הגברת הראשונה של הבית היהודי לובשת ולנטינו - אופנה - הארץ
אייקון אופנה

הגברת הראשונה של הבית היהודי לובשת ולנטינו

איילת שקד לקחה על עצמה את המשימה של סיוד הבית היהודי בצבעים סותרים. לשם כך היא מקפידה על מלתחה המשלבת בין האיפוק המסורתי לבין המוחצנות הצפון־תל־אביבית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שחר אטואן

ניצחונה של איילת שקד בפריימריז של מפלגת הבית היהודי לפני כשבועיים תואר במונחים של עשיית היסטוריה. היו שאפילו ראו בו אירוע דרמטי יותר מהטיפוס של סתיו שפיר למקום השני ברשימת העבודה, ואולי הם לא הגזימו. אחרי הכל, מקום ראשון בפריימריז של מפד"ל ההיסטורית לאשה, ועוד חילונית, תושבת צפון תל אביב, זה בלי ספק מאורע יוצא דופן.

שקד עצמה הכירה כמובן בגודל ההישג. "הציבור הנפלא של הבית היהודי הוא ערכי, ציוני, לאומי, מעריך את העשייה שלי וזה מחמיא לי", היא אמרה בראיון לגלי צה"ל ובאותה ההזדמנות ציינה כי "הבית היהודי הוא גם איילת שקד וגם אורית סטרוק. זה היופי שלו. בניגוד למפלגת העבודה שאין בה אף דתי אחד".

איילת שקדצילום: דודו בכר

אם היה צורך בעוד הוכחה לכך ששקד מודעת היטב לתרומתה לדימוי ההטרוגני של המפלגה, זו היתה ההוכחה הנדרשת. אבל הצורך לא עלה, משום ששקד כבר ניפנפה בקלף הזה לא פעם. במידה רבה אפשר לומר אפילו, שכפי שחשבה בשבוע שעבר כי ראש מפלגתה נפתלי בנט צירף אליו (לרגע) את מאמן הכדורגל אלי אוחנה משום שהוא ייצוג של "מזרחי מסורתי שגדל בילדות קשה והצליח", כך היא רואה בעצמה ייצוג של תל אביבית חילונית, וככזו לקחה עליה את המשימה של סיוד הבית היהודי בגוונים ליברליים־לכאורה. לצורך כך היא לא לובשת סרבל עבודה אמנם, אבל נשענת בין השאר על ההופעה החיצונית – או יודעת היטב מה כוחה של זו.

דוגמה מהזמן האחרון היא ההופעה של שקד באירוע בכפר המכביה, שנערך לאחר הפריימריז למפלגה ובו הוצגה רשימת נבחריה לבחירות הקרובות. שקד לבשה באירוע בגד שבחרה בסיועה של הסטייליסטית עדי בורג, המלווה אותה מאז הבחירות של 2012. בורג, בת 30, הוזעקה לעזרה לאחר ניצחונה של שקד בפריימריז, והבגד שנבחר בעזרתה היה שמלת משי מודפסת בדגם מופשט ססגוני של המעצבת הרוסייה הצעירה קירה פלסטינינה. הבחירה הזאת, אומרת בורג, קלעה בדיוק למטרה: מצד אחד זה היה בגד מעניין וחזק שסימן את רגע הניצחון של שקד, מצד אחר הוא הלם את המעמד המכובד. גם שקד חשבה כך כנראה, בהתחשב בכך שכבר באותו לילה היסטורי היא טרחה והודתה לבורג בחשבון הפייסבוק שלה.

איילת שקד בוועדה לביקורת המדינה בכנסתצילום: מיכל פתאל

ובכל זאת, במבט מבחוץ אפשר לזהות בשמלה עוד אלמנט בעל תפקיד: קו המכפלת. שלא כמו יתר הנשים באולם באותו הערב, שקד לא חשה מחויבת להצניע את רגליה מאחורי בד השמלה, וקו המכפלת שלה היה גבוה – אמנם לא בהרבה אבל גבוה דיו - משלהן, במעין הפגנת חילוניות שקשה להתעלם ממנה.

כשבורג נשאלת על כך היא מסבירה שבמגזר הדתי יש דקויות שזר לא יבין, בין השאר בכל מה שנוגע לגוונים של הבגד, למחשוף, לגובה השרוולים ביחס למרפק – וגם לגובה המכפלת של החצאית. אבל, היא מבהירה, זה לא אומר שהיא מנסה בהכרח להציג את שקד כדתייה. להפך: אחת ממטרותיה המוצהרות, מלבד נוחות, היא להקנות לשקד צביון אופנתי עכשווי.

בוועדת שקד, בראשותה, לשוויון הנטל בצה"לצילום: מיכל פתאל

השילוב הזה של נוחות ואופנתיות מושג לרוב לא באמצעות שמלות דווקא, אלא באמצעות מראה המורכב ממכנסיים, חולצות רפויות וז'קטים בגוונים כחולים או אדומים - הצבעים האהובים על שקד ואלה שמדגישים את הגוון הכחלחל־ירקרק של עיניה. ככזה הוא מסייע לח"כית להקרין דימוי כפול: מצד אחד, בת טובים צנועה, אולי ממשפחה דתית־לאומית, אולי מתגוררת בירושלים. מנגד, תל אביבית מעודכנת עם כל רצף הדימויים העולה מכך.

הדואליות הזאת מלווה את דמותה של שקד בשלוש השנים שחלפו מאז הצטרפה לבית היהודי, ומחדדת את ייחודה בקרב ח"כים מזוקנים ומאמינים שאינם מגניבים או מעודכנים כמותה וכמו נפתלי בנט. באופן טבעי, הכפילות הזאת בלטה גם בפריימריז, כששקד התייצבה בקלפי בחולצה ובמכנסיים שחורים ומעליהם מעיל ארוך ורוד של מעצב־העל ולנטינו.

שקד במליאת הכנסתצילום: אמיל סלמן

במבט כללי אמנם נראה המעיל כמו פריט שנשלף מהארון כלאחר יד. אבל בחינת הפרטים הקטנים מעלה תמונה מורכבת יותר: הצווארון המעוגל שהושאל מבגדי בובות, הכפתורים המצופים בבד, השרוולים הארוכים שהותפחו בקו הכתפיים – כל אלה, בצירוף הגוון המתקתק, יצרו סגנון מסוים מאוד של עדינות, אפילו של תום, ושל אלגנטיות אנינה, שבאותה מידה יכלו להיות מזוהים עם מלתחה של בת טובים דתית מירושלים ושל חילונית תל אביבית מעודכנת.

כך גם בשבוע שעבר, בכנס בעיר רחובות. שקד נצפתה שם במכנסיים שחורים מחויטים בגזרה גבוהה ובחולצת בורדו מנוקדת בחוט לורקס זהוב וחתוכה גבוה בקו המותניים, כאילו ביקשה להיות החלופה המאופקת לחולצת הבטן האופנתית. לא הפתיע אפוא לגלות שהחולצה היא של המעצבת הדתייה אמנדה קיי, ושעל המכנסיים חתומה המעצבת אפרת זיתן־כהן מהמותג אפרתה, שסימן ההיכר שלה הוא אופנתיות מתונה והיא אהודה במיוחד על שקד.

"איילת שקד השכילה להשתמש בבגדים כדי לבנות דימוי שהוא באופן מפתיע ההיפך הגמור מהנחרצות שבה היא מתנהלת בחיים", אומרת המעצבת דורין פרנקפורט. "המלתחה שלה משדרת פגיעות נשית מסורתית, ואילו בהתנהלות שלה היא בטוחה מאוד בעצמה. אפשר אפילו לומר שסגנון הלבוש שלה הוא כזה שמעלה שאלה ופתוח לשאלות ולחילופי דברים, שעה שהתנהלותה סגורה. חל היפוך גמור בין הנראות להתנהלות שלה. ואגב, אפשר למצוא לה כפיל גברי במחנה שלה עצמה, נפתלי בנט. גם אצלו החזות והדימוי הציבורי הם לא בקורלציה עם ההתנהלות".

יועץ התקשורת ניסים דואק מחדד ומוסיף כי במידה רבה, ההתנגשות בין הדימוי של התל־אביבית הצפונית היפה והחילונית לבין עולם הערכים ששקד מייצגת הוא סוד ההצלחה שלה. "העובדה שהיא חותרת תחת הארכיטיפ של עולם הערכים שהיא מקדמת, זה הקלף החזק שלה. זה מה שמקדם אותה. אילו עמדה לפנינו מישהי שפעלה בדרך שבה היא פועלת, אבל נראתה כמו מתנחלת, היינו רואים את זה באור אחר לגמרי. הקונפליקט הזה בין שני הדימויים רק יוצר כוח ומחזק".

בכנס מתפקדים של הבית היהודיצילום: תומר אפלבאום

גם בבית היהודי הבינו את זה לבסוף, הוא אומר. "בבחירות הקודמות באמת הושמעו בבית היהודי קולות ביחס לחילוניות שלה – איך ייתכן, למשל, שהיא מטיילת בשבת ומעלה צילומים לפייסבוק וכולי. אבל אפשר לראות שהם השתתקו כי במפלגה הבינו שבסופו של דבר, הדמות שלה עושה להם שירות טוב. הם לא מוטרדים שמא יאבדו את הזהות הדתית הלאומית". יותר מזה, הוא טוען, "התחייה של הבית היהודי מתכתבת לגמרי עם הדמות של איילת שקד".

מהנדסת הופעה

בפריימריס של הבית היהודיצילום: טל בנש

בשיחה חטופה אתה מסבירה שקד עצמה שזה פשוט המראה האופייני לה. ואכן, באופן בסיסי, שקד, בת 38, לא נדרשה לשנות בהרבה את בחירות הלבוש שלה לאחר שחברה לבנט והיתה לאחת מקומץ הדמויות המזוהות עם המפלגה. המכנסיים ההדוקים, חולצות הכפתורים או האריג הרפויות, המקטורנים – כל אלה איפיינו אותה גם לפני שנכנסה לכנסת. שקד, שאכן נולדה וגדלה בצפון תל אביב, לאמא שהצביעה מפא"י ואבא ליכודניק, וסיימה את תיכון עירוני ד' בהצטיינות יתרה ובציון 100 במתמטיקה, היתה אשת היי־טק בטרם היתה לפוליטיקאית. היא למדה הנדסת חשמל ומדעי המחשב, ועם סיום הלימודים החלה לעבוד בתחום - ואימצה את המלתחה הייעודית לו: חליפות מכנסיים מחויטות.

ועם זאת, מאז שנכנסה לפוליטיקה היא ליטשה את הופעתה החיצונית – עידנה מעט את סגנון האיפור, הכהתה את גוון השיער והקנתה לו מראה מטופח בהרבה, ושיכללה את המלתחה, בין השאר בסיועה של בורג. אם בעבר לא היה אכפת לה להיראות כמו חיילת בחיל הנדסת המחשבים, והיא הרכיבה את חליפות המכנסיים שלה מפריטים שנקנו ברשתות עממיות ולא השקיעה בכך חשיבה רבה מדי, עכשיו אין ספק שהיא מתפקדת ביתר שאת למפלגת הברנז'איות התל אביבית. המלתחה שלה נעשתה עשירה ומגוונת יותר, ועולה ממנה לא רק ניסיון ליישר קו עם צווי האופנה המשתנים, אלא גם דגש על גזרות וגוונים מחמיאים יותר.

שקד בדיון בוועדה לשחרור אסיריםצילום: אוליבייה פיטוסי

שקד לא עשתה את השינוי הזה מתוך עניין פתאומי באופנה או בטיפוח אישי, כפי שמלמדת גם תשובתה כשהיא נשאלת על סגנון הלבוש שלה: "לא יודעת, נו, אני לא מבינה בזה". לא, יותר מכך משחקת כאן תפקיד ההכרה בכוחו של המראה החיצוני באופן כללי, ושל יופיה בפרט. כשנשאלה למשל ב-2012 בראיון ל"הארץ" אם המראה שלה משרת אותה, ואם היא משתמשת בו, השיבה: "בוודאי. אני לא יכולה להגיד שלא. זה עוזר. אנשים מרגישים יותר סימפתיה. אי אפשר להכחיש".

כידוע, לא תמיד זה עוזר, לא בכל מקום מטשטשת ההופעה החיצונית את דמות האשה הימנית־לאומנית, וזו שבה ומתגלה ממילא בהצהרות שמשחררת שקד תדירות — הקריאה שלא להעניק את פרס היצירה ע"ש לוי אשכול לעיתונאי יגאל סרנה למשל, אם לבחור אחת מהזמן האחרון. שקד כבר תוארה כ"נערת הגבעות מבבלי" ו"המתנחלת מתל אביב", ובתחילת השנה, בעמוד פייסבוק שנקרא "רק לא הבית היהודי" וניגח את מועמדי המפלגה לכנסת, הוצגה תמונתה עם הכותרת "איילת מבלבלת". "היא רהוטה, היא מצטלמת טוב, נראית טוב, אבל אל תיתנו למראה לתעתע בכם", נכתב שם.

מועמדות "הבית היהודי" (משמאל): אורית סטרוק, שרה אליאש, איילת שקד, שולי מועלם־רפאלי ויהודית שילתצילום: דודו בכר

האם לעובדה שהיא אשה יש חלק במשחק הדימויים הזה ובתגובות שהוא מעורר? יועצת התקשורת חנה בית הלחמי, המצביעה אף היא על דמיון בין שקד לבנט בגישתם לתדמית החיצונית ובניסיונם לשדר מראית עין של ליברליות, מצרה על ההתמקדות בשקד בלבד. "יש נטייה להתייחס למראה חיצוני של נשים, ולביצועים של גברים. שאלת המראה החיצוני של שקד היא לא במקום אם לא מתייחסים למראה החיצוני של כולם – גם של בנט וגם שלה לצורך העניין".

דואק, שנזהר מאוד מאפיונים העשויים להיתפש כמיזוגניים, אומר בכל זאת שמתבקש לשאול למשל איך היא הצליחה במקום שבו רונן שובל הצליח פחות. "הרי שניהם בקעו בתודעה הציבורית פחות או יותר באותו הזמן, ובאמצעות מהלכים ציבוריים דומים של תנועות חוץ־פרלמנטריות. ושניהם בני אותו גיל ועם ביוגרפיה דומה, ונראים טוב - ובכל זאת האחת היא הצלחה מסחררת והשני מתויג כימני אלים. אני חושב שבמידה רבה – גם אם לא רק - אלו הבדלי המגדר. היא אשה, ולכן נתפשת כרכה מטבעה, בעוד שגבר נדרש להוכיח את רכותו. זו אינה ברירת המחדל שלו".

שקד בבחירות 2013צילום: אייל טואג

אגב רכה, מקורביה של שקד מדגישים כי אין כאן משחק מחושב של כפילות. הם מדברים על אשה חביבה ואהודה, חברה נאמנה ותומכת. פרנקפורט ודואק לא חולקים על כך. "אני לא חושבת שזו 'אסטרטגיה מרושעת'", אומרת פרנקפורט, "הדואליות שבדמותה טבעית לחלוטין ובדיוק משום כך מהפנטת".

גם דואק אינו מייחס לשקד חישוב מופלג בהקשר זה. "בסופו של דבר זו גם היא, והיא גרה בבבלי והיא חילונית ויש גרעין אורגני בדימוי הציבורי שלה. אני לא חושב שמישהו הינדס את הפרופיל השונה שלה, אבל אין ספק שהוא עוזר לה בדרכה הפוליטית. במידה רבה, הוא מצליח גם לעקר את הנשק של יריביה".

שקד במליאת הכנסתצילום: מיכל פתאל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ