התצוגה של בוגרי שנקר זנחה את עיצוב האופנה לטובת להטוטנות חזותית - אופנה - הארץ

התצוגה של בוגרי שנקר זנחה את עיצוב האופנה לטובת להטוטנות חזותית

תצוגת הבוגרים של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר היתה בעיקר מופע ראווה. הפנים המורכבים והמעניינים יותר של עיצוב אופנה כמעט שלא באו לידי ביטוי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בתצוגה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שהתקיימה אמש בתל אביב הוצגו מספר לא מבוטל של קולקציות של בגדי גברים לצד מלתחות מעורבות לנשים ולגברים. אחד הביטויים לכך על המסלול היה נוכחות ניכרת של דוגמנים גברים. אלה עוררו מחשבות על שרירנים ועל תרבות פיתוח הגוף המערבית בכללותה. השרירן מייצג מקרה מבהק שבו טיפוח מופרז לצרכים אסתטיים מקבל מעמד פרפורמטיבי, עד שהגדרת התפקוד והמהות הראשוניות שלו נעלמות או משתנות ללא הכר. בהקבלה לבוגרי המחלקה, נדמה כי יצירתיות, אותו שריר נעלם, מעסיקה אותם מאוד, אולם הם רואים בה במידה רבה אמצעי ליצור מופע ראווה, להותיר רושם עז בצופה.

בתצוגות מסוג זה רושם חזותי הוא מרכיב חשוב, אבל הוא רחוק מלהיות העיקר. למרבה הצער, מצפייה בתצוגות האחרונות של בוגרי שנקר עולה החשד כי שם הוא דווקא כן. הנטייה הזאת ניכרת מיד בגודש העיטורים ובשפע פיתוחי הבדים, שמעלים את הסברה כי לסטודנטים יש שאיפות לעצב טקסטיל ולא אופנה. מובן שזה לא כך, שכן בשכנות למחלקה הזאת נמצאת המחלקה לעיצוב טקסטיל, שבוגריה מצטיינים על פי רוב. החשד אחר והוא קשור בתהליכי העבודה. דומה כי בכל אימת שסטודנט נתקל במהמורה בדרך, ויש לא מעטות כאלו, הוא יפנה מיד לחפש נחמה בתחום מלאכות היד העמלניות. וכשהוא נקלע למבוי סתום, הוא יעלה את רף המורכבות של הדגם. זה לבטח יסיח את הדעת מכל הכשלים האחרים. בפשטות, נדמה כי עם כל הכלים שמעניקים לסטודנטים במחלקה הזאת, איש אינו טורח להקנות להם את מיומנות העריכה, שדומה כי אי אפשר להפריז בערכה.

עיצוב של מור כפיר, מתוך התצוגה

התצוגה נפתחה בקולקציה של ליאת ברנדל-גילאון, “מציאות מדומה", שעסקה בתקשורת חברתית בעידן הדיגיטלי ובהשפעתה על הבניית הדימוי העצמי, ושהיתה סולידית יחסית. שלוש קולקציות אחר כך, מור כפיר נתנה את אות ההזנקה לעולם האגדות בעבודתה "התפוח המורעל", שהיתה מחקר על דימוי הנסיכה מהאגדות. וזו היתה נקודת האל-חזור.

הבעיה המרכזית בלהטוטנות החזותית הזאת אינה שהיא מקשה לראות את היער, אלא שהיא כוללנית ודורסנית מדי, והעיסוק בה בא על חשבון איכויות ועקרונות אחרים שראויים להתייחסות. עם מלוא הכבוד לרצון לייצוג אסתטי, מה בנוגע לאתי, לפוליטי או להיסטורי? אפילו באופנה, בלא ספק הזירה המפורסמת ביותר בשטחיות ובזוהר המזויף שהיא מעודדת, פני הדברים אינם חזות הכל.

עיצוב של ג'ורדן ג'ייקובס, מתוך התצוגה

ניצחון האסתטי בקולקציות של בוגרי המחלקה בשנקר הוא בבחינת תבוסה אישית שלהם עצמם, משום שבסופו של דבר ההקשר של העבודות הללו למושג אופנה נותר קלוש מדי; הוא נשמר אולי רק מעצם הכותרת הממסגרת את האירוע. הרי אי אפשר באמת ללמוד מהן דבר על מצבה של התעשייה הזאת, על העמדה של הבוגרים ביחס לכוחות המעצבים את השוק שאליו הם צפויים להיכנס בתום לימודיהם – בין שאלו מנהלי התאגידים בזירת האופנה העילית ובין שאלה מנהלי הרשתות העממיות ששולטים באופנת הרחוב; ולא ניתן לחלץ מהעבודות הללו אף לא התייחסות אחת למהות של מעצב האופנה בתוך הזירה הרוויה הזאת בתחילת המאה ה-21. לא מפליא איפוא שלנוכח גישה ניהיליסטית כזו שאלה אותי קולגה בתום התצוגה: “אז מה הם רוצים בעצם?”

היו כמובן כאלו שאפשר היה להבין את המניעים שלהם בצורה טובה יותר מאחרים. ביניהם מעיין לוי, שערכה השוואה מקשרת בין הרשתות החברתיות לבין "החיבוק ההדוק" של החברה החרדית במלתחה הגיונית למדי, או רתם לבצלטר, שעצם פנייתה לבגדי ילדים הגדירה סדר יום בבגדי המחנאות שעיצבה. והיו בוגרים שבחרו בנתיב שקט יחסית, כמו למשל דפי אלבי, שהמלתחה הבהירה והנינוחה שעיצבה, "זוהר שמימי", התמקדה ברגעים הקסומים של סוף היום. בפאות הזולות שחבשו הדוגמניות שהציגו אותה, אגב, לא היה דבר שמימי או מענג.

עיצוב של נחמן חן אריאל, מתוך התצוגה

נראה כי אם ישכילו מנהלי המחלקה להוריד לרגע את הרגל מדוושת הרושם המיידי, הם יוכלו לא רק להתייחס בצלילות רבה יותר לפרטים קטנים כגון זה, אלא לשים לב לפרט - והכוונה היא לכל סטודנט ועולמו הפנימי. כעת התחושה היא שגם אם חומרי הגלם הביוגרפיים, הספרותיים או ההיסטוריים באים לידי ביטוי בעבודות הבוגרים, לרוב הם מנוצלים בצורה אופורטוניסטית כמעט כדי להמחיז רעיונות כאלו או אחרים באמצעות פריטי לבוש. רק כאשר ראשי המוסד וצוות המנחים במחלקה יחליטו להניח לרגע בצד את אמנות יצירת הרושם של חיתוכי הלייזר המשוכללים, הרקמות העמלניות, שיבוצי האבנים ופיתוחי הבדים המורכבים - אפשר יהיה להבחין באמת בסטודנטים עצמם. לגלות את הלב והמוח שמאחורי השריר המנופח.

עיצוב של אפרת מכמן, מתוך התצוגה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ