בליל הבדולח שרפו גם בגדים

תעשיית אופנה עילית שהפעילו יהודים בברלין שיגשגה בראשית המאה הקודמת, אך הנאצים החריבו אותה ומאז נמחקו תולדותיה מההיסטוריה. עכשיו חברה אחת מנסה להשיב עטרה ליושנה ולספר את סיפורם האבוד של המותגים הללו

דוגמנים של בית האופנה "מנהיימר" בתצוגת אופנה בברלין בחודש שעבר
דוגמנים של בית האופנה "מנהיימר" בתצוגת אופנה בברלין בחודש שעברצילום: ANDREAS MEICHSNER / NYT
ונסה פרידמן, ניו יורק טיימס
ונסה פרידמן, ניו יורק טיימס

בחודש שעבר נסע אנדריאס ולנטין, פרופסור בן 66 מהאוניברסיטה הממלכתית של ריו דה ז'ניירו, מברזיל לברלין כדי להשתתף במעין טקס פיצויים. הוא היה אורח הכבוד בהסרת הלוט של מותג אופנה מחודש, "מנהיימר", שנוסד בידי סב סבו, ולנטין מנהיימר, ב–1840. מותג זה היה ידוע כ"מלך המעילים" והתפרסם הודות לייצור ההמוני של מעילים לגברים ולנשים. כעת הוא חוּדש כמותג של בגדי גברים והבגדים שוב עומדים למכירה.

"מנהיימר" הפסיק לפעול ב–1929, אך בתחילת המאה ה–20 הוא ניצב במרכז עולם האופנה הגרמני, שהתחרה בפריז ובלונדון בעיצוב, ייצור וזוהר. זה היה עולם שנוהל ברובו בידי יהודים ולכן הוא נעלם כמעט לחלוטין בשנות ה–30, כשבתי העסק היהודיים נהרסו או חוסלו בידי המשטר הנאצי. "ב–1933 היו בברלין כ–2,700 יצרני אופנה מהמעלה הראשונה", אומר אווה וסטפאל, עיתונאי לשעבר שכתב את הספר Fashion Metropolis Berlin. "עד 1939, נותרו פחות מ–150".

כעת מקווה חברה אחת להחזיר לחיים מותגים אבודים רבים. "מנהיימר" היא אחת מ–32 חברות שהוקמו על ידי יהודים — כולל יצרנית השעונים פ־ל לובנר, יצרנית המזוודות מ' וורץ זונֶה ויצרנית הנעליים ברייטשפרכר — שמילאו בעבר את רחובות ברלין. חברת יאנדורף רכשה את המותגים הללו במטרה להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את גרמניה לממלכת האופנה העילית — ותוך כדי ליצור מחדש קשר בין המותגים ליורשיהם ולהשיב להם את זכויותיהם. "גרמניה ידועה במכוניות היוקרה", אומר לוׂתַר אקשטיין, אחד השותפים ביאנדורף. "כולם מכירים את גוטליב דיימלר, אבל איש לא יודע שמנהיימר היה אחראי למה שנהפך לתעשייה בינלאומית".

אנדרטה שהוצבה ברובע האוסווגטיפלאץ לזכר עובדי תעשיית הבגדים היהודיםצילום: Jrg Zgel / Beek100

מחיקת העבר

אקשטיין גדל בעיר קטנה ליד שטוטגרט והתוודע לסיפור כשעבר לגור בברלין. הוא ניהל את אמזון בגרמניה והקים חברת מדיה עצמאית. הוא הבין כי "משמעות המעבר של תעשיית מוצרי היוקרה לרשת, היא שמותגים נעשו חשובים יותר — וזה אומר שההיסטוריה של המותג חשובה יותר". לדבריו, "כל מי שעובר לברלין ממקומות אחרים בגרמניה, לא יכול שלא להיווכח עד כמה בולטת באופן דרמטי מלחמת העולם השנייה, למרות שכבר עברו עשרות שנים. הרעיון להחיות את המותגים האלה התעורר אצלי כשהסתובבתי ברובע האוספוגטייפלאץ, ששימש כמרכז של אזור הביגוד היהודי".

רובע האוסווגטיפלאץ, שהיה מרכז אזור הביגוד היהודי, ב-1914
דוגמן בתצוגת אופנה של "מנהיימר" בברלין בחודש שעברצילום: ANDREAS MEICHSNER / NYT

אופנה היתה אחד הענפים הגדולים ביותר בתעשייה בגרמניה של תחילת המאה ה–20, והיא ייצאה בגדים להולנד, בריטניה, ארה"ב וברזיל. רוב החברות היו בבעלות יהודית ועובדיהן היו יהודים. שתיים מהגדולות ביותר היו "מנהיימר", שהמציאה את אחת השיטות הראשונות של ייצור המוני במגוון מידות, ו"הרמן גרסון", שהלבישה את החצר המלכותית של פרוסיה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה ברלין המרכז הגדול ביותר באירופה של ייצור המוני של מותגי אופנה עילית. הרחובות היו מלאים בגברים ונשים אלגנטיים, שבגדיהם תועדו בכתבי העת של אותם ימים.

לפי החוק הגרמני, חמש שנים לאחר שמותג חדל לפעול, אפשר לבקש לבטלו ולרכוש אותו מחדש. וכך, לפני כעשר שנים, התחילה יאנדורף לאגור בשקט עוד ועוד שמות. אף שאיש מהשותפים איננו יהודי, הם החליטו שהם יזדקקו למניות של יורשי המייסדים, אז הם התחילו לאתר בני משפחה חיים, וכך הגיעו לוולנטין בקיץ 2018. זה נשמע פשוט וישיר, אך הם אינם שייכים לעולם האופנה והם עובדים עם מותגים שרוב האנשים מעולם לא שמעו עליהם, שעה שרוב מותגי היוקרה הקיימים כיום ומורשתם טופחו בשקידה יותר ממאה שנים. הם גם מעוררים לחיים את פשעי העבר במדינה ובעיר שנהפכו בשנים האחרונות למעצמה כלכלית באירופה ולמֶכָּה של אמנות עכשווית וחיי לילה — אך לא למרכז אופנתי.

למרות שיש שבוע אופנה בברלין מאז 2007, רוב מעצבי האופנה הגרמנים המפורסמים עזבו את גרמניה כדי להיהפך למפורסמים: ז'יל סנדר מציגה במילאנו, קרל לגרפלד עבר לפריז. אפילו הוגו בוס הציג בניו יורק. למשך זמן רב, כשרוב האנשים שמעו את צמד המלים "אופנה גרמנית", התגובה האוטומטית היתה בדיחה כלשהי על סנדלים וגרביים.
אקשטיין ושותפיו לא רק צריכים לשנות את התפישה הזו, אלא גם להציג רעיון שעבור רוב האנשים "קו ההמשכיות נשבר", אמרה מרגיט מאייר, עורכת מדור הסטייל של "ברלינר צייטונג" ועורכת האופנה של "ברלינר ורלאג". "אין לנו את הרציפות שיש לצרפת, איטליה ואנגליה".

אנדריאס ולנטין (משמאל), מצאצאי משפחת מנהיימר ולוׂתַר אקשטיין, אחד השותפים ב"יאנדורף"צילום: ANDREAS MEICHSNER / NYT

"מדהים שזמן רב כל כך אחרי המלחמה אנחנו עדיין מגלים את כל זה מחדש", אומר אקשטיין. למרות עברן הנאצי של חברות כמו הוגו בוס, שהתנצלה ב–2011 על שניצלה עובדי כפייה ממחנות ריכוז, אחרי שספר שהזמינה חשף כי מייסדה היה חבר נאמן במפלגה הנאצית, ואדידס ופומה שהקימו האחים אדולף ורודולף דאסלר, שגם הם היו חברים במפלגה — רק מעט מאוד תשומת לב הוקדשה לאותן חברות שהועלמו תחת המשטר הנאצי.

בתולדות האופנה, התרומה הגרמנית מוזכרת לעתים נדירות. שאלו כל פאשניסטה מי המציא את הביגוד־המוכן־ללבישה וקרוב לוודאי שהתשובה תהיה איב סן לורן, בשנות ה–60. "היה חוסר רצון לחשוב באמת על תפקידם של היהודים בתרבות ובחברה הגרמנית, בין היתר בגלל שהרבה אנשים תפסו משרות שהוחזקו קודם לכן על ידי קורבנות הרדיפה הגזעית", אומר הרולד ג'יימס, מומחה להיסטוריה כלכלית באוניברסיטת פרינסטון. "הדיון האמיתי, או הגילוי מחדש של העבר הגרמני רק התחילו אחרי שהדור התחלף, אבל עד אז חלק גדול מהזיכרון הפרקטי של מה שהיה כבר אבד".

בחלק מהמקרים, כמו למשל עם מדענים, אמנים או מוזיקאים יהודים, קל יותר לגלות מחדש מה היה בעבר בגלל קיומם של ספרים, ציורים והקלטות, אבל, לדבריו, "האופנה איננה מתועדת בצורה טובה או מפורטת כל כך". מאייר מייחסת את ההתעלמות הזאת לדעות הקדומות השוררות באופן כללי כלפי האופנה, שנתפשת כפחות רצינית ופחות ראויה למחקר מאשר, לדוגמה, פילוסופיה ואופרה.

בעבר נעשו מאמצים לפתור את הפער הזה, גם בגרמניה וגם מחוצה לה, אם כי לא היתה להם השפעה רבה. ספרו הראשון של וסטפאל על הנושא הזה יצא ב–1992, תקופה שבה גורמים משפיעים כמו מועצת האופנה הגרמנית סירבו לדבר אתו.

מתוך הקולקציה של "מנהיימר"

בשנת 2000 הוצבה ברובע האוספוגטייפלאץ אנדרטה משלוש מראות הנוטות זו אל זו, לזכר עובדי תעשיית הבגדים היהודים ובעלי העסקים היהודים שנספו בשואה. על המדרגות המובילות מהרכבת התחתית לרחוב נקבעו לוחות, שבהם מפורטים שמות בתי העסק שנהרסו. ב–2007 יצא בהוצאת בלומסברי ספר מאת רוברטה קרמר, "חוטים קרועים: הרס תעשיית האופנה היהודית בגרמניה ובאוסטריה", שהתבסס על תערוכה שהוצגה במרכז ללימוד השואה בוונקובר. ב–2017 אצרה "הוועדה של ג'ורג'יה על השואה" תערוכה נודדת, "עיצוב אומה: הזהות והתעשייה הגרמניות בשנים 1914–1945". אך אפילו כשהקווים הכלליים של מה שאירע ידועים, החברות עצמן ותרומתן לאופנה מוזכרות לעתים נדירות. "אם תשאלו צעירים בגיל 20–25 אם מוכר להם השם 'מנהיימר', הם יאמרו שאין להם מושג", אומר וסטפאל. גם אם תשאלו אנשים בגיל 40 ומעלה, תקבלו את אותה תשובה, אומר מרקוס אֶבְּנֵר, עורך "אכטונג", כתב עת על אופנה ותרבות בגרמניה. הוא מודה שלא שמע מעולם על החברות האלה. גם קרלה אוטו, שגדלה בבון ומנהלת אימפריה בינלאומית לאופנה ותקשורת, לא הכירה אותן.

מיתוג זיכרון

רוב הבגדים של "מנהיימר" מיוצרים באיטליה כדי להתחרות במותגים כמו קרוזו וברברי. בגדי המותג יימכרו ללקוחות ישירות באינטרנט, כשהמחירים נעים בין 1,000 ל–1,500 אירו לחליפות; חולצות עולות כ–189 אירו ומעילי קשמיר 2,500 אירו. אם הכל יילך כשורה, קו בגדי הנשים יגיע בהמשך. "האם זה יחזיר את הזיכרונות ואת הסגנון והקלאסה שהיו להם בשנות ה–20 או שזאת רק תחבולת שיווק?" שאל וסטפאל את מנהיימר. "אני לא יודע", ענה האחרון. "אבל ייתכן שזה יספיק לאותת לדור הצעיר שגם זה חלק מההיסטוריה שלהם".

אֶבְּנֵר חושב שההשקעות יסייעו להחיות את תעשיית האופנה של ברלין. "שבוע האופנה לא מביא הנה אנשים. לכן, יכול להיות שהתמקדות בעבר של ברלין ובשורשיה יביאו לשינוי", הוא אומר. "רוב האנשים לא מבינים שבליל הבדולח, כשהנאצים שרפו ספרים, הם שרפו גם בגדים ובדים", אומר ולנטין. "החזרתם אל האור נראית כיום חשובה מאוד".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

קניות בגדים באינטרנט

אייפון בשקל: איך זה ששיטה של האקרים מהניינטיז עוד עובדת?

"מערבולת"

למרות שהסוף ברור מראש, הסרט הזה הוא כמו פטיש על הראש

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ
בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"