בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכות בוגרים 2014

המחלקה לאופנה במכון אבני: דגמים בלתי לבישים

העבודות בתערוכת הבוגרים של המכון מייצגות, שלא בכוונה גורפת, מוטיבים צבאיים, ארצישראליים, בלבול, רצון ליצירה ולהבעת דעה אמנותית, ולא בהכרח אופנה

3תגובות

האולם שבו מוצגת תערוכת הבוגרים במחלקה לעיצוב אופנה במכון אבני, שימש בעבר מחסן נשק, בו נחו טילים וכלי נשק שונים מימי עבר בארונות כבדים מעץ. העבודות המוצגות בו כיום מייצגות, כאילו בכוונה אך בעצם לא - מוטיבים צבאיים, ארצישראליים, בלבול, רצון ליצירה ולהבעת דעה אמנותית, ולא בהכרח אופנה, על כל המשתמע מן המושג הגדול הזה.

חמישה בוגרים מתוך שישה בחרו להציג את עבודותיהם השנה במיצג הזה, ואין ביניהם מכנה משותף אחד. רשף גל קראה לקולקציה שלה, המורכבת מארבע מערכות לבוש, ״מבצע צבאי״, ובוודאי שהיא תוכננה הרבה לפני מבצע "צוק איתן". היא באה להתחקות אחר מדי צבא בריטיים כפי שנלבשו בין שתי מלחמות העולם, ובמרכז הקולקציה מערכות לבוש מחויטות מבדים עבים, עם מחשופים מפתיעים בברכיים, בחזה או בבטן. עבודת החייטות של גל מרובעת בהווייתה, עד שמגיעים לדגם הבולט בקולקציה שלה, והוא שמלה באפור, צהוב ואדום־ארגמן, המעניינת בריבודי הבדים ובתוספת הרוכסן הארוך לאורכה מאחור, המצויד בניטים חדים מוזהבים. השמלה הפליאה אמנם בגזרתה, אך טוב היה לו הקפידה גל על גימורי התפרים הפנימיים שהציצו החוצה ולא נתפרו בקפידה, כך שהם נראים פרומים בחלקם, גם לעין בלתי מזוינת.

הילה שייר

תלמה און הלכה על כיוון שונה לחלוטין, וקראה לעבודתה ״אפרו אוקיאני״, המושפעת מנסיעת המשפחה בילדותה של און לשליחות באתיופיה, מצבעי האדמה והמדבר ומבדים טבעיים כמו משי, כותנה ופשתן שאותם צבעה און כרצונה. נראה כי הבחירה המוטעית בעיצוב קולקציית ערב היא זו שהובילה את און להסתבך כך, כשיצרה שני אוברולים מסורבלים, להם הוסיפה פליז ארוג וחיברה חלק תחתון, פעם אחת מכנסיים בצבע בז׳ שאמורים להיות בגזרה נוזלית כשהחיבור בין החלקים לא אמור להיראות, אלא להיות חלק אורגני אחיד של האוברול כולו. בפעם השנייה חיברה באותו חיבור נראה לעין חצאית מבד שגם הוא היה אמור להיות נוזלי, אך הכותנה הדקיקה מדי נראתה מדובללת למרגלות בובת התצוגה, ואיבדה את מקומה.

מיטל פירסט קראה לעבודתה "Abbira" ובאה לתאר זיכרונות ילדות מספינות המוטבעות בנופי הנמל, לדבריה. היא הצליחה לקשור סיפור לבגד כשהוסיפה חבלים במקום תיפורים גדולים בשמלות, מכנסיים וחולצה צבועים באטיק ועליונית חבלים. נקודת החוזק של פירסט נמצאה דווקא בפריט אחד שאינו קשור לסיפור הקולקציה שלה, והוא מכנסיים שחורים בגזרת בלון עדינה, התפורים לעילא. נראה כי מוטב היה לו פירסט היתה זונחת מעט את הנוסטלגיה הערטילאית ומעצבת את מה שחסר שם, באולם התצוגה כולו - דגם כלשהו שהוא גם לביש.

ארז עובדיה קרא לקולקציה שלו על שם ספר הילדים המאויר ״פחדרון בארון״, והדגיש בסיפורו את רצונו להביע פחדים, דיספרופורציה, זהות, אינדיבידואליות מינית, יחס החברה לשונה ולאחר. התוצאה לא פחות ממטרידה: חמש מערכות הלבוש שעיצב מורכבות משני דגמים לגברים ושלושה לנשים, כשאף אחד מהם לא לביש. בדגם הראשון עליונית עשויה בד אפור חורפי ורך, שהודבק על בד קשיח תעשייתי על מנת לייצב אותו. הדבקה כזאת דורשת גימורים ותיפורים לעילא, שלא נראו ברוב חלקי עבודתו. כלומר, הבדים נגזרו ביד, ולא נסגרו. החצאית השקופה שנוספה לעליונית בצבע בורדו, לא זכתה לבטנה וכך נותרה המערכת הזאת לא חורפית ולא קייצית, ובעיקר לא לבישה. כך קרה גם בבגד שהוצג על בובה של גבר, עשוי חיבור גס של כפפות צמר סינתטי צבועות, להן נוספו כפתורי עיניים וציפורניים מלאכותיות גסות, וכן הלאה. התוצאה לא מביעה פחד או אינדיבידואליות, אלא באה להתריס לשם התרסה ותו לא.

המעצבת הטובה ביותר מבין הבוגרים במחלקה לעיצוב באבני היא דידי טויטו, שחיברה את סיפור הקולקציה שלה אליה, אישית, ואל התוצאות שעיצבה. לקולקציה קראה ״מוזאיק״, וזאת באה לתאר את הפרעת הקשב שהיא סובלת ממנה, אך לא מהפן של הסבל, כי אם את פניה החיוביות דווקא. בעיניה, יש לה פסיפס בתוך ראשה, המורכב מעומס של מחשבות וחיבורים בלתי אפשריים, המהווים את עולמה. כך, עיצבה חמש מערכות לבוש מודפסות: ז׳קט בגזרה מעוגלת ואלגנטית מודפס בחלוקי נחל הנחים זה על זה, עליהם שזרה חרוזים קטנים, חולצת קרופ לבנה עם חצאית קצרה, עליהן מודפסים מיני מזון שנחשבים לנשנושים: פיצוחים, פירות, לחמים ועוד, ונראים כמו הסחות דעת הומוריסטיות, או שמלה ארוכה אפורה בגזרת פיפלום, שעליה מודפסים באי סדר אותיות ומספרים של מחשבון כיס, ועוד. האנדרלמוסיה של טויטו מסודרת כך, שהגזרות שלה טובות ומדויקות, והבלגן שבראשה מובן בדרכו ההומוריסטית, הצעירה והנכונה, ובעיקר - הלבישה.

 

הילה שייר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו