שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קצוות פרומים: סיכום שבוע האופנה בברלין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

גיליון ראשון למהדורה הגרמנית של "אינטרוויו", המגזין שייסד אנדי וורהול בסוף שנות ה-60 בניו יורק, ראה אור בשבוע שעבר. אירוע ההשקה שלו, שיתקיים בשבוע הבא בברלין, יבסס את מעמדה של הבירה הגרמנית כמוקד תרבותי בינלאומי, בהנחה שיש עדיין צורך בכך. בעשור האחרון שבה והיתה ברלין ליעד אופנתי לצעירים מרחבי העולם, המוצאים בה אפשרות לקיים חיים יצירתיים נינוחים, או אתר מועדף לבילוי של חופשת קיץ עירונית.

אבל ברלין אינה מנהטן. המבנה שלה שונה בתכליתו - בניינים נמוכי קומה לעומת גורדי שחקים - ובצעידה בין מרכז אחד למשנהו, חוצותיה הרחבים והשוממים נראים לעתים כמדבר עירוני. זה בא לידי ביטוי גם בצורת הלבוש: בעוד שבמנהטן כל אזרח מבקש לנסח הצהרה מסוימת בהופעתו החיצונית, בברלין הנטייה הרווחת היא לאנדרסטייטמנט.

בהעדר תשתית כלכלית מבוססת שתמנף את האנרגיה היצירתית בעיר לכדי תעשייה של ממש, חספוס ונינוחות של אופנת רחוב שולטים ברוב חלקיה. אלה ניכרו גם בשבוע התצוגות לקראת סתיו-חורף 2012-2013, שננעל בעיר בסוף החודש שעבר.

הבחירה באסקדה ספורט (הקו הצעיר של מותג היוקרה הבינלאומי שמקורו במינכן) לפתוח רשמית את שבוע התצוגות נראתה איפוא הגיונית. ואולם, הקולקציה שהציגו מעצבי המותג היתה חסרת כיוון מובהק - אלא אם כן רחוב פרידריך הסמוך וסניפי רשתות האופנה הפזורות לאורכו יכולים להיחשב לכזה. חיתוכים גיאומטריים חדים, הדפסי פרחים רומנטיים, מראות בוהו-רוקיסטיים או משטחי צבע עזים היו רק חלק מהרעיונות ששולבו בה ביד חופשית, והצביעו על ניסיון לקלוע למנעד טעמים רחב ככל האפשר יותר מאשר על חזון יצירתי של מעצב.

מתוך הקולקציה של אסקדה ספורט

ואילו בתצוגה של Mongrels In Common, הדוגמנית שצעדה באפלה לבושה בז'קט קצר וחצאית רחבה באורך הברך, כשנזר של נורות זעירות לראשה, העלתה בזיכרון נערה בנבחרת מעודדות אמריקאית. בחליפות הצמר המחויטות שנצפו לאחר מכן אמנם לא היה זכר לתנופה ספורטיבית, ועם זאת, בין החתכים המורכבים ויריעות הבד המתפתלות של שמלות וחולצות שהוצגו אפשר היה להבחין בניסיון של צמד מעצבות צעירות לגבש כתב יד מזוהה.

מגמה מאופקת

חמש שנים מאז נחנך, שבוע האופנה של ברלין הוא מסורת חדשה יחסית. השאלה היא כמה זמן יחלוף עד שיצמח בעיר מעצב שליצירתיות שלו יש קול ייחודי. בכללותה, קשה להתייחס לאופנה הנוצרת בברלין כאל תוצר מגובש. ניסיוניות וקצוות פרומים הם חלק מיסודותיה האידיאולוגיים של העיר, הנודעת במסורת מבוססת של תרבות מחתרת - לכאורה אוקסימורון. זה משתקף בין היתר בקירותיהם המתקלפים של מקומות הבילוי ברחבי העיר או במוסיקה שבוקעת ממבני ממשלה נטושים.

במשך שנים, האופנה שנוצרה בעיר שיקפה את האנרגיה הגולמית הזאת. בעונת התצוגות הנוכחית, לעומת זאת, אפשר היה להבחין בניצניה של מגמה מאופקת יותר. ועם זאת, צלליות א-סימטריות רפויות, חיתוכים גיאומטריים חדים בגזרות, קשת גוונים מאופקת ועיטורי פיסות מתכת מבהיקה עודם יסודות איתנים בעבודתם של מעצבים צעירים. למשל קיליאן קרנר, שהוסיף נצנוץ של אספלט לגוון בטון של ז'קטים מחויטים לגברים ושמלות קוקטייל לנשים; או סטפן פלגר, שהפרשנות שלו למושג אירוניה כללה דוגמניות שצעדו על המסלול עם רולים בשיערן.

מתוך הקולקציה של לאלה ברלין צילום: אי-פי, רויטרס ומקס מרז

בעבור צמד המעצבות יוהאנה פרט וטוטיה שאד, מהמותג Perret Schad, שזירה של אלמנטים חדשניים כגון טורי כפתורים בצדי שרוולים של חולצות משי ענוגות, או תפרים מרופדים בחצאיות וז'קטים מעור, הסתכמו במראית עין של חריגות. שרווליהן התפוחים והמעוותים של שמלות וחולצות רפויות נראו מסורבלים מדי ללבישה, וחוץ מחולצות האורגנזה המחויטות שחתמו את התצוגה, רוח המינימליזם של ג'יל סנדר שתיעלו לתוך הקולקציה הניבה הצהרה תפלה על פשטות, ללא הנשגבות והטוהר של המקור.

לעומתן, לילה פידאייש מהמותג Lala Berlin הוכיחה כי בחירה מדויקת של בדים וגוונים יכולה ליצור מראות משכנעים באמצעים פשוטים יחסית. חצאית שיפון ארוכה, מודפסת בשחור ולבן, ומעליה סריג תכול דקיק ווסט צבאי בירוק זית - ייצגו את הערכים הטיפוסיים לאופנה בעיר: אלגנטיות המשלבת במידה את רוח הרחוב. חליפות מכנסיים בירוק זית ומעילים בצלליות מוארכות גרמו לסגנון צבאי להיראות אלגנטי ורענן באופן מפתיע.

על רקע אולף קונמן

"ברלין היא רק נקודת התייחסות אחת, ולאו דווקא הבכירה", אומרים נאית רוזנפלדר ורואי וולמן, מעצבי המותג Eva and Bernhard, ישראלים הפועלים בברלין. "אנחנו בהחלט מוצאים את עצמנו מוסיפים לקולקציה פריטים שמתקשרים עם מראה ספורטיבי או מחוספס יותר, ומצד שני, הטעם שלנו הוא מראש אינו היוקרה הראוותנית שאפשר למצוא בערים כמו מינכן וניו יורק. כאן ברלין נכנסת לתמונה".

בחלל הסטודיו שבו הציגו את הקולקציה שלהם בשבוע התצוגות, התמונה המרכזית היתה ציור פנורמי של אולף קונמן ובו גזעי עצים חשופים מתפתלים בגוני קוניאק חושניים. הוא שימש מסך שלעומתו חלפו הדוגמניות, ופרט מתוכו עובד לכדי הדפס דיגיטלי שהתנוסס על גבי שמלות, מכנסיים וחולצות ממשי. זהו הניסיון הראשון של הצמד ביצירת דפוסים מקוריים מאז שייסדו את המותג ב-2009 והתוצאה היתה בוסרית בהתאם.

גם כאן מנעד ההצעות שכללה הקולקציה היה נרחב: שמלות קוקטייל אביביות מכותנה פריכה, חליפות יום ממשי או מערכת אלגנטית של חולצה וחצאית ששילבה צמר, משי ועור. בין כל אלו התבלטו לטובה שילובים של מעיל קאמל שנלבש מעל לחולצת כפתורים בגוני סלמון ובורדו ומכנסי אימונית אפרפרים; או חליפת אימונית מסוגננת מצמר אפור במרקם של פיקה, מעוטרת פיסות עור שחורות בדשים, בחפתים ובכיסים המלבניים העמוקים. אלה רמזו כי כוחה של הקולקציה טמון במראות הנינוחים יותר.

עבודת הטלאים, במקרה של וולמן ורוזנפלדר, משקפת גם את מעמדם כמהגרים ישראלים שחיים בברלין, עובדים עם אנשי מקצוע באיטליה ומיוצגים בחדר תצוגה בניו יורק. "אפילו במקום קוסמופוליטי כמו ברלין זו עדיין תופעה חריגה", הם אומרים.

השראה מארמון בקינגהם

עד לא מזמן נודע פטריק מור הצעיר בניסיונותיו לטלטל את תפישת הטעם הטוב. בעבר הוצגו בגדי הספורט המתוחכמים שהוא מעצב על ידי טרנסקסואליות שרירניות בבגדי ליצנים או חסרי בית. העונה הוא הציג קולקציה נטולת תיאטרליות של בגדי רחוב שימושיים. הדוגמניות נצפו במעילי פוך גדולים מעל לחצאיות ארוכות מתבדרות ונעלי עקב גבוהות. האיפור הכבד שעל פניהן היה שריד משונה ליוקרה של גברות מכובדות. לעומתן, הדוגמנים נראו כאילו אותרו ברחובות העיר והוזמנו לצעוד על המסלול. שמה של הקולקציה, "New born identity", בישרה על גישה בוגרת יותר, ותיקי היד הגדולים שנשאו הדוגמנים בפתח התצוגה סימנו בהתאמה נתיב מסחרי חדש.

מתוך הקולקציה של פטריק מור

אורחי התצוגה של Wood Wood, אופנת רחוב עילית מתוחכמת, הציגו נרטיב מוכר של היפסטריות גלובלית: נערות בפריטי יד שנייה משנות ה-80 ובחורים בכובעי צמר ומשקפי ראייה בדמותו של אלן גינזברג (או ליתר דיוק בדמותו המסוגננת שגילם ג'יימס פרנקו בסרט "יללה" מ-2010). קולקציית החורף של המותג הדני שאבה את השראתה ממדי בית ספר אנגליים ומארמון בקינגהם בלונדון ונקראה בהתאם "הממלכה", אולם הבחירה להציגה בברלין במקום בקופנהגן, זו השנה השנייה, הבהירה היטב את כוונתם של מנהליו. בקרוב תיפתח חנות נוספת של המותג ליד זו הקיימת במרכז העיר, שתיוחד לאביזרים. "Berlin ist in mode", כפי שניסח זאת ראש העיר קלאוס ווברייט.

צמד המעצבות אנלי אוגוסטין ואודלי טבול מהמותג Augustin Teboul היגרו לברלין לאחר שהשלימו את לימודיהן בפאריס. יתרונה של העיר, הן אומרות, הוא המגוון הרחב של אפשרויות שהיא מציעה והגישה הישירה לאמנים ויוצרים מתחומים שונים.

מתוך הקולקציה של אגוסטין טבול

המלתחה שהציגו, על טהרת הצבע השחור, שפעה בבדי תחרה, שיפון, ג'רסי ועורות, ששולבו יחד למטען של ארוטיקה אפלה, ברלינאית במהותה. כך גם האופן שבו הציבו את הדוגמניות דוממות לצד קירות הבטון החשופים של חלל הגלריה KOW במרכז העיר. בשלב מסוים, כשהשיר "Holding out for a Hero" של בוני טיילר משנות ה-80 בקע מהרמקולים, הן החלו להתנועע קלות לצליליו, מהנהנות בראשן, בעיניים עצומות. מלותיו של הפזמון "I need a hero" לא יכלו להיות תקפות יותר. שבוע האופנה של ברלין נזקק לגיבור.

תצלומים: אי-פי, רויטרס ומקס מרז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ