חשבתם שאנחנו בעיצומה של מהפכה לשינוי מודל היופי? אז חשבתם

קולקציית הקוטור החדשה של דיור, שנוצרה בזמן משבר הקורונה, בורחת אל מחוזות הנוסטלגיה והפנטזיה ונסוגה לאחור בחזרה אל מודל היופי השמרני, הרזה, האירופי והלבן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תופרת עובדת על אחת השמלות מהקולקציה החדשה של מריה גרציה קיורי לדיור
תופרת עובדת על אחת השמלות מהקולקציה החדשה של מריה גרציה קיורי לדיורצילום: CHARLES PLATIAU/רויטרס
לירוי שופן
לירוי שופן

פריז הפסידה המון במלחמת העולם השנייה. חיי אדם, כבוד ולא מעט מהכלכלה שלה. מבחינת תעשיית האופנה המשגשגת שפעלה בעיר האורות, היא הפסידה דבר נוסף — את הבכורה בכל הקשור להובלת עולם האופנה. בתי אופנה רבים נסגרו בעיר בזמן המלחמה, חוקי צנע קשוחים הגבילו את הייצור והצריכה, מעצבים ברחו ואלה שנשארו סיפקו לעתים בגדים לנשות קצינים נאצים. עם סיום המלחמה היה ברור לכולם כי עיר הבירה הצרפתית היא כבר לא הבית לאופנה גדולה באמת, לפי מסורת התפירה העילית — ההוט קוטור — שהיא עצמה המציאה. בין היתר, תעשיית האופנה האמריקאית, שהמלחמה לא התקיימה בשטחה והציעה מערכות לבוש ספורטיביות ופשוטות יותר, הלכה והתחזקה על חשבונה.

איך חוזרים להוביל את התעשייה עם סיום המלחמה? זו היתה שאלה קריטית עבור איגוד מעצבי האופנה הצרפתים. זה לא היה רק עניין של גאוות יחידה, אלא גם של כלכלה. זכייה מחדש בתואר בירת האופנה העולמית משמעותה כסף זר שמקורו בנשים במקומות אחרים החושקות בעיצובים צרפתיים. היו שהציעו לקיים תצוגת תכלית של יכולות שתזכיר לקהל מה המעצבים הצרפתים מסוגלים לעשות. אלא שמהר מאוד התברר שקשה להשיג חומרים לקוטור אמיתי, מאריגי משי ועד פרוות, במדינה משתקמת ופצועה.

כיצד מפיקים מערכות לבוש מפוארות כשאין מספיק? או אז עלה הרעיון המבריק — עושים קוטור, רק בקטן. כך הוקמה תערוכה של 237 דגמים מוקטנים על בובות, בעיצוב המעצבים הבולטים של העיר, שנקראה "תיאטרון האופנה". 100 אלף איש ואשה באו לראות את התערוכה כשהוצגה בלובר ולאחר מכן נדדה באירופה ובארצות הברית.

תיאטרון האופנה בפריז בשנות ה-40

תיאטרון האופנה היה אחד הרגעים החשובים בהיסטוריה של האופנה הצרפתית המודרנית. התערוכה הוכיחה כי העיר עדיין מסוגלת להפיק אופנה מרהיבה, והתיאטרון הכין את השטח לתקופה שבאה לאחריה, שהזניקה לתודעה שמות גדולים כמו הובר דה ז'יבנשי, כריסטיאן דיור ופייר בלמיין.

תיאטרון האופנה בפריז בשנות ה-40

פריחה מחודשת

אין ספק שמשאלה דומה לפריחה מחודשת היא זו שהובילה את מריה גרציה קיורי, המעצבת הראשית של בית האופנה דיור כיום, לחשוף בשבוע שעבר את קולקציית ההוט קוטור לחורף 21–2020 כהומאז' לאותו תיאטרון אופנה. ומי יכול להאשים אותה? משבר הקורונה לא פסח על פריז ולא על אופנת היוקרה, ודוחק גם את הגדולים והמפורסמים שבמותגים אל מציאות של אי־ודאות קיצונית (אגב, כמה ימים אחריה הציג גם המעצב הבלגי ולטר ואן בירנדונק את קולקציית הגברים החדשה שלו על בובות קטנות).

מריה גרציה קיורי לצד הבובות הלבושות בקולקציה החדשה של דיור לקראת שבוע ההוט קוטור בפריז, בשבוע שעברצילום: CHARLES PLATIAU/רויטרס

נדמה שקיורי עשתה הכל כדי לברוח עם הקולקציה הזו כמה שיותר רחוק מהכאן ועכשיו. דגמי הקולקציה נתפרו כדגמים מיניאטוריים, לפי הפרוטוקול הקפדני של התפירה העילית, בדומה לתיאטרון האופנה דאז. גם הסגנון העיצובי של הדגמים — שלפי כללי הטקס של התפירה העילית ייתפרו למידותיהן של הלקוחות המבוססות שיזמינו אותם — קרץ אל העבר. כך למשל, שמלת מעיל בצללית שעון חול, בעלת אבזם בולט, מזכירה שמלה מקולקציית הביכורים של כריסטיאן דיור מ–1947, או חליפת חצאית מחויטת ואלגנטית שמרפררת ליצירה מאוחרת יותר שלו. אלה כה נוסטלגיות, שלרגע נדמה שהן נשלפו ממוזיאון ולא מקולקציה של אופנה עכשווית. קיורי ניצלה את ההזדמנות כדי לקרוץ לעבודות של מעצבים נוספים משנות ה–30 וה–40, כמו למשל השמלות הניאו־קלאסיות של מאדאם גרה או מדלן ויונה.

הקולקציה החדשה של קיורי משוועת לא רק לעולם פנטסטי וחלומי אלא גם לעולם מסודר שהחוקים בו ברורים — מה נשי, מה יפה ומה נכון

בהיעדר אפשרות להציג את הקולקציה בתצוגה רגילה, הדגמים הרטרוגרסיביים נחשפו לקהל ולתקשורת באמצעים אלטרנטיביים. גם כאן לא חסכה קיורי באמצעים נוספים כדי לשגר את הצופים לזמן ולעולם אחרים. במקום מסלול, הדגמים המיניאטוריים תועדו בסדרת צילומים שהתכתבה עם מוטיבים מיצירות סוריאליסטיות מהעבר, לרבות קריצות לעבודות של סלבדור דאלי, רנה מגריט או מאוריץ קורנליס אשר.

צילום: CHARLES PLATIAU/רויטרס
תופרת עובדת על אחת השמלות מהקולקציה החדשה של מריה גרציה קיורי לדיורצילום: AFP
תופרת עובדת על אחת השמלות מהקולקציה החדשה של מריה גרציה קיורי לדיורצילום: CHARLES PLATIAU/רויטרס

קיורי גם מינתה את במאי הקולנוע מתאו גארונה ("גומורה", "דוג־מן") לביים סרט קצר שילווה את הקולקציה. וכך, בסרט עתיר תקציב ומפואר שאורכו מעל לעשר דקות, אנחנו פוגשים בבת הים, בנימפות ובשאר יצורות מיתולוגיות, כשהן נתקלות בשני שליחים שבאמתחתם ארגז עם שמלות הקולקציה המיניאטוריות. וכמו שקורה באגדות, לאחר שהן מסיימות להתפעל מהדגמים הקטנטנים, אלה נתפרים למידותיהן כדי שיוכלו לדלג באחו בשמלות נשף מפוארות.

קשה לומר שאין משהו מנחם, מפתה ומזמין בהצעה של קיורי. היא לגמרי פנטסטית. השמלות כולן פאר צרוף, הצילומים הסוריאליסטיים הם מלאכת מחשבת והסרט כה ענוג, שלפרקים הוא אפילו מזכיר את "רומיאו ויוליה" של פרנקו זפירלי מ-1968. קולגה שלי, חוקרת אופנה, אף ציינה שיש בו משהו שמזכיר את הפקות האופנה האסקפיסטיות והגדולות מהחיים של הצלם טים ווקר מתחילת שנות ה–2000.

המהפכה שמבוששת

אלא שעם הנחמה מגיעה גם הכרה נוספת. הכרעות אסתטיות תמיד קשורות בשאלות של מוסר, ערכים ופוליטיקה, ועם הבריחה של קיורי אל מחוזות פנטסטיים ואל אופנה נוסטלגית — נחשפות גם משאלות לב כמוסות בנוגע למה צריך להיות מודל היופי הראוי והנכון. הסגנון השמרני של הקולקציה, שממחזר במודע צלליות מפתח מהתפירה העילית במחצית הראשונה של המאה ה-20, חוזר ביתר שאת אל התקופה שבה אופנת מעצבים גבוהה היתה יצירה אירופית בלעדית ואליטיסטית, וככזו היא פנתה אל קהל מסוים מאוד ושימשה כלי חשוב לבידול מעמדי. האופנה אז הפרידה בין הגבוה לנמוך, בין האירופאי לשאינו אירופאי ובין הלבן לבין כל השאר. בהתאם, זהו סגנון שחוזר גם אל פוליטיקת מגדר קלאסית, שבה אשה נדרשת להתלבש בצללית שעון חול ולאמץ גינונים מסוימים של התנהלות מכובדת, עם אורך שמלה שמתאים לליידי.

לא מפתיע שהסרט המלווה את הקולקציה משלים את המהלך ופורט על ערכים דומים. מילא שהוא מבוסס על מיתולוגיה "מערבית", הרי שעורן של הדוגמניות שמככבות בו צחור. גם התופרות המדופלמות המתועדות בו לבנות כולן. בכך הוא מקיים עולם צר מאוד מבחינה אנושית, ומגדיר הלכה למעשה אליטה סגנונית.

בהכרעות האמנותיות בקולקציה האולטרה־נשית והאולטרה־נוסטלגית הזו, מפנה קיורי עורף לקריאות עכשוויות למודל יופי מגוון יותר מבחינת גזעית ואתנית, ולאופנה נזילה יותר מבחינה מגדרית, שלא תדיר קהלים אחרים. האם המעצבת לא ידעה מה היא עושה? בוודאי שכן. לראיה, בקולקציות קודמות היא התכתבה עם תקופות ששברו היררכיות, גבולות ותבניות חברתיות. בעבר הפנתה קיורי מבט מחודש אל מחאות הסטודנטים של 1968, ואל רגעים שבהם אימצו נשים את הלך הרוח המשוחרר והמאפשר יותר של חצאיות המיני והמכנסיים הקצרים; היא גם ידעה לנפנף באג'נדות פמיניסטיות המבקשות לפנות לנשים באשר הן, אם לוקחים בחשבון חולצות טי בעיצובה שנשאו את הכיתוב Sisterhood Global או We Should All Be Feminists, אותו ציטוט מפורסם מספרה של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה.

מדוע חוזרת קיורי אחורה? אפשר רק לשער. הקולקציה החדשה שלה, שנוצרה בעין סערת הקורונה, כשנדמה שכל הקלפים נטרפו והכאוס שולט, משוועת לא רק לעולם פנטסטי וחלומי אלא לעולם מסודר שהחוקים בו ברורים, עולם שבו ברור מה נשי ומה יפה ומה נכון. היא גם יודעת היטב איזה סוג של יופי יכול למכור טוב יותר מסוגים אחרים ולכן היא מתקפת אותו, עניין קריטי בתקופה של משבר כלכלי. בכך היא מטילה ספק אמיתי ביכולת של המהפכה הפוליטית הקוראת לגיוון ולייצוג של סוגים רבים של יופי להתרחש, ובמידה רבה מצביעה על כל הסיבות שיובילו לכישלונה. אנשים, כך נדמה, אינם פתוחים וסובלניים כפי שהיו רוצים להאמין שהם, והם מעדיפים לחזק את השבט והמעמד שלהם דווקא בעתות משבר ולחזור למקורות המוכרים להם. בכך, קיורי מגשימה הלכה למעשה את משנתו של כריסטיאן דיור. עם מערכות הלבוש המצועצעות, הנשיות והאליטיסטיות שהציג, זהו בדיוק סוג הסדר שהוא הציע אחרי מלחמת העולם השנייה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

בית החולים איכילוב, ב-2021

משרד הבריאות: הגבר שאושפז באיכילוב אומת כחולה באבעבועות הקוף

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"