שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הישראלי היפה

הרנסאנס של אופנת הגברים הישראלית

סהר שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מהקולקציה של הד מיינר. "דור המעצבים החדש מחפש להיות מקורי יותר מקודמיו"צילום: Cecile Bortoletti
סהר שלו

לפני כשנה סגר המעצב אדם גפן את המותג שלו, שפעל במשך כשנתיים בתל אביב והציע בגדים בועטים לגברים, רובם בצלליות אובר־סייז, לבעלי טעם אופנתי מתקדם. הידיעה על סגירתו של המותג, שזכה לביקורות אוהדות בעיתונות, סימלה את מצבם העגום של מעצבים צעירים בתחום אופנת הגברים, ונראה היה שהיא סתמה את הגולל על העתיד הצפוי למעצבים כאלה.

אבל למרות הפסימיות הזאת, אפשר להבחין בשנה האחרונה בגל חדש של מעצבים חדשים וצעירים, דור שקם אחרי דור המייסדים של דורון אשכנזי, אייזק ודייויד ששון. לצד זאת אפשר לראות כי התחום עצמו זוכה לפריחה מחודשת עם מחלקות גברים פופולריות ברשתות מקומיות ובינלאומיות כמו קסטרו, רנואר, גולף, H&M, פול אנד בר וזארה, או אפילו המותג הוותיק יותר של יוסי קצב, סקץ', שיש לו כבר ארבע חנויות.

אמנם המעצבים החדשים, כמו הד מיינר,אלירן נרגסי,אלישע אברג'ילואריאל בסן, עדיין לא מוכרים בקרב הקהל הרחב אבל הם אהודים על קהל חובבי האופנה, ומסמנים כיוון חדש באופנה הישראלית שכדאי לשים לב אליו. לארבעת המעצבים החדשים אין חנויות משלהם, אבל הם מוכרים באינטרנט ובמכירות ייחודיות חד פעמיות, וחלקם גם פונים לחו"ל כדי להרחיב את קהל הקונים שלהם.

מהקולקציה של אלישע אברג'יל צילום: טל ממן

"באקלים החברתי שבו אנו חיים, נדמה שהמהפכה בבגדי הגברים מתבקשת מאליה", אומר אסף ליברפרוינד מבלוג אופנת הרחוב "Tel Aviv Streetvibe". "בשנים האחרונות נוצר שדה פעולה מעניין: התרבות הישראלית נהפכת הטרוגנית, מורכבת, וולגרית, בוטה ומוחצנת יותר. הדבר הזה מאתגר את המעצבים, הם צריכים לשלב את זה עם התחכום והדיוק המינימליסטי השולטים בשנים האחרונות ביד רמה באופנה ככלל ובאופנת הגברים בפרט".

ֿליברפרוינד גם מסכים עם השינוי בהרגלי הצריכה של הקהל המקומי. "נוצרה כאן פתיחות מסוימת של הקהל. הוא חשוף יותר לתיעוד של סגנונות לבוש, אם זה באמצעי התקשורת ואם זה ברשתות החברתיות, האינסטגרם וצילומי הסלפי".

"זה קשור לגל החדש העולמי באופנת הגברים", מסכים המעצב הד מיינר. "אנחנו דור שפתוח לכל מה שקורה, לכל ההתרחשויות בחוץ. גברים מחפשים דרכים אחרות לבטא את עצמם, ובגלל זה יש מעצבים בכל העולם שמציעים גזרות אוברסייז או בגדי רשת, למשל. וגברים רוצים את זה, גם בישראל, אפילו שמדובר בקומץ קטן".

"אני חושב שדור המעצבים החדש מחפש להיות מקורי יותר מקודמיו", הוא אומר בקשר להופעת הדור החדש, שהוא נכלל בתוכו. "הדור הזה לא מסתפק בהעתקה של מעצבים נחשקים מאירופה אלא גם מנסה לייצר משהו מקומי. יש פה, מבחינה תרבותית, משהו שמאפשר יצירה של משהו חדש. הרפרנסים הוויזואליים שאנחנו נחשפים אליהם, התרבות או מסורות הלבוש הדתי, המחויטים של החרדים, לבוש מוסלמי או אפילו מדי הצבא — יש כאן הרבה עם מה לעבוד, ודווקא זה משהו שעדיין לא עבדו אתו, כמו רפרנסים שיש לתרבות היפנית, למשל. אבל כדי שהאופנה פה תתפתח, זה תלוי בחנויות שיקחו את הסיכון או באנשים עם אומץ שיקנו ממעצבים מקומיים".

מהקולקצייה של הד מיינרצילום: Cecile Bortoletti

מיינר החל לפעול בתחום לפני כשנה, אחרי שסיים את לימודיו במחלקה לאופנה וצורפות בבצלאל. בימים אלה הוא מציג את הקולקציה השנייה שלו, בגדים שנשענים על מסורות מחויטות עם פרשנויות עכשוויות, אסופה של פריטים נחשקים שמצליחים לשלב פריטי מפתח בארון הגברי — מעילי צבא, ז'קטים ברכיסה כפולה, מעילי גשם או חולצות מכופתרות — עם בדים חדשים וצלליות מאתגרות שהפכו אותו כבר לשם דבר בקרב חובבי האופנה המקומיים.

אלירן נרגסי סיים את לימודי במחלקה לאופנה בשנקר ב-2012 והיה אחד החלוצים בתחום עיצוב האופנה לגברים, הרחק מהמיינסטרים. הבגדים שלו שואבים השראה מעולם הספורט, אבל הם מציגים פרשנות חדשה לבגדים מחויטים, עם עיסוק בנפחים, גיאומטריה ואפילו בנופים מקומיים. הוא מוכר באתר שלו ובחנות שהקים באתר Etsy, וידוע כמי שפעיל ברשתות החברתיות.

"אני לא מוכר בחנויות כי אני לא רוצה לתת יד לקונסיגנציה", הוא אומר. "הקידום נעשה דרך הרשת, שעוזרת לי להגיע לעיתונות זרה שמתעניינת בבגדים שלי ומפיצה את המותג לכל העולם. יש לי לקוחות בארצות הברית, אירופה, אוסטרליה ומקומות אחרים. אני יכול למכור לכל מקום שדואר ישראל מגיע אליו. כמעצב ישראלי לבגדי גברים עדיין קשה להתפרנס פה", הוא מוסיף. "ולכן חייבים לפנות לעולם. עדיין אין פה מספיק התעניינות, ואין קהל מספיק גדול כדי להחזיק את המותג. אני גם עשיתי צעד מסוכן — הקולקציה האחרונה לא מיועדת לסתיו/חורף שהיה אלא לחורף הבא, כדי לצמצם פערים מול מה שקורה בחו"ל. לשם אני מכוון - פחות קנייה פרטנית ויותר קניינות. אני כל הזמן צריך להסביר לאנשים פה שזה לעונה הבאה, וזה לא קל.

מתוך הקטלוג של אלירן נגרסיצילום: מירב בן לולו
מתוך הלוקבוק של אלירן נגרסיצילום: גיא נחום לוי

"אני לא עושה אופנת מיינסטרים", הוא מודה. "אני חושב שאם אתה רוצה להשמיע את הקול שלך, אתה צריך להיות אחר. אין מקום למעצבים שעושים מיינסטרים, בשביל זה יש חברות מסחריות שעושות את זה הכי טוב שיש".

אריאל בסן פתח את המותג שלו השנה, אחרי שחזר מלימודי אופנה בבית הספר פרסונס בניו יורק. הוא מציג עתה את הקולקציה הראשונה שלו, שנמכרת באתר ובמכירות תקופתיות, וגם היא מציעה בגדים מינימליסטיים המושפעים מאדריכלות, עיצוב, משחקים מונוכרומטיים וקווים נקיים. אפשר לראות את העיסוק שלו בנפחים, צלליות וקווים נקיים, יחד עם הדפסים מקוריים, שהופכים את הקולקציה לתוספת ראויה לגל החדש של המעצבים. "אני מרגיש שיש התעניינות חדשה באופנת גברים", הוא אומר, "יש מוכנות לאופנה שהיא קצת יותר נועזת ומעניינת".

מהקולקציה של אריאל בסןצילום: גיא כץ

המעצבים החדשים מציעים אופנה שונה לגבר המקומי החדש. חלקם נשענים על מסורות מחויטות, חלקם שואבים השראה מבגדי הספורט, וכולם מנסים למצוא את הקול הייחודי שלהם בים של אופנה מהירה ופופולרית, שדווקא מוכיחה שאי אפשר לבנות זהות עצמאית ייחודית מבגדים שנמכרים להמונים. בנוסף, המעצבים הללו גם מנסים דרכי שיווק חדשות: לאף אחד מהם אין חנות משלו, ורובם פעילים ברשתות החברתיות ומנסים למשוך קהל מקומי ובינלאומי. למרות העובדה שקומץ מעצבים לא מסמנים מהפכה, אפשר לקוות שהמשכוכיות ידעו בסוף גם לקנות את לב העדר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ