היוקרה הוא באופנה.

אי-פי
אי-פי

למרבה האירוניה, דווקא דיאן פון פירסטנברג, שחזרה לימי ההיפיס־דה לוקס שלה משנות ה-70 - ושכותרת ההזמנה לתצוגה שלה היתה "גלאם רוק" - היא שהיתה הקרובה ביותר לתחושה של מרד סגנוני.

האמריקאים אולי לא הצביעו בנובמבר בעד מעבר גורף לצד הימני של המפה, אך המעצבים, כך נדמה, מפנים את מבטיהם לכיוון הזה. דרק לם, אחד המעצבים המעטים המתמקדים בסגנון הספורטיבי באמריקה, דיבר על "אלגנטיות חבויה" החוזרת למראות המעוצבים של המעצבים הלסטון וזוראן.

רויטרס
רויטרס

התצוגה של קרולינה הררה היתה אלגנטית, מעודנת וכלל לא אופראית וגרנדיוזית – גם אם פיסות פרווה עשירות בצבעי אבנים טובות הוסיפו תחושת פאר לחליפות צרות מחויטות ולשמלות ערב דקיקות. לגזרות המושלמות שלה ולחיבתה לשלמות הוסיפה הררה נופך מעולם הדמיון, רמז לשנות ה-40 ולמזרח הישן, והציעה ניחוח של עבר סיני דקדנטי. אבל כישרונה של המעצבת מתבטא במיוחד ביכולתה לגרום לפרחים הדיגיטליים המחודדים ולדוגמאות הגרפיות להיראות עכשוויים ומתאימים לנשים עשירות בכל העולם.

על רקע השטף הגדול של בגדים מנומסים, הלוק של דיאן פון פירסטנברג היה מעין הלם חזותי. צבעים עזים! דוגמאות בולטות! סנדלי פלטפורמה בהדפס חברבורות! והדוגמניות חייכו. אלוהים אדירים!

רויטרס
REUTERS

במסע הנוסטלגי הזה זכתה לככב שוב שמלת המעטפת של פון פירסטנברג. הפעם חגורת הצעיף היתה קשורה מעט גבוה יותר, ובכל זאת ניכרה בה הגזרה המודעת לגוף שהקנתה למעצבת את שמה ואת פרסומה. המכנסיים הרכים, מנצנצים בזהב ובוהקים בזוהר, עוררו את התחושה שימי הזוהר של איב סן לורן משנות ה-70 חזרו.

הבעיה בנוסטלגיה היא שלעתים קרובות היא משמעותית יותר למי שעוסק בה מאשר לשאר העולם – בייחוד כשמדובר באופנה. המעצבת צעדה לאורך המסלול, רוקדת כאילו דלתותיו של סטודיו 54 עדיין פתוחות, ונראתה נפלא בדגמים שלה. כפי שניסחה בקטלוג התצוגה, "החיים הם מסיבה" – אבל אולי לא לשאר העולם, שנאבק בחובות ובמצוקה.

התפאורה שהוקמה לתצוגה של טומי הילפיגר היתה יצירת מופת: רקע מצויר של ספרי ספרייה הנחים במעוקם על המדפים וקיר מעוטר בסמלי אצולה, כולם מוקדשים למעצב. לנוכח הפאר הזה אין פלא שמשבצות נסיך ויילס היו הסגנון המועדף בין כמה סגנונות בריטיים, ובהם דוגמת שיני כלב שהופיעה לעתים קרובות על מעילים, ז'קטים ושורטס. המשבצות אפילו עברו הפשטה ושימשו בדוגמאות של חולצות מכופתרות.

זה היה מוגזם קצת – אך מבוצע היטב ומתוחכם בפריטים אינדיווידואליים, שרובם המוחץ מעילים. הרצפה המשובצת העניקה ממד נוסף לשלד הגרפי של הקולקציה. הילפיגר המחייך שעלה להשתחוות בז'קט משבצות מדראס חשף את מקור ההשראה שלו: טומי נאטר, החייט המפורסם מימי לונדון העליזה, שעיצב בגדי אריסטוקרטים עדכניים ומלאי שיק.

הלוק של דרק לם היה תערובת מעניינת של גזרות מחוטבות ועבודה איכותית, שבאו לידי ביטוי בשכמיות מהוקצעות ובמכנסיים גזורים היטב, בתוספת של טלאים מאופקים ומחוך או אפקט תחרה על החצאית. גדילי צמר שהשתלשלו מאמרות של חצאית הדגישו את הרמיזה לסגנון מלאכת היד הביתית משנות ה-70 בקליפורניה. המרכיבים השונים, ובהם עור ופרוות, עובדו יחד במעודן: שמלה ארוכה בסגנון הלסטון, עם גב־שכמייה שהדגיש את המודרניזם האמריקאי הקלאסי, הוצגה בסוף התצוגה לצד בגדים ספורטיביים צמודים.

תאקון שיחק משחק מעודן עם מראות הסגנון היוקרתי. אחד מהללו - וזה שפתח את התצוגה - הגיע בשמלות מעוטרות בריבועי תחרה או במוטיב חוזר של שפירית. המראה האחר היה פרווה, שהופיעה בתור פיסות מרובעות בחזית הבגד, כאילו צעירה שובבה ואופנתית הוציאה פרווה ישנה מהארון של סבתא וכרכה אותה סביב החזה. זו היתה קולקציה מוצלחת, ללא נקודת מבט חזקה כלשהי.

"רך ומחמיר", אמר זאק פוזן מאחורי הקלעים והתבדח עם הדוגמניות שרישרשו בסמוך בשמלות שקו האמרה שלהן מתרחק מקווי המתאר של הגוף. המעצב הוא מעצב פנים יותר מאדריכל, אבל יש לו חוש אמנותי לצבע – הוא עירבב כתום עסיסי עם סגול ועיטר ברקמה שמלה בצהוב קנרית. פוזן הציג במלון פלאזה, וביסס כך את מעמדו כמעצב יוקרתי. ואם עדיין יש נשפים להתלבש לקראתם וימים שבהם מעיל בז' עם גב שופע ומתנופף גובר על מעיל ניילון תפוח, המעצב מוכן לפעולה.

הסחר באינטרנט הוא נושא חם בעולם האופנה, וההדפסים הדיגיטליים הם מראה מודרני – ולכן החזון הממוחשב והססגוני של ניו יורק שעלה מהתצוגה של דונה קארן DKNY נראה מבטיח. אך היה פער מפוהק בין התמונות הדיגיטליות הדרמטיות לבגדים הארציים שהוצגו בקולקציה. אפילו הפריטים המחויטים בחום־קאמל ובשחור, או העור השחור בפתיחת התצוגה, נראו משמימים מול הצבעים העזים שעל הצג. ואף על פי שעל צג המחשב נראו דוגמאות עזות של חברבורות ופסים בגודל טבעי, לא נעשה הרבה בתחום משחקי הקשה-רך, למשל במעיל מחויט עם רמז לשיפון מרטט, כדי לקשור את קולקציית הפריטים הנפרדים והלבישים האלה לעולם האנרגטי, התוסס.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו