בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדריך השלם לבחירת הבושם הנכון

איך בוחרים אותם? ממה הם עשויים? ולמה על כל אחד הם מריחים מעט אחרת? כל מה שצריך לדעת לפני שמחליטים לקנות בשמים

6תגובות

מדי פסח וראש השנה חוזרים זה שנים אחדות מבצעי ההנחות הנרחבים המקצצים ממחיריהם של בשמים חדשים כישנים - לעתים מדובר אף בפריטים שהחלו לשווקם שבוע אחד בלבד קודם לכן. קונפיגורציות מספריות שונות מציעות אותם ב-99, 149, 199 או 249 שקלים, ויש שבמחיר זה אפשר לקבל אפילו שלושה פריטים: זה שנבחר על ידי הקונה ושניים אחרים שהרשת בוחרת למענו או מאפשרת לו לבחור מתוך היצע מוגדר מראש.

קהל הצרכנים הישראלי אוהב, כידוע, לקנות בהנחה; נראה כי שיעור ההנחה המוצהר (שאינו בהכרח מדויק) הוא הגורם ש"סוגר" מבחינתו את העסקה. המשווקים נהנים מתזרים מזומנים ניכר, ובתוך כך מצליחים לרוקן את המדפים והמחסנים, והדבר יאפשר להם לקלוט את נחשול הבשמים החדשים.

תעשיית הבישום היא מהשוקקות ביותר. בושם הוא כמדומה האבזר הפופולארי ביותר בימינו: אין יוצא בלעדיו מן הבית, גברים כנשים בכל הגילאים; תלמידות תיכון מטופפות ומותירות אחריהן הילה של ניחוח, הן ידועות בכך שהן מתיזות את הבושם על עצמן בנדיבות, ואפילו גברים צעירים מהלכים בהילת ניחוח המשתיירת שעות רבות.

צריכת הבשמים נעשתה המונית במידה כזאת, שקשה להאמין שאף כי האדם חומד אותם אלפי שנים וטורח להביאם ממרחקים - תעיד על כך דרך הבשמים המובילה מאסיה לאירופה (כמו גם קריאת הייאוש של ליידי מקבת לגבי "כל בושמי ערב").

עד המאה ה-20 הם היו נחלתן של שכבות מצומצמות באוכלוסייה בלבד. האף האנושי מורגל כיום יותר להבחין בין ניחוחות שונים ולסווגם כנעימים ובלתי נעימים מאשר לחוש בסכנה הטמונה בריח של גז ביתי הדולף מהמכל.

תעשיית האופנה ניכסה לעצמה את ייצור הבשמים ודחקה את יצרני הבישום המסורתיים, בהבהירה לכל כי ניחוח הוא פריט אופנתי. וכך יש לכל אחד עשרה בשמים בארון והקהל הצעיר, בהיותו חסר מנוח, פושט שוב על החנויות לבחון את ההיצע ולהציג את השאלה הבלתי-נמנעת "מה חדש?".

לכאורה, אין דבר קל מבחירה בבושם: מרחרחים תחילה את פיית הבקבוק - לא כדאי למהר ולהזליף על העור בושם שאינו מקובל על האף, משום שדווקא זה עלול לדבוק בעור במשך שעות חרף הניסיונות להסירו - ורק אז מתיזים טיפה על פרק היד, מצידה הפנימי, ומחכים דקות אחדות מבלי לשפשף את המקום. הריח שמתקבל הוא תוצאת השילוב של מרכיבי הבושם עם מידת החומציות של העור.

בשמים מומחים יודעים אילו בשמים הולמים עור שחום ומיהם אלה שמתפתחים יפה דווקא על עור בהיר: ניחוח מפורסם מאוד שמעדיף בעליל את השחומות הוא "אנג'ל" (תיירי מוגלר). רצוי לחזור ולרחרח את פרק היד במהלך השעות הקרובות: ניחוח נעים שגם "מתאים" לעור מתעדן ואינו נעלם במהירות; ניחוח שאינו "מתאים" מתגלה ככזה בתוך זמן קצר.

"שאנל 5" נחשב כבושם הנמכר בעולם זה שנים רבות, והוא חביב על נשים בכל הגילאים. יתכן שהעובדה שזהו הניחוח הראשון בעולם שהופק כולו מחומרים לא-טבעיים (אלדהידים) היא המאפשרת לו להיות על-זמני. בשמים מעטים בלבד יכולים להתחרות בכושר החיות הזה, ובהם "ל'אייר דו טן" הענוג מתוצרת נינה ריצ'י, "שאלימר" האוריינטלי והאקזוטי (גרלן) ו"ארומטיקס אליקסיר" (קליניק) שניחוחו עז ועמיד להפליא. דורות חדשים של צרכניות חוזרים ומגלים את קסמם של אלה, בעוד שניחוחות משובחים אחרים נשכחים.

תהליך יצירתו של בושם ממושך ומורכב, וכעבור חודשים רבים (לעתים שנים אחדות) מגיעים לנקודה שבה מציעים המומחים גירסאות אחדות לאותו עיקרון בישומי, וכמה בדיקות פנימיות הנעשות בעזרת "אפים" מקצועיים מצד אחד וקבוצת מיקוד מצד אחר קובעות מי מבין המועמדות תישלח לשוק בעזרת גיבוי עצום של פרסום ויחסי ציבור. בשנים האחרונות מפיקים סרטוני פרסומת לטלוויזיה לכל בושם שיש בו "הבטחה" (ושוב, לאיקונות הפופ יש יתרון מובנה מבחינת קהל היעד לבושמיהם), משלמים הון עתק לבמאים כדי להפוך גם את הפרסום עצמו לעניין שראוי להתהדר בו. וכך הבמאי מרטין סקורסזה ביים לפני שנתיים סרטון פרסומת לבושם לגברים "בלו" מתוצרת שאנל, הצטלם בעצמו בפרסומת-לפרסומת והסביר את סרטונו.

אופנה היא קונספט המיתרגם ללא הרף לחזות, לצבע, כמו גם לריח, והעיקר הוא השינוי, אך האופנה מתקבעת במידה רבה בתודעה הצרכנית בעזרת מכונה אדירה של קידום מכירות, ספין ותדמית המגלגלת מיליונים ומסייעת לתעשיית הבישום להחדיר פריט חדש או מחודש לשוק העולה על גדותיו.

המגמה השולטת בבישום זה שנים אחדות היא ריחות מתוקים, פרחוניים-פירותיים; נראה שאפשר ליחס זאת לכוח הקנייה הגדל של צעירות, בנות עשרה: אלה הריחות שהן מעדיפות וליתר ביטחון מגישים אותם באריזה שעליה מתנוסס דיוקן של אייקון עכשווי - ג'ניפר לופז, בריטני ספירס, ביונסה, קיילי מינוג, ריהאנה.

כוח הקנייה הזה החל להתגלות רק ברבע האחרון של המאה ה-20, והגיל הממוצע של פלח לקוחות זה יורד בהתמדה. אותן צעירות הן צרכניות בישום מובהקות, בין שהן מנסות לעמוד על טעמן ובין שהן נענות לתכתיבים אופנתיים או מבקשות להזדהות עם תדמיתו. ההתלבטות שלהן מובנת לנוכח העובדה שקשה להבדיל בין ניחוחותיהם של רבים מהפרחוניים-פירותיים החדשים.

היצרניות מחקות זו את הצלחתה של זו אך אלה הצלחות זמניות, והן מודעות לכך היטב וממהרות להוציא את הגרסה הבאה של אותו הבושם שנושא אותם פנים של אותו אייקון. הניסיונות לחדש בושם אינם עולים יפה בהכרח. איסיי מיאקה, שנודע בבושמי הנשים המתוקים-פיקנטיים ובניחוחות הארומטיים שהוא מייצר לגברים, ניסה לחבב ניחוח קל יותר לנשים, "א סנט ביי איסיי מיאקה", ואף שהקפיד להגדירו כניחוח פרחוני (במקום בולט על האריזה), הוא לא זכה להצלחה של קודמיו, המתוקים.

הפרח האדום "פלאואר" (קנזו) הנוטה הצידה כמו ברוח, היה אחד הריחות המתוקים החזקים והיציבים ביותר בשנות ה-90 ועתה הגיע ממשיכו, "פלאואר טג", שדומה לו מאוד, ועל מחירו ה"רשמי" חלה הנחה בת 40 אחוז עוד בטרם החל להימכר. הניחוח הראשון של בית האופנה פראדה שהופיע לפני כחמש שנים היה על טהרת הענבר, מרכיב אהוב על המעצבת; הבושם היה פיקנטי וארומטי, מיוחד מאוד, אך לא זכה להצלחה המקווה. ל'אוקסיטן לא נרתעה והשיקה גרסה חדשה לענבר שלה "אמבר": כיוון שמוצריה משווקים בעיקר בחנויות שלה, היא יכולה להציע ללקוחותיה ריח שונה מהמוכר והמקובל.

האבולוציה מכריעה גם בשוק הבישום. הבשמים שאינם נעשים רבי-מכר נדחקים, והצלחות רבות מתגלות כחד-עונתיות. היצרניות עושות מאמצים גדולים להאריך את משכה של כל הצלחה. לעתים קרובות הן מצליחות להישאר על הגלגל בעזרת השם, שמו של הבושם שנחרת בתודעתו של הקהל. ליתר ביטחון, מוסיפים לו סגיר כלשהו, כמו "אקסטרים", למשל, כדי להבהיר שזהו "אותו הבושם, אבל חדש". לעתים קרובות, הגרסאות ה"חדשות" דומות ביותר לזו הראשונה, אך נבדלות באריזה ובהגשה. בגדי המלך, בדיוק.

הבושם של נרסיסו רודריגז הוא דוגמה להצלחה מתמשכת המנוצלת היטב על ידי היצרנית; הבושם לנשים כמו גם הבושם לגברים נקראים בשמו של האופנאי, והתוספת "פור הר" ו"פור הים" אינה מעיבה עליו. הניחוח לגרסאותיו השונות זכה בחמישה פרסי בישום בינלאומיים, בהם בצרפת, בריטניה וגרמניה, ומצטיין בניחוח המושקי העשיר שלו. מתחריו הם בשמים בעלי טונים ארומטיים לא מתוקים - בהם "קוקו מדמואזל" (שאנל), המשלב ורדים ויסמין, רב-מכר גדול גם בארץ - לא בקרב צעירות-מאוד, כמובן - והגרסה הקלילה והרעננה עוד יותר שלו, "שאנס", משל אותה יצרנית.

ההתפתחות המפליגה ביותר שהתחוללה באחרונה קשורה דווקא לצריכת הבשמים על ידי גברים. בעבר נראה כי הניחוח שבו מתבשם גבר נקנה על ידי האשה הקרובה אליו. אלא שצריכת הבשמים הגבריים, במיוחד בקרב הצעירים מאוד, גברה לאין שיעור: נערים מתיזים על פניהם את האפטר-שייב של אביהם עוד בטרם החלו להצמיח זקן, וגברים צעירים מהלכים בתוך הילה ריחנית כל כך, שנשים רבות החלו לחמוד את בושמי הגברים, הרעננים, המשופעים בהדרים ותבלינים.

הגל הרענן נמצא בניחוחות הגברים. בין בושמי הגברים הרעננים והמעניינים ביותר שהופיעו באחרונה - "דיור הום ספורט" שבו לימון, איריס, זנגוויל וארז, או-דה-טואלט, 535 שקל ל-100 מ"ל; "אלור הום ספורט או אקסטרם" (שאנל) - מתבסס על מרווה, פלפל שחור, מנטה והדרים, ארז, 470 שקל ל-50 מ"ל, 630 שקל ל-100 מ"ל, "דה ואן ספורט" (דולצ'ה וגבאנה) מופק מתמציות של עץ סקווייה, הל, פאטשולי ורוזמרין - 580 שקל ל-100 מ"ל, "ל'או ד'איסיי פור הום ספורט" (איסיי מיאקה) הוא משב של הדרים, ברגמוט, וטיבר, ארז - 360 שקל ל-50 מ"ל, 500 שקל ל-100 מ"ל; ואילו "פליי ספורט" (ז'יוונשי) משלב לימון, פלפל וזנגוויל - 390 שקל ל-50 מ"ל, 560 ל-100 מ"ל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו