שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אלמנטרי, ווטסון: סיכום שבוע אופנת הגברים לחורף 2013

חלוקי משי, רקמות תיאטרליות ואמרות של אוסקר ויילד. לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין כי אופנת הגברים מכוונת למאה ה-19

סוזי מנקס, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סוזי מנקס, ניו יורק טיימס

הכלכלה ממשיכה לקרטע, מצב הרוח עדיין ירוד - ולכן אנשים חכמים נמלטים אל המקלט הבטוח של החליפות.

המראה המפוכח הזה הוא מוסכמה מקובלת בתחום האופנה לגברים. אבל "ההעזה היא חטא" בהחלט לא היתה המנטרה בשבוע אופנת הגברים לסתיו-חורף 2012-2013 שהתקיים בשבוע שעבר במילאנו - גם אם הסגנונות המחויטים בלטו ופרחו.

במבט כללי על הימים הראשונים של שבוע האופנה בעיר, עמוד השדרה של אופנת הגברים התקשח באמצעות חייטות מחמירה, אך הסילואטה של העונה היא צעירה, דקה וקרובה לגוף, בז'קטים קצרים ובמכנסי סקיני.

גודזילה בחדר השינה

ראף סימונס, המעצב שחולל מהפכה במותג ג'יל סאנדר, כינה את הקולקציה שלו "הרהורים על גבריות עכשווית - מחקר על המתח העדין בין שליטה לשחרור". זו גם היתה התצוגה הראשונה שלו מאז שנודע שסימונס הוא המועמד החדש שנקרא לפגישה בעניין משרת מעצב בית דיור.

פרשנות רומנטית לאופנה עילית לא היה אפשר למצוא בקולקציה שהכילה מעילי גשם גדולים מעור ועניבות שחורות וצרות. בזרמים התת-קרקעיים הקודרים של אנשי צבא וסטיות מיניות, אך בתוך קליפה חיצונית של מכובדות עסקית, הקולקציה היתה מעוצבת לעילא ומטרידה כאחד.

כפי שאמר המעצב מאחורי הקלעים, לאחר שהגדיר את האווירה בקולקציה "פסיכולוגית" ו"אפלה למדי": "לכל אחד יש גודזילה בחדר השינה". במקרה זה היו שם כל מיני מפלצות קטנות בדמות דינוזאורים ולווייתנים, ששחו שחיית גב על סוודרים ובלייזרים צמודים.

אך ארונו של הגבר הזה יתמלא גם בבגדים חביבים, למשל ז'קטים מחויטים בתיפורים כפולים מעוגלים, מכנסיים גזורים היטב ומעילים גדולים וגסים, שכווצו במותניים כדי להדגיש מיניות שופעת וגברית מאוד. הקולקציה כולה נראתה כאילו היא חוזרת לחזון מוקדם יותר של הגבר המיני - אך במציאות אופנתית קסומה שהולמת את התקופה.

7 מתוך 7 |
בוטגה ונטה. מקורות השראה מהודרים
1 מתוך 7 |
2 מתוך 7 |
ז'אן פול גוטייה. צד אפל

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

בברברי פרורסום שוב ירד גשם - אותו גשם דיגיטלי מוכר הניתך מהתפאורה שברקע. זה האות לכניסתם של מעילי הגשם וה"ברוליז", השם העממי למטריות בבריטניה. אבל אילו מטריות! זנים אלגנטיים קיבלו גימור של ידיות מעוצבות כראשים של כלב או ברווז, כהוכחה לכך שבבריטניה, כל עירוני שלא מסיר את האצבע מעכבר המחשב משתוקק בעצם לחיי הכפר.

וזה בעצם היה הסיפור של הקולקציה שעיצב כריסטופר ביילי, המעצב הראשי של בית האופנה: ערבוב קליידוסקופי של עיר וכפר. ברוח זו הוצגו מעילים מחויטים קצרים ויוקרתיים שהיו יכולים להשתלב יפה בתלבושות של "אחוזת דאונטון", סדרת הטלוויזיה הבריטית על סנובים ומשרתיהם.

מעילים בגזרה צרה בעלי כפתורים כפולים שידרו רברבנות צבאית, הדפסים גיאומטריים הקרינו הדר אורבני וסמל של שועל, רקום על חזה של סוודר, העיד על געגועים לחיי הכפר.

אך ביילי, שבשנה שעברה הקדיש את הקולקציה לפיאור מלאכת המחשבת של פריטיו, ושנה קודם לכן עסק באופנת רחוב, קלע בעונה הנוכחית בדיוק למטרה באיזון שלו. מגע הקטיפה, הגוון הסמוק של האוכמניות, השילוב בין הטוויד המחוספס והעניבות המנוקדות - כל אלה יצרו מזיגה מושלמת באיזונה בין אלגנטיות בריטית לבין המגע האקסצנטרי.

"מנומס", כך תיאר המעצב מאחורי הקלעים את "הג'נטלמן" החדש שלו. אך התצוגה היתה עוצמתית יותר משרימזו הדברים הרכים שאמר.

בבוטגה ונטה נדמה היה שהמעצב תומס מאייר העניק מודרניות של המאה ה-21 לכל מה שהציג - מחליפה ועד מעיל אופנוענים. הוא כינה זאת "מקורות השראה היסטוריים המרוחקים בכמה מעלות מהמקור". רעיון ההפשטה הזה כלל אפילו גרסה מחודשת לסוודרים ה"הרוסים" משנות ה-80.

מודרניות קלאסית ומדויקת היא חזון חכם של מעצב שמקדיש מידה דומה של תשומת לב והקפדה לגזרה של חליפה צרה ולמעילי הרוכסנים הספורטיביים שבלטו בתצוגה. נגיעה של קטיפה, למשל בכתפי המעילים, העידה על השראה ממקורות מהודרים יותר. שיפוט וביטחון מוחלטים כאלה מסבירים למה המותג הזה זוכה לצמיחה כה מהירה בעולם.

זמן סוכר

המיתון הכלכלי מאיים על איטליה. אך למה צריך להתרחק מהסלסולים הבארוקיים ומהעיטורים המוזהבים המקשטים את הבניינים ההיסטוריים במילאנו, כגון בית האופרה לה סקאלה? זה כנראה היה המסר בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה - לחזור לזוהר של העולם הישן.

מהמלצרים האלגנטיים במעילי פראק שהציעו לאורחים שמפניה, ועד לפינאלה של הבגדים הרשמיים, דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה הגישו עולם של זוהר מוזהב. הדגש על הזהב כלל רקמות בארוקיות על מעילים, שכמיות ואפילו ערדליים. וגם אם כמה פריטים נראו תיאטרליים או מתאימים רק לחתונות של אוליגרכים, האפקט הכללי היה נועז ומרהיב.

דולצ'ה וגבאנה. זוהר מוזהב

האם זה היה מציאותי בעולם שכורע תחת נטל החוב הריבוני? בסיסו של המותג דולצ'ה וגבאנה הוא חייטות מודרנית לגברים, וזו הייתה ליבת התצוגה.

העברת הלפיד בבית רוברטו קוואלי לבנו ויורשו, דניאל, הפיחה רוח רעננה בקולקציית בגדי הגברים. אבל גם בדור החדש של המותג, העיטורים הזוהרים לא צומצמו. "ראיתי לנגד עיני גבריות כאלגנטיות קלאסית, ששורשיה נטועים בעיצובים שאבי עשה - אבל זה אתגר נפלא, למצוא פרטים וטכניקות חדשים", אמר המעצב הצעיר.

התוצאה היתה שילוב של התלהבות, אנרגיה והפרזה - אך התצוגה היתה מעוגנת בשני דברים: נגן ג'ז חי, שצלליתו נראתה מאחורי מסך בד ושיוותה לקולקציה אווירה של עידן הג'ז, והשראה מן הטבע.

הקולקציה כללה דשים נמוכים על חליפות מהודרות, מעילים עם צווארוני צמר אסטרכן ושילוב מטלטל של צהוב-נורית או ורוד-סוכר במעילי עור. כמו מרבית הקולקציה, אלה היו גרסאות מטרידות של "יותר מדי זה לא מספיק".

אך הפתגם "מי שמעז מצליח" הוכח כנכון בחליפה בשחור לבן, מעוצבת בהשראת נוצה יחידה, שדניאל קוואלי צילם ואחר כך שילב באמצעים דיגיטליים בהדפס - שילוב מרשים של טבע ומודרניות.

זה היה שטיח אדום, וזה היה מוכרח להיות שטיח אדום, בהתחשב בשורת הכוכבים שזהרו על המסלול בתצוגת האופנה של פראדה: מאדריאן ברודי במעיל אדום עמוק ועד גרי אולדמן במעיל בוקר שחור והדור, ועוד שחקנים רבים.

"העניין הוא כוח. אבל זה התחיל ברעיון של דמויות", אמרה מיוצ'ה פראדה מאחורי הקלעים, וטענה שכשצלצלה לכמה שחקנים - כמו למשל טים רות וג'יימי בל - כולם, במקרה, אמרו "כן".

ולמה לא, בעצם. איזה כוכב תוסס לא ירצה לגלם דוגמן שצועד על שטיח בחיקוי של פסיפס ארמון בדוגמת שחמט. הבגדים האלגנטיים והמעודנים נראו מרהיבים, ודשיהם עוטרו במגוון קישוטים, ממדליות עד פרחים. בין בגדי הערב הוצגו מעילי סמוקינג וחלוקים ממשי בסגנון הישן.

השחקן אדריאן ברודי בפראדה. ממדליות עד פרחים

כוונתה של המעצבת, כך נדמה, לאחר מוטיב מכונית המירוץ הדינמי אך הפשטני שהציגה בקולקציית הנשים האחרונה שלה, היתה שאם גברים אוהבים מכוניות, הם אוהבים עוד יותר כוח, על כל פינוקי האופנה המחויטת והמעילים המוארכים.

בראשים זקופים, שנתמכו בשכבות של חולצות גולף צבעוניות, ומעליהן חולצה בעלת צווארון גבוה, זו היתה תצוגה חשובה של אופנה עלית קלאסית ומעודכנת, גם בבגדי הערב לעשירון העליון.

פראדה, שתמיד מציבה את אמות המידה במילאנו, השקיעה את עוצמתה האישית כדי להחזיר לאופנה את הגזרה המותאמת והאלגנטיות, אך הציגה הרבה יותר מעילים מחליפות. "זאת הייתה פרודיה על כוח", אמרה פראדה החידתית, שכוחה שלה על תעשיית האופנה רק יתעצם בעקבות התצוגה הזאת.

באזור הדמדומים

בית גוצ'י נכנס לאזור הדמדומים - עולם שבו האלגנטיות ואפילו השירה נעות לכיוון מלתחת הגברים לשעות שלאחר רדת החשיכה.

"גראנג' בוהמיאני", אומרת מאחורי הקלעים מעצבת הבית פרידה ג'אניני על היופי הקולנועי העשיר של ויסקונטי ועל היופי הדקדנטי של "פרחי הרע" של בודלר. בהתאם, הדור החדש של תיקי ג'וצי לגברים היו מרבדי קיר בהדפס פרחים, וניצנים הצומחים על ז'קטים מבד ז'קארד. התוצאה הייתה קולקציה עשירה, אף שהיא התחילה בדרך שהזכירה פועלים, בעור ובד, ורק בהמשך פרחה למעילי ערב בארוקיים מקטיפה.

לשאול מי מתלבש בהידור כזה ליציאה בערב זה כמו לשאול מי יסתובב עם תיק פרחוני או בז'קט עור עתיר צבעים. הבגדים האלה נועדו לעשירים מאוד. ואף על פי שהגדירה זאת במילה "גראנג'", ג'אניני נגעה בטרנד חדש: הרעיון שהג'נטלמן הנשכח יכול להיות המראה השולט.

שרה ברטון היא מעצבת שמבטלת את עצמה בצורה יוצאת דופן, אך מאז קיבלה לידה את השליטה במותג אלכסנדר מקווין לאחר שהמנטור שלה הלך לעולמו, היא הולכת בדרכו ובה בעת מחדירה לדגמים את חזונה הפרטי.

אולי בעקבות הקשר הבלתי צפוי שלה למשפחת המלוכה, לאחר שעיצבה את שמלת הכלולות של קייט מידלטון, היא החליטה לשלוח למסלול לא רק מעילי פראק אלא את הסמל האולטימטיבי למלתחת העשירים מאוד: חייטות על פי הזמנה.

בקולקציה העיקרית נותרה ברטון נאמנה לעניין המוקסם שגילה מקווין בעידן הוויקטוריאני, אך ללא הפן האפל שאפיין אותו. היו בקולקציה אפוא ז'קטים מחויטים עם אברקיים בתור מכנסיים, מעילי זנב ויקטוריאניים, בדי משבצות רשמיים בסגנון נסיך ולס ושילובים נועזים של ז'קטים מנוקדים ומכנסיים משובצים.

אך לב התצוגה היה הגימורים האיכותיים, כגון רקמת המשי על דשי הבגדים, הוורדים שעיטרו שרוולים סרוגים ואווירה כללית שהמותג מקווין מכוון גבוה וחזק.

כערבה בוכייה

החזרה לנימה המחויטת, שכבר הסתמנה במילאנו, בלטה ביתר שאת בעונת בגדי הגברים בפאריס, והתבטאה בדרכים שונות.

גלובוס מתכתי גדול היה תלוי מעל המסלול בתצוגה של לואי ויטון שהתקיימה ביום חמישי שעבר, והיה אפשר לראות בו את השתקפויות הראשים המעוצבים, הסילואטות המחוטבות וקצות הנעליים המוכספות של הדוגמנים.

מעצב המותג קים ג'ונס הציב לעצמו מטרה אחת: "חזון הירואי" של הגבר שלו. הוא שיקף את החזון הזה בחליפות מחוטבות ומבריקות; ארג אותו במשי של קימונו; שילב אותו במכנסי אריג מבריקים; במשקפי שמש מרשת טיטניום; בסיכת חץ כסוף על הכתף ובהבזקי המתכת על הנעליים.

התוצאה עוררה סקרנות - היו בה פחות פריטי נסיעות ממשיים ממורשת ויטון ויותר תבנית נוף מוחו של המעצב, שביטא את מחשבותיו במלתחה של המאה ה-21, ששלטו בה - מבלי להעיק - החליפות. המעצב הוסיף מרכיב אחד המבטא תאוות נדודים מהקולקציה האחרונה שלו, שהייתה מבוססת על ילדותו באפריקה: מעילי שמיכה. אבל גם הם היו מחויטים והותאמו ל"לוחמים העירוניים".

כובעים רשמיים, אפילו מעילי פראק, וסטים קטנים, מכנסיים צרים והדפסי לבנים אדומות - לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי לפענח שאופנת הגברים לשנת 2012 מטה את המגבעת רחבת התיתורת שלה לכיוון המאה התשע עשרה.

אפילו קום דה גרסון איזכרו את הזרם הגותי ביום שישי שעבר, בתצוגה מלאת שיגיונות של מגדר מטושטש ואפל: שיער שחור ופראי נפל כערבה בוכייה מתחת לכובעים שחורים, ובגדים מחויטים שיוו נועזות אלגנטית לצד האפל.

"לא גבר ולא אשה", זו הייתה הצהרת הכוונות של המעצבת ריי קווקובו, שדיברה על מעילים צמודים, המתחקים אחרי קימורי הגוף, או מתנפנפים, מעוטרים בהדפס ורדים, נלבשים לצד מכנסיים קטומים בקרוסליים. פיסת הבשר השעירה הזאת היתה הסימן הברור היחיד שהדוגמנים היו כולם בנים ולא בנות.

אך התצוגה היתה רחוקה מלהיות כעוסה או תוקפנית, והתקבלה כפרשנות מתוקה לאופנה מחויטת באווירה רוקיסטית של שנות השמונים, מלווה באנרגיה מודרנית ובתחושת רומנטיקה בלתי צפויה.

דריס ואן נוטן. שליטה מרשימה

התצוגה של דריס ואן נוטן נפתחה בסוג אחר של "פראות" - שני אמנים הולנדים ועוזריהם השלימו את העבודה על קיר שלם של ציור מעוטר באותיות ובשבכות גדר, שהחלו לעבוד עליו 24 שעות קודם לכן. ההדפסים המדויקים של גייס פרילינג וחוב ווטרס שינו צורה והתגלגלו למלתחה המעוצבת של ואן נוטן. אך הדרמה החזותית סרה למרותה של חייטות גרפית וגברית כל כך, עד שהיה אפשר לחשוב ששרטטו אותה בסרגל.

וכך חולצה ועליה אמירותיו של אוסקר ויילד נכנעה לשליטתם של מכנסיים צרים, שבתלבושת אחרת הופיעו בהדפס צפוף. ז'קטים מחויטים וכפולי כפתורים ומעילי גשם בעלי חגורות הוגשו ברובם כפי שהם - פרט להבזק של גרבי ג'ינג'ר ונעליים בצבע גוף.

"רציתי לעשות משהו מטורף - בגדי הגברים זקוקים לזה", אמר המעצב מאחורי הקלעים לאחר שהציג קולקציה שהיתה אמנותית ומסקרנת, ובכל זאת ניכרה בה השליטה המרשימה.

כשהציג ז'אן פול גוטייה חליפה בהדפס לבני בניין, היתה בכך תחושה קולנועית של לונדון עוטת הערפל והמסתורין שמתעוררת לחיים. הכובעים - מגבעות פדורה נטויות מעל הפנים - רק הוסיפו לתחושת התעלומה שיש לפתור.

הזמר הבריטי צ'רלי וינסטון ומראה הטרזן האופנתי שלו שימשו השראה התחלתית לכובע. כל השאר - או לפחות המוסיקה מהסרט "שרלוק הולמס" - היה הצד ההיסטורי האפל של לונדון; החייטות המושלמת של המעצב, עטופה בשכבות של מעילים מהודקים במותנייים, והחצאיות הבלתי נמנעות של גוטייה נלבשו כסינרים ארוכים מעל מכנסיים.

המרקם של סוודר צמרירי, הדפסי הסוואה על בגדים ספורטיביים או שילוב כללי של בגדים מחויטים ובגדי רחוב הראו שגוטייה חוזר לקודים המוכרים שלו. אך המעצב מרענן את הלוק בעליזות - והוא הדגים זאת כשהשליך את כובעו ארצה, וכל הדוגמנים החרו-החזיקו אחריו.

משקעים של יין

התצוגה של איב סן לורן היתה חדה כמו הדפס תער על סוודר. זה היה שיר הלל לעור, תצוגה מעודנת ברמה הגבוהה ביותר, אמירה רבת עוצמה של המעצב סטפנו פילאטי, שבקולציית סתיו-חורף 2012-2013 נדמה שהוא במיטבו - בין השאר בנעליים מעוטרות ברצועות כסף.

השיעור במצוינות אופנתית התבסס על עור שחור ועל מילותיו של אנדי וורהול, שנקראו בקול בפסקול ונכתבו בגיר על לוח ענקי בסורבון, שם התקיימה התצוגה.

אך פילאטי לא היה זקוק למילים כדי ליצור את האווירה המתאימה. החליפה הצמודה והמתוחה, הראשונה שנראתה על המסלול, בדשי משי שהוחלפו בעור חלק, שידרה מיניות מרגשת.

איב סן לורן. מיניות מרגשת

כל הפריטים בקולקציה היו מקושרים לחושניות של עור הגוף: כפתורי עור על מעילים בגזרה מדויקת; וסט מעור כבשים, שרצועות חוצות את גבו; צווארון פרווה על מעיל ישר כחץ; טלאי עור מודבקים על חולצה אפורה.

הקולקציה של לאנוון היתה מהוקצעת, מהירה ונוטה לצד של האיש בעל הכוח, שהתמוסס והיה לגבר המטרוסקסואלי בשנות ה-90. אך לעומת התצוגות המוקדמות של לאנוון, שאולי נקטו את הגישה הרכה הזאת, הגבר שהוצג הפעם הולבש בהידור בחליפה מחויטת, צויד בתיק מסמכים ונראה כאילו הוא מקווה שהשווקים יתרוממו כמו מכנסיו גבוהי קו המותניים.

"שום דבר אגרסיבי - שילוב של קלאסי ומסורתי עם החדש. תחושה של דחיפות ושל רלוונטיות", אמר אלבר אלבז, שעמד בקצה המסלול לצד עמיתו לוקאס אוסנדרייבר. האיזון המופלא כלל פסנתרן חי שעומעם במוסיקת טכנו, וכפריט כלאיים בולט, מעיל פראק התגלגל למעיל מרופד, או נלבש כבדרך אגב מתחתיו. בצד המהודר הוצגו ז'קטים רחבי כתפיים ומכנסיים הולכים וצרים, אך בסופם תמיד חיכו נעלי ספורט גבוהות או מגפוני קרסול, כדי לחזק את הצעידה קדימה.

בדיור הום הסיפור התברר כבר מההזמנה לתצוגה: עטיפה באפור-צבא בלוויית יונת שלום מוזהבת המציצה מבעד לפתח. הציפורים האלה, בסוף התצוגה, יצרו הדפס הסוואה על חליפות ערב, ואילו שאר התצוגה, אף שהצבאיות ניכרה בכובעים ובצבעי הזית האפרוריים, היתה ספורטיבית יותר מתוקפנית.

"רציתי ליצור בגדים ספורטיביים", אמר כריס ון אש, המעצב של דיור הום. הקולקציה הייתה מהודרת, משום שאילו הוחלפו גוני החאקי בכחול-נייבי, באפור או בשחור, מלתחת הגברים הזאת היתה נראית רחוקה מבסיס צבאי. אך היא אפשרה למעצב לשוות נימה ספורטיבית לתפירה ולהותיר מאחור את הבדים השופעים והנופלים של העונות הקודמות.

אחרי יותר מעשרים שנה בתפקיד המעצבת הראשית של בגדי הגברים בהרמס, נדמה שוורוניק ניקניאן אינה יכולה לטעות ולו בתפר אחד - אפילו כשמדובר בגרסה חדשה ותפוחה לסוודר קשמיר. יש לה יכולת מופלאה שלא להיאבק בקודים הבסיסיים של הרמס אלא לאמץ אותם. עור? כמובן - בז'קט ומכנסיים בגוני משקעים של יין או בתיק נשיאה בעל פרופורציות מושלמות, שהוצג לצד ז'קט קל כנוצה. המעצבת עברה מעור לעור: מעיל טייסים מזמש; מעיל מעור תנין, והלוק היוקרתי החדש לגברים, חולצת צמר אסטרכן.

קולציית הרמס נראתה מתוחכמת לחלוטין, החל במעיל הפלנל כפול הכפתורים וכלה בפריט הנוסטלגיה החברתית האולטימטיבי: עשן הסיגריה האסור, שהסתלסל בהדפס מעורפל בחזיתו של סוודר. *

מאנגלית: אורלי מזור יובל

תצלומים: אי-פי ואי-אף-פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ