שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לא רק נדל"ן

הצרפתים שמכניסים סטייל לסצנת האופנה המקומית

רות פרל בהריר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שרה גולדנדל. החיים בארץ משנים את הסגנון
שרה גולדנדל. החיים בארץ משנים את הסגנוןצילום: תומר אפלבאום
רות פרל בהריר

לפני כשנתיים עלתה מרגו בנשין ארצה מפריז. הקיץ התל־אביבי הראשון שלה הותיר אותה, אז בת 25, עם שאלה בוערת: איך שומרים על סטייל בחום כזה? לאחר שמסעות חיפוש אחר זוג הולם של מכנסיים קצרים כשלו, היא החליטה לתפור לעצמה כמה זוגות, שלימים ייהפכו לאבי הטיפוס של הפריטים הנמכרים ב"QQ Shorts", המותג שבבעלותה.

"בפריז לעולם לא הייתי מעיזה לפתוח עסק כזה, יש שם המון תחרות", אומרת בנשין. "אבל בשביל הישראלים אופנה היא לא ממש צורך. לא ממש אכפת להם, או שלפחות היא לא נמצאת בעדיפות ראשונה. קודם כל לחימה, אחרי זה אכילה, ואולי אחרי זה אופנה".

בתחילה, מספרת בנשין, הורכב קהל לקוחותיה בעיקר מחבריה הצרפתים. אבל לאחר זמן קצר החלו לפקוד את המקום גם ישראלים. לדבריה, התפתחות זאת היא חלק משינוי בהרגלי הצריכה של הישראלים בשנים האחרונות. "עכשיו, כשיש כאן יותר צרפתים, אנשים מחפשים את האופנה, כי הם רואים שאפשר אחרת", היא אומרת. "זה גם ככה עם אמנות כאן: עד עכשיו לא היה זמן להתעסק בזה, כי זאת ארץ חדשה".

את השינוי שבנשין היתה עדה לו מכירה אליז ג'וליארד מקרוב. ג'וליארד, ממבשרות האופנה הצרפתית בתל אביב, פתחה את הבוטיק "אליז" בעיר לפני שמונה שנים, שנה לאחר עלייתה לארץ. לדבריה, באותה התקופה היו אפשרויות מוגבלות בעבור פאשניסטות בישראל: "מבחינת מותגי יוקרה, מכרו כאן רק קולקציות ישנות במסווה של חדשות, וגבו עליהן מחיר מלא פלוס את עלויות הייבוא. המעצבים הישראלים עיצבו רק בגדים מונוכרומטיים ב–1,000 שקל לפריט, והרבה חנויות קטנות שאהבו לקרוא לעצמן 'חנויות מעצבים' מכרו דברים שהן ייבאו מסין ב–20 אגורות".

עיצוב של המותג הצרפתי Bellerose
עיצוב של המותג הצרפתי Belleroseצילום: Bellerose

ג'וליארד מספרת כי כאשר פתחה את הבוטיק שלה בעיצומו של טרנד אופנת הג'ינס הנמוכים וחולצות הבטן הצמודות, חשבו אנשים שמדובר בכלל בחנות לבגדי הריון. "הם לא היו רגילים לזה שזה לא צמוד", היא אומרת. "היו גם כאלה שחשבו שזו חנות וינטאג', בגלל כל הצבעים. זה גם היה לפני הפריצה הגדולה של מכירת בגדים באינטרנט, אז האופנה כאן בכלל היתה 20 שנה אחורה".

ג'וליארד החלה לשים לב לשינוי כשלוש שנים לאחר שפתחה את הבוטיק. "פתאום היתה צמיחה מטורפת", היא אומרת, "נפתחו עוד חנויות שייבאו מותגי ביניים מאירופה וארצות הברית, והישראלים התחילו לעקוב אחרי מה שקורה באירופה".

את חושבת שהצרפתים שהגיעו לכאן אחראים לשינוי באיזשהו אופן?

"הישראלים תמיד היו מודעים לזה שהצרפתים מתלבשים טוב מאוד, אבל עד לא מזמן, גם אם הם היו רואים משהו שהם אהבו ברחוב, הם לא ידעו לגרום לזה לעבוד, אלא אם כן היו מוכרים להם את הלוק המלא. הייתי צריכה אז גם להסביר הרבה — למשל, שלא תמיד צריך ללבוש צמוד. עכשיו, בעקבות גל העלייה הגדול, אנשים התחילו להתחבר עם צרפתים והם לומדים מהם, כי הצרפתים מתלבשים די אותו הדבר".

אליז ג'וליארד
אליז ג'וליארד. האופנה בארץ הלכה 20 שנה אחורהצילום: תומר אפלבאום

נוסטלגיה לסניקרס

על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, בחמש השנים האחרונות עלו מצרפת יותר מ–22,400 בני אדם. ב–2014 עקפה צרפת את אוקראינה ורוסיה ונהפכה למדינה שממנה באים הכי הרבה עולים. באותה השנה הגיעו ארצה 6,960 עולים מצרפת — יותר מפי שניים מאשר ב–2013. כמו כן, על פי נתוני המשרד, מרבית העולים בחמש השנים האחרונות היו בני 19–34, כאשר חלקם הגדול בחרו להתיישב בנתניה, ירושלים, תל אביב ואשדוד.

מישל נבט היא פרויקטורית לעלייה מצרפת באשדוד. נבט, שעלתה ב–1983, מלווה את משפחות העולים ומסייעת להם להיקלט בישראל, כחלק מיוזמה משותפת של משרד העלייה והקליטה והרשויות המקומיות. לדבריה, בשנים האחרונות הגיעו לעיר בעיקר משפחות צעירות. "אף שיותר קל להגיע לכאן בגיל מאוחר יותר, כשאתה כבר מקבל את הפנסיה מחו"ל, אנחנו רואים כאן יותר ויותר צעירים", היא מספרת.

עיצוב של המותג הצרפתי ונסה ברונו
עיצוב של המותג הצרפתי ונסה ברונוצילום: Bellerose

לטענתה של נבט, קשה להתעלם מהשפעתם של ילדי העולים על האופן שבו חבריהם לספסל הלימודים מתלבשים: "הילדים מגיעים לבית הספר עם הרבה מותגים, הרבה יותר משהיה פעם. אם ילד אחד בא לבית הספר ורואה שילד צרפתי אחר בא עם הנייק החדש, זה עושה לו חשק גם לקנות".

ואכן, אחד מהטרנדים המזוהים ביותר עם העלייה הצרפתית הוא טרנד הסניקרס. לדברי אוהד להב, בעל חנות הנעליים התל־אביבית "סניקרבוקס", לעובדה זו היתה השפעה משמעותית על הרגלי הצריכה של לקוחותיו הישראלים. להב מביא כדוגמה את דגם "הואראצ'י" של נייקי. "כשהבאתי אותו לארץ לפני שלוש־ארבע שנים, אף אחד לא רצה לגעת בו", הוא מספר. "אבל אז הגיעו הצרפתים, שתמיד אהבו אותו, והתחילו לחפש את הדגם. חזרתי להביא אותו, והישראלים הגיעו אחריהם — פתאום כל צבע שאני מביא נחטף ביום".

כשהוא נשאל מה לדעתו ממצב את הצרפתים כטרנד־סטרז, משיב להב: "לא יעזור כלום — הטעם שלהם קצת יותר טוב ממה שקורה פה. הישראלים מצטרפים לטרנדים רק אחרי שנה־שנתיים, כי הם קצת יותר מרובעים ומרגישים צורך להיות בטוחים. הם, למשל, תמיד ילכו על הנעל השחורה". מנגד, אומר להב, "הצרפתים אינם חוששים לאמץ טרנדים, גם אם הם פחות סולידיים".

אוהד להב
אוהד להב, בעל חנות הנעליים התל־אביבית "סניקרבוקס"צילום: דודו בכר

להב מוסיף ומתייחס למונח "הריטאג'", המגדיר את היחס הנוסטלגי של אנשים למותגים שאיתם גדלו. "כשאני גדלתי, אם היה למישהו בארץ נייקי או אדידס, זה היה מפני שמישהו שהוא מכיר היה בחו"ל", הוא מסביר. "בניגוד אלינו, הצרפתים מחוברים מאוד למותגים שעליהם הם גדלו, וכשיוצאת נעל כמו 'הואראצ'י' או 'אייר ג'ורדן', זה לוקח אותם למקום שהם היו בו ומדבר אליהם. בכלל, כל החובבים הגדולים של הסניקרס בדרך כלל מונעים מנוסטלגיה, ולמה יתגעגעו בארץ — לאביה? לאל־איי גיר?"

כשהסגנון מתחיל להיעלם

אם ההשפעה האופנתית של העלייה הצרפתית על הישראלים ברורה, הרי שלדברי בנשין, היא אינה חד־צדדית. "יש כאן הרבה צרפתים שהתחילו להנמיך סטנדרטים", היא אומרת. "בפריז, אם תתלבש גרוע, אנשים יסתכלו עליך, אבל כאן לאף אחד לא אכפת". על האופנה הישראלית היא מדברת בעירבון מוגבל: "אני לא ממש מכירה אותה טוב. יש כאן המון שמלות אובר־סייז — והרבה מהחנויות נראות אותו הדבר".

גם שרה גולדנדל, בת 30, המרבה להשתתף בהפקות אופנה של מעצבים צרפתים, מסכימה. "החברים שלי משם העירו לי שהסגנון שלי השתנה ב–12 השנים שבהן אני חיה כאן", היא אומרת. "הסגנון שם הרבה יותר מתוחכם, עם הרבה נעלי עקב — גם ביום־יום. כאן אלה דברים שפשוט יהיה מגוחך ללבוש, זה יהיה טו מאץ'".

ג'וליארד מוסיפה: "הרבה בנות שמגיעות לכאן ממשיכות בהתחלה לחפש את המותגים שהן הכירו, או לפחות מנסות להתלבש באותו הסגנון, אבל אחרי כמה זמן זה מתחיל להיעלם — קודם כל הולכים העקבים, אחרי זה השיער ובסוף כל מה שחם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ