בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפריט ההכרחי לגבר הלטיני

מהוגו צ’אווס עד גבריאל גרסייה מרקס - חולצת הגוויאברה נהפכה לפריט הלבוש הלטיני הנפוץ ביותר. איך הצליחה לשרוד כבר 150 שנה?

8תגובות

בהלווייתו של הוגו צ'אווס שהתקיימה החודש לבשו רבים גוויאברה אדומה, חולצה לטינית שנהפכה למזוהה עם מנהיג ונצואלה ועם העולם הלטינו אמריקאי במאה האחרונה. גבריאל גרסייה מרקס לבש אותה לטקס הענקת פרס נובל בשנות השמונים, מנהיגים לטינו אמריקאים לובשים אותה באירועים רשמיים, קריימר מ"סיינפלד" לבש חולצה כזאת, הנסיך הארי נצפה רוקד אתה בבליז בשנה שעברה, והיא זוכה לעדנה בקרב צעירים לטינים ברחבי ארצות הברית במסיבות וחתונות גוויאברה.

"הגוויאברה היא פריט הלבוש הלטיני הכי נפוץ שיש", אומרת לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שתרצה היום על החולצה בכנס "עיצוב: זמן לתיאוריה - זהות, סביבה, חברה". החולצה, היא מוסיפה, “הצליחה לשרוד ימים ותקופות כבר 150 שנה. משום שהיא כל כך פשוטה ולא משתנה וממשיכה לסמל את המקורות העממיים הפשוטים שלה - לבוש פנאי נינוח שמזוהה עם אמריקה הלטינית והקריביים - היא מסמך מרתק על בגדים ועל האופן שבו הם מעצבים זהות מעמדית ואתנית במשך דורות".

גוויאברה (Guayabera) היא חולצה גברית פשוטה שנלבשת בחופשיות מעל המכנסיים ולא מוכנסת אליהם. היא בעלת ארבעה כיסים קדמיים (שניים באיזור החזה ושניים בתחתית החולצה), זרועה ב-27 כפתורי צדף, יש לה חתכים בצדדים כדי לאפשר קרירות ונינוחות כשמתיישבים, והיא מעוצבת עם שורת קפלונים דקיקים בחזית ובגב (שמעוצב בצורה מעגלית מעט עם שלושה פסי כפלונים). היא תמיד מיוצרת מבד אריג (ולא סריג), לרוב עם צווארון ושרוול קצר או ארוך.

"הפעם הראשונה שבה נחשפתי לחולצה היה בתחילת שנות אלפיים", מספרת פרץ, "נסעתי לפנמה וראיתי נהגים שלבשו אותה. חולצה פשוטה שלא מכניסים אותה למכנסים, עם שרוולים קצרים וכיסים בולטים. ברבות הימים נישאתי לאיש משרד החוץ וגרנו בקולומביה. בוקר אחד התכוננו לנסיעה מחוץ לבוגוטה וראיתי את בעלי לובש את אותה חולצה, אמנם מבד פשתן יוקרתי יותר מזה שראיתי על הנהגים בפנמה, אבל עדיין בעלת אותו מבנה. שאלתי את בעלי מדוע הוא לובש חולצה של נהגים, והוא הביט עלי בפליאה ואמר, 'מה אתך? זו גוויאברה, זו לא חולצה של נהגים'. הוא הסביר לי שזה קשור למנהג הדרום אמריקאי של להתלבש לימי ראשון בבגדי קז'ואל ושהחולצה היא חלק מהביגוד המסורתי הזה, בעיקר בתרבות הפוסט קולוניאלית הלטינית, שם גברים לובשים חליפות בכל תפקיד רשמי או ציבורי. אז התחלתי להתחקות אחר החולצה וההיסטוריה שלה".

מקורה של החולצה כנראה בקובה. "היא נולדה בסביבות תחילת המאה ה-19 באזור הנהר יאיאבו", מתארת פרץ, "וסביבה נקשרו סיפורים רבים על גבר שביקש מאשתו שתתפור לו חולצה עם כיסים כדי שישים בה סיגרים. האיכרים מסביב התלהבו מהחולצה ושמו בה גויאבות, ומכאן שמה של החולצה, שילוב של המלים גויאבה ויאיבו. אבל גם אם מדובר באגדה, מקורה של החולצה הוא פשוט וקשור לאיכרים, מטען שימשיך וילך אתה עד המאה ה-20".

החולצה נהפכה לחלק ממאבק השחרור הקובני בשלטון הספרדי הקולוניאלי, ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 היא התקרבה להוואנה. נשיאים עודדו שימוש שלה ולבשו אותה בעצמם באירועים לא רשמיים. "ב-1948 התקיים בקובה סימפוזיון של שלושה ימים על הסכנה של חדירתה של החולצה למרכז החיים הקובניים הציבוריים", אומרת פרץ, "ונשאלה שם השאלה איך ייתפשו אנשי הוואנה בעזרת החולצה הפשוטה הזאת, שמנוגדת לתפישה הרווחת של לבוש מערבי ומחויט".

ב-1959, עם המהפכה הקובנית, הכריז קסטרו על החולצה כעל הלבוש הרשמי של הפקידות הקובנית ודחה את הלבוש הבורגני המערבי. "כמו בקיבוצים ובהתיישבות העובדת לקח קסטרו את הלבוש הכי עממי ששייך לאומה שלו, והפך אותו לסמל מעמדי ולאומי", מוסיפה פרץ, "לכן לא מפליא שצעירים קובנים כיום רואים בחולצה סמל של המשטר ומסרבים ללבוש אותה".

"אבל החולצה מקבלת תפנית מעניינת", היא ממשיכה. "במקביל לוקחים אותה הגולים לארצות הברית, למקסיקו ולשאר המדינות שאליהם הם מהגרים, והיא מתחילה לייצג לא רק את המשטר הקובני אלא גם את הזהות הקובנית בכלל. היא מתחילה להיות נפוצה ממקסיקו ועד פטגוניה, מנהיגים לטינים מתחילים ללבוש אותה באירועים רשמיים, והיא נהפכת לחלק מהלבוש הרשמי בוועידת האמריקות עם הנחיה שיצאה מאז שנות התשעים שלבישתה היא חובה בכמה מהאירועים. ב-1994 בא קסטרו לוועידה במדים הצבאיים שלו. ויש צילום שלו במסדר של חיל הים הקולומביאני כשהוא לובש גוויאברה. כשנשאל על ידי עיתונאים, מספר קסטרו שהוא לא הביא אתו את החולצה, אבל כשהגיע שלחו לו חייטים שתפרו לו גוויאברה במקום. 'הגויברה והמדים הצבאיים מייצגים את הלטינו אמריקאיות', הוא קרא אז".

גם גבריאל גרסייה מרקס הפך את החולצה לסמל. "כשהוא זכה בפרס נובל ב-1982, הוא גר במקסיקו" מספרת פרץ, "וכשהודיעו לו שהוא זכה בפרס, צבאו עיתונאים על הבית שלו, ובמסיבת עיתונאים מאולתרת שם הוא הכריז שהוא יבוא לטקס עם מלך שוודיה כשהוא לבוש בגוויאברה. בתמונות נראה מלך שוודיה לבוש בבגדים המערביים המקושטים שלו, ואילו מרקס נראה כמו הנווד מסרטו של צ'רלי צ'פלין. בסוף הוא לא לבש גוויאברה מסורתית אלא משהו קרוב לה, חולצה אחרת שקשורה בלבוש איכרים שנפוץ בדרום אמריקה, אבל היא, יחד עם הנאום שלו, סמלה את הביקורת שלו על המערב ועל הגאווה שלו במוצאו הלטיני.

"זו היתה התרסה אישית של מרקס", מוסיפה פרץ, "בעזרת החולצה הוא יצא נגד התחושה שפריפריה תמיד רוצה להיות יותר אלגנטית מהמקור ונגד הקודים התרבותיים המערביים שדורשים התאמה כזאת. הוא בעצם לא נענה לקודים של המערב ולא לאלה של קולומביה, שאנשיה היו מודאגים מהייצוג של מרקס בטקס ותהו איך יתלבש ואם יבייש את היבשת. הוא בעצם אמר ,'אני בא לכאן ומביא לכאן את עצמי'".

מאז נהפכה החולצה לחלק מהנוף הפוליטי לטיני. צ'אווס, לולה - מנהיג הפועלים מברזיל שהיה גם נשיא המדינה, ואוו מוארלס - נשיא בוליביה, "לבשו גוויאברות והשתמשו בה ובמקורות הכפריים שלה כדי ליצור אחווה לטינו אמריקאית מעמדית ודחייה של המודל המערבי שהחולצה מתריסה נגדו", אומרת פרץ. גם ג’ימי קרטר לבש חולצה כזאת כשבא לבקר את קסטרו, המינגוויי לבש אותה כשגר בקובה, ואפשר לראות את רוברט דה נירו או אנדי גרסייה בחולצות כאלה באירועים ציבוריים.

המעבר של החולצה לארצות הברית המשיך את המטען שהיא נושאת. הדור הראשון שהיגר לשם עבר תהליך של הטמעה וטשטוש והיא נהפכה ל"חולצה של הסבא". אבל יש לה גם גלגולים חדשים. "יש כל הזמן משא ומתן בין מי שהיית, מה שאתה ומה שאתה רוצה להיות", מתארת פרץ את האופן שבו פריטי לבוש קשורים בשאלות של זהות. "לכן אני שמחה שהמון צעירים לטינים גאים ומדברים על עצמם ועל הזהות המורכבת שלהם שהחולצה מייצגת.

“גיליתי שהחולצה נהפכה לדבר הכי לוהט אצל צעירים לטינים במיאמי ולוס אנג'לס. היא מככבת על הזמנות למסיבות, בכרזות, מסיבות גוויאברה, וביצרניות חדשות של החולצה שמייצרות אותה מחומרים איכותיים ונמכרת במאות דולרים. מותגים כמו בננה ריפבליק או דונה קארן מייצרים ומוכרים חולצות כאלה, ולמרות הגלגולים שהיא עברה, ברחבי ביבשת היא עדיין ממשיכה לסמל את המקורות העממיים הפשוטים שלה. לבוש פנאי נינוח שמזוהה עם מעמד הפועלים ועם היבשת הלטינו אמריקאית".

אי–פי
גטי אימג`ס
אי–פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו