בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חפש את האשה: סיכום שבוע אופנת עלית בפאריס

איימי ויינהאוס הציתה את דמיונו של ז'אן פול גוטייה, דיילות אוויר שימשו השראה לקארל לגרפלד, מארי אנטואנט קסמה למעצבי ולנטינו. מוזות חדשות בפאריס

תגובות

האם מקובל לשלוח את הדוגמניות למסלול בשיער שחור סתור אסוף במעלה הקודקוד, בפס אייליינר שחור ובולט ובמחוכי סאטן חושפי קימורים, בעוד ארבע זמרות גוספל שרות כמו במחווה לאיימי ויינהאוס המנוחה?

"!No !No !No" (ציטוט משירה של ויינהאוס, "Rehab").

אבל מה אם זו תצוגה של ז'אן פול גוטייה, שמשתמש בחומרים הגובלים בטעם רע כבמניה בשוק המסחר, והבגדים שהוא מציג הם חלום של אופנה עלית אלגנטית - תפירה עלית הנשענת על צורת שעון החול ומשרטטת את דמות הזמרת כפי שהיתה יכולה להיות ללא השדים המסיתים אותה להרס עצמי?

על פי כל אמת מידה זו היתה תצוגה יוצאת דופן של גוטייה: מעילים וחליפות פאריסאיים מאוד, בגזרות מושלמות, שרק לעתים נדירות חזרו "Back to Black" ("בחזרה לשחור", כשם אלבומה המצליח של ויינהאוס). דגשים בכתום או צהוב עז, ירוק וטורקיז עקבו אחר קווי המתאר של שמלה צרה שכמו עמדה להחליק מטה מהכתף או נפתחה בחושניות בגב ואיפשרה הצצה אל החזייה.

המעצב, שהיה מהראשונים שהשתמשו בחשיפת הבגדים התחתונים, לא החמיץ שום הזדמנות לפתוח חלון הצצה אל העולם שמתחת. אבל הדבר נעשה בחינניות אין קץ וללא שמץ וולגריות.

אפילו בפינאלה, כשהדוגמניות פשטו את כל הבגדים ונותרו במחוכים, היה נדמה שזו חזרה למראה של אמנית במה אחרת, כמעין חליפת זהב מנצנצת. הזוהר הנוצץ התאזן באמצעות חלוק רחצה משיי מרשרש, בהדפס ריבועי שיש, שכמו נלקחו מרצפת ארמון איטלקי.

"זו מחווה מלאת שמחה", אמר גוטייה מאחורי הקלעים. "בעיני זו שערורייה ששום מגזין אופנה לא הקדיש את השער שלו לאיימי ויינהאוס. היא היתה כל כך יוצאת דופן בסגנון שלה; באופן שבו החזיקה את הגוף; בצורת הלבוש שלה, שהיה בה עירוב של פריטים מתקופות שונות".

דבריו של גוטייה היו יכולים להיאמר על הפריטים שעיצב - למשל, חליפת רכיבה ומעיל - שנהפכו לצפנים המזוהים עם תדמיתו. הדמיון שלו, כישורי הגזירה שלו ומוסר העבודה שלו, זוכים להכרה הראויה מצד הבעלים, משפחת הבשמים "Puig", שמינתה את מנהל האופנה הצרפתי הוותיק ראלף טולדנו למנהל הצד האמנותי של הבית.

המעצב, שהשנה ימלאו לו 60 שנה, בולט בנוכחותו המרוממת באופנה זה יותר מ-30 שנה. ובעיני לקוחותיו הנאמנים, חוג שגדל מאוד בעשור האחרון, האהבה אל גוטייה אינה משחק שברור שמפסידים בו (התייחסות ל"Love is a Losing Game", שיר נוסף של ויינהאוס).

מרטין מרג'יאלה הוא עכשיו צל וזיכרון, מאז עזב את הבית הנושא את שמו. אך הקולקציות "ארטיזינל" של פריטים חד-פעמיים, המעוטרים במלאכת מחשבת של עבודת יד, נשאו בעונה הנוכחית אווירה מעודנת.

כוחו של המותג מרג'יאלה היה טמון תמיד בעמדתו המוסרית ביחס למיחזור בגדים קיימים ויצירת רעיונות חדשים בעזרתם. שמלת-סינר של אמא, שנתפרה מציפיות סאטן של כריות מתקופת מלחמת העולם השנייה, הנושאות את שמות בסיסי הצבא האמריקאיים ומכתבי אהבה, שידרו חריפות שהוכיחה ששלושים ושש שעות העבודה שהושקעו בה לא היו לשווא.

התקופה הכחולה

רקמה מורכבת ביותר שזרה קסם בבדים המעודנים, ונראה מוזר שאמן הרקמה, פרנסואה לסאז' המנוח, אינו זוכה לטקס אזכרה רשמי בעונת התפירה העלית קיץ 2012. לסאז', שהחברה שלו משגשגת בשל תמיכת שאנל, עזב אותנו, במלותיו של הכומר שניהל את טקס האשכבה שלו בדצמבר, "לקשט בריקמה את כנפיהם של מלאכים".

המטאפורה היפה נראתה הולמת את תצוגת האופנה העלית של שאנל, שהיתה עמוסה עיטורים מעודנים ומיוחדים במינם והגביהה עוף בכנפיים מסוג אחר: כנפי מטוס, קונכייה שנבנתה בתוך הגראן פאלה ושימשה אולם תצוגה.

העלייה למטוס הזכירה את התהליך הארכני הרגיל של נמל התעופה. אך לאחר שישבנו במקומות, הזכירה עגלת המשקאות המסוגננת לתיירי האופנה שזו אינה טיסה רגילה - גם אם הדוגמניות לבשו כולן כחול, כמו שמים פתוחים.

הדוגמניות הראשונות, מטופחות ואלגנטיות כיאה לדיילות אוויר שבפנטסיה, נשלחו אל המסלול בידי קארל לגרפלד, שהופיע למול תא הטייס הפיקטיבי בסוף התצוגה וקד לקהל. את החומרה מלאת השיק של השמלות הקצרות, גדושות הפרטים המעודנים, האופייניים לשאנל, איזנו התסרוקות שנראו כאילו נתפסו במנוע צולל מטה. כרית יחידה, מקומרת, ליד הלחי, יצרה אטמי אוזניים זוהרים מאין כמוהם.

"זו התקופה הכחולה שלי", התלוצץ לגרפלד, והסביר שעיניו של החתול שלו הן מקור ההשראה לנתיב התעופה הזה.

הכחול התפרש לכל עבר: בעגילי ספיר שהשתלשלו מהאוזניים, בחצאיות שהשתפלו עד הקרסולים מתחת לז'קטים ארוכים. שרוולים התנפחו בכתפיים, קלילים ומתפוגגים כעננים, אך רצועות בד עיגנו את הצווארונים העצמאיים והמנותקים.

בכל מקום שהעין ראתה נמצא עוד פרט מהתפירה העלית, מהקמליה המזוהה עם בית האופנה, בגוני כחול שנעים מדרדר כחול עד סיגלית, ועד חרוזי קריסטל מנצנצים על גרביוני ניילון מתחת לשמלות תחרה המסתיימות מעל הברך. הרקמה היתה כה מרומזת ועדינה עד שהיה צורך להיעזר בזכוכית מגדלת כדי להתרשם ממורכבותה.

חשיבת השמים הכחולים של לגרפלד יצרה קולקציה אלגנטית, מלאה בגדים מחויטים שנראים מתאימים לתקופה המפוכחת, והציעה גם בגדי ערב שנראו קלילים ויפים. אך החיבור הנאמן במפתיע למורשת של קוקו שאנל היה אולי הדוק מדי בעונה הנוכחית, שכן הקולקציה לא פרצה אל ממלכת האופנה שבחלל החיצון, אל מחוזות הדמיון שלגרפלד מסוגל להגיע אליהם.

רענן ותמים

אומנות נדירה באיכותה עומדת ביסוד התפירה העלית. וזה המסר של בית ולנטינו, שבו מאחורי השמלות הקלילות והצעירות ניצב סטודיו של תופרות בעלות כישרון יוצא דופן.

מפרחי השדה על שמלות קלות, ארוכות שרוולים, ועד נעלי הסירה הפרחוניות שהציצו מתחת למכפלות המלחכות את הקרסול, הקולקציה לא היתה יכולה להיראות יותר רעננה ותמימה. החלופה לפרחים המתוקים היתה הצבע הלבן: שמלות תחרה קצרות, ומפעם לפעם אותה צורה מחוטבת לשמלות שעוצבו בקו מחויט ומחמיר יותר.

מארי אנטואנט וה"פטי טריאנון", הארמון הקטן שלה, שימשו מקור השראה למעצבים מריה גרציה קיורי ופייר פאולו פיקוליו, והקולקציה היתה מקסימה משום שעיטורי הפרחים התמימים לא היו פשוטים כפי שנראו. אבל הדבר מתאים הן לרוחו של ולטינו והן ללקוחות הדור החדש שלו.

אותה אווירה של מלאכת מחשבת נראתה גם בז'יוונשי, בייחוד מאחר שהמעצב ריקרדו טישי פיתח שיטה להציג את הקולקציה שלו - עשר תלבושות מוקפדות - בשלושה חדרים של אחוזה פאריסאית מטופחת.

שמלה גמישה, מתקמרת ופתיינית בגימור זוחלים, התגלתה במבט מקרוב כעשויה מעור תנין, אך כל אחד מקשקשיה נגזר בקפידה, נרחץ היטב ונתפר אל בד טול שקוף למחצה: 350 שעות עבודה. "אחרי שבע שנים בז'יוונשי, למדתי הרבה - זה כמו מסע", אמר טישי. הקולקציה היתה מלאכת מחשבת של דמיון ואומנות.

נקודת הפתיחה שלה היתה התמונות הגרפיות של "מטרופוליס", סרטו של פריץ לאנג מ-1927. תחקיר מעמיק הוביל את טישי לסרט הרוסי מ-1924 "אליטה: מלכת מאדים", שהפסקול שלו שימש כנראה השראה למוסיקת הטכנו של שנות ה-70.

עידן שנות ה-20 שימש בסיס לרעיונות שונים: עידן הזוהר הנוצץ של ימי האיסור על מכירת משקאות חריפים קיבל פרשנות של שמלה מעוטרת בשכבות של גדילים מנצנצים, מושלכים על שרשרת עבה מעל גופייה. בגדי העבודה הלינאריים בסגנון הקונסטרוקטיביסטים כללו זוג מכנסיים שחורים שנלבשו עם חולצת כפתורים נוצצת ועוטרו בברק של שרשרת, עגילים ונזמים.

אופנת העלית של ז'יוונשי יורדת לשורש האומנות המוקפדת והשקדנית בקווי מתאר מחוטבים ובקשר אחד-על-אחד עם הלקוחות שיכולות לאמץ את התדמית של טישי.

בזכות המזל

בתצוגה של ארמני פריווה, המסר היה שוב צבע יחיד ברוויה מקסימלית. אך הפעם הכל היה ירוק - שילוב בין המשקאות הנועזים ליקר שרטרז ואבסינת, ובין המעמקים גדושי האצות של מעיין שזוחלי מים רוחצים בו. הדבר יצר אווירה מוזרה וזרה בתצוגה הפשוטה למראה, שבה מרקמים של תנין, רשת והדפסי קשקשים חיוורים שיוו פשטות לז'קטים הנקיים והצמודים ולחצאיות הצרות, הנכרכות בצורה מוזרה בחזית. בתור חלופה הוצגו גם מכנסיים צרים ומבריקים.

אך נקודת החוזק של ג'ורג'יו ארמני בקולציית פריווה היא הקשר שלו לשטיח האדום. בזכות המזל או שיקול הדעת ישבו בשורה הראשונה בתצוגה הזאת השחקנית בעלת השיער הערמוני ג'סיקה צ'סטיין, שקיבלה את הבשורה על מועמדותה לפרס אוסקר על תפקידה ב"העזרה" ממש לפני תחילת התצוגה.

"אני כל כך נרגשת. אני מתאפקת שלא לפרוץ בבכי", אמרה צ'סטיין כשארמני הגיש לה זר ורדים לבנים מאחורי הקלעים. מתנתו הנוספת לה - ולכל מפורסמת אחרת שעשויה להלך על השטיח האדום - היתה שמלות שבהן הדפסי זוחלים נעטפו בקפלים חושניים מתחת לחלק עליון נטול כתפיות, דק ופשוט. כל פריטי הערב של פריווה הילכו על הגבול הדק בין הידור מנופח לבין גישה מודרנית לאישה האנרגטית של ימינו.

"זה אלף-בית של תפירה עלית", הכריז ג'יאמבטיסטה ואלי בטרם שלח אל המסלול קולקציה של שילובים שנדמה שספגו כל סוג של גזרה, כישורי תפירה ועיטורים עשירים - אך מבלי להכביד על המראה הכללי ללקוחותיו הצעירות.

התצוגה התחילה ונגמרה בשכמייה מעוטרת בצפיפות בפרחים תלת-ממדיים. אך לוק אופייני יותר היה תחרת גיפור, שעוטרה ברקמה נוספת של פרחי "מקרמה", בלשון המעצב. לא היה בהם דבר שרימז שנוצרו בידיים אוהבות בסגנון ההיפי, שכן כל העיטורים היו בשיא התחכום, והשילוב המועדף של שחור ולבן חבק חרוזי ג'ט בגודל קווייאר או חולצה מובנית ועליה צעיף מעל חצאית תחרה דקה.

ואלי התקבל בעונה הנוכחית רשמית אל שורות התפירה העלית הצרפתית. הוא חגג את האירוע בתצוגה במלון היוקרה הוטל דה קריון. שלישיית שמלות נשף מפוארות בהדפסים גדולים של ורדים והורטנזיה סימלו שהמעצב בשיא פריחתו.

"House of Worth" היה פעם שם נאצל בתפירה העלית. בהנחיית המעצב ג'יובני בדן המותג חוזר לאטו בתלבושות נשיות המעוצבות ומפוסלות לפי מידה. בדן החזיר את השימוש במוטיבים יפאניים שאיפיינו את בית האופנה בעבר. מעיל קימונו אדום מקטיפה מ-1910 המוצג במכון התלבושות בקיוטו, שימש השראה לצווארוני מניפה שהשפיעו באופן מרשים על בגדי ערב עכשוויים.

"זה התחיל בבושם", אמר אלכסנדר וותייה מאחורי הקלעים על ההשראה שקיבל מהבושם "Youth Dew" של אסתי לאודר: ראשית, הקפלים הנשפכים, המעוצבים והמוזהבים של הבקבוק והאריזה; אך גם ההקשר של הבושם החדש, ניו יורק של שנות ה-50, כשמלון וולדורף אסטוריה היה מוקד חיי החברה בעיר.

מנקודת המוצא הזאת יצר המעצב קולקציה נאה שנפתחה בטוניקה לבנה, ערוכה בקפלים מושלמים מעל מכנסיים צרים, בלוויית ענק מתכתי מוזהב סביב הצוואר. בהמשך ליטפה התצוגה את המותניים המעוצבים של בקבוק הבושם המקורי. אבל לא היה שמץ מהעידן ההוא בשמלות שחורות שנשפכו בחופשיות על החזה, או בתלבושות דקיקות בגון הטורקיז החיוור המזוהה עם הבושם, או בלוונדר פסטלי.

וותייה סיים את התצוגה בקו מעודן נוסף: הקדשה שהקדיש "לזכרו של פרנסואה לסאז' - בכבוד ובתודה". *

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו