בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע האופנה לונדון

הפחד החדש הוא לאחר

התצוגה של ארדם היתה מלהיבה אבל מפחיד לחשוב על הוראות הכביסה לבגדיו; ויוויאן וסטווד לא הפגינה חידושים מפליגים אבל הסטנדרטים הישנים שלה מפליגים ממילא

תגובות

קוראים יקרים, אולי שמעתם על הפחד להחמיץ, Fear Of Missing Out, ובקיצור F.O.M.O. אני רוצה להציע ראשי תיבות חדשים: F.O.N.G.T.O.T, או #fongtot למשתמשי טוויטר הרבים שבכם - הפחד שלא להגיע לשם בזמן (Fear of Not Getting There On Time). חוויתי בשפע פחד מהסוג הזה בשבוע האופנה בלונדון, בייחוד ביום ראשון, כשניסיתי לפלס לי דרך בתוך ים של יח"צנים עטורי קעקועים ונזמי אף בתצוגה של המותג רד לייבל של ויוויאן וסטווד, שנערכה בחלל התת־קרקעי בוויקטוריה האוס שבשכונת בלומסברי, כדי להגיע לתצוגה של מרי קטרנצו בתחנת הכיבוי הישנה ברחוב לאמבת.

חששתי שאני עומדת לאחר בחצי שעה ושלחתי בדוא"ל התנצלות. אף אחד לא רוצה להיות זה שישבש את לוח הזמנים של עולם האופנה, גם אם לפעמים נדמה שהמערכת, שהתצוגות המבוקשות ביותר שלה מפוזרות בקצווי העיר, נחושה בדעתה ליצור את הדרמה המעושה של מאחרים שממהרים למקומם, מתנשפים מריצה.

רויטרס

התצוגה של ארדם מורליוגלו (שמשתמש רק בשמו הפרטי במותג) היתה מתוכננת היטב, אך לא היה בה ולו שמץ של מלאכותיות. התצוגה נערכה ביום שני בחנות הכלבו סלפרידג'ס, בחלל אפל שנהפך למעין בית קיט מוצל, עם כפות תמרים וקולות סינתטיים רחוקים של צפצוף ציפורים. בתוך הקהל נצנצה תסרוקת הבלונד־פלטינה הקצרה של לינדה פרגו, סמנכ"לית ברגדורף־גודמן בניו יורק. לקוחותיה של פרגו, שבדרך כלל מעדיפות אוצרות יוצאי דופן על פני סמלי מעמד גנריים, ימצאו בקולקציה הזאת שפע של פריטים שישמחו אותן. ארדם הציג שמלות מיוחדות במינן בגוונים כהים של נוצות טווס – ירוק, כחול ושחור שקוף – וכמה מהן, המעוטרות ברקמה עשירה, נראו כמו הוט קוטור.

המעצב ידוע בחיבתו לתחרה אדוארדיאנית, ובדגמיו היא לעולם אינה טרחנית או מיושנת, אלא משרטטת את קווי המתאר של הגוף שמתחתיה. חולצה וחצאית דמויות עשב אולי מזכירות קיטש של בגדי ריקוד ההולה מהוואי, אבל אצלו הן נראו כמו פריטים שאפשר להוסיף למלתחה (אף שאני נחרדת לחשוב על הוראות הכביסה המיוחדות: לגרף ולעדור?).

פחות התלהבתי מדגמי הטוויד הקרועים ומכתמי השרבוטים בדגמים ליומיום, אבל באופן כללי זו היתה קולקציה שהזכירה שתמונה אמנם שווה אלף מלים (או בימינו 140 תווים), אבל בגדים יפים הכי מומלץ לראות במו עינינו.

אי־אף־פי

וכשצפיתי באינטרנט בקולקציה של קטרנצו, המושפעת מלוחות טקטוניים ומיצורי ים, התמלאתי צער, והפחד להחמיץ כיסה על הפחד לאחר. בפעם הבאה שאטוס ללונדון אדאג להכניס למזוודה את המרבד המעופף שלי.

אבל תצוגה של וסטווד היא תמיד מסע מופלא, ולוּ משום שהמסלול שלה הציג חמימות וגחמנות ראויות להערכה בשלב בתצוגות שבו מוסכמות המסלול יכולות להיראות קצת אוטומטיות וצוננות. האיפור הזכיר את ליל כל הקדושים; השיער היה מסובב, מסוחרר ומגולגל. אחת הדוגמניות טפפה קדימה, הסירה את הז'קט שלה ותלתה אותו על הכתף: החריגה הראשונה שראיתי כל השבוע מהמצעד הרובוטי.

וסטווד גילתה עניין רב יותר בקידום עצמאותה של סקוטלנד, בפליירים ובכפתורי "Yes" שהוצמדו לבגדים, מאשר בחידושים מפליגים – אבל הסטנדרטים הישנים שלה מפליגים ממילא: חולצות כפריות וסינרים, ז'קטים קטומים משנות ה-40, כובעי פיראטים ושכמיית גרטל (מהאגדה הידועה). לאלה מאתנו שמרגישות מבוגרות מדי או נבוכות מדי למסיבת תחפושות, היא הציעה שמלת סטרץ' חומה, "נורמלית" אך סקסית, עם קרדיגן, ושמלות שופעות בד.

למחרת בבוקר, שעה לפני התצוגה של ארדם ולמרבה השמחה במרחק כמה רחובות בלבד, הלכתי עם שותפי לתעייה ביער העבות של האופנה בעקבות שובל פירורי הלחם אל התצוגה של רוקסנדה אילינצ'יץ', שנדמה כי היא מנסה לקנות את לבו של המודרניסט הנועז שאולי לבש בעבר פאקו רבאן או (כשהרגיש גשמי) מארימקו. רוקסנדה, שגם היא קיצצה את שם משפחתה – שיטה שהוכיחה את עצמה במקרה של מדונה, למשל – מציעה לאביב הבא קפלים ענקיים, נקודות גדולות וצבעי מארקר זרחניים שללא ספק יגבירו את הבטיחות בעת הרכיבה על אופניים ברחובות העיר. התצוגה היתה מרשימה חזותית, אבל לא יכולתי לדמיין את הבגדים אלא על אוצרת שמוכנה להפוך לקנווס.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו