בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון הג'נטלמנים: כוסו כיסו וכעסו

גם אדם הלבוש במיטב המחלצות יכול להיות ההיפך הגמור מג'נטלמן. בשבחו של העידון

תגובות

חקירת דמותו של הג'נטלמן המודרני, זה שיצא מספרי ההיסטוריה המאוירים בשחור ולבן ומאז מסתובב פה, מעסיקה את המועדון מיום היווסדו. את הדמות הזאת תוכלו לחפש, למצוא ולזהות לא רק במועדונים סגורים או בסיפורי עבר מיתולוגיים, אלא גם בתור בבנק, במדרגות הבניין, בצ'אט הפייסבוקי ובהופעה טלוויזיונית.

השיח המחודש במועדון הזה בנוגע למיהו ג'נטלמן התעורר בעקבות הסערה שחולל אחד מהמעצבים המשפיעים ביותר בעשורים האחרונים, ג'ון גליאנו, רגע לפני הצגת הקולקציה שלו בבית דיור בשבוע האופנה בפאריס. התצוגה נראתה, כך מדווחים, כמו לוויה יותר מאשר חגיגה. היא הותירה את הג'נטלמנים עם תהיות בנוגע להתנהגות ג'נטלמנית הולמת והקשר שבין פליטות פה ואלימות מילולית לבין אופנה וסגנון חיים.

בספר דברי הג'נטלמנים ידוע שאפשר להיות לבוש במיטב המחלצות, עם שיק בינלאומי וסטייל מדוייק ועדכני, אבל בסופו של דבר, אחרי הרושם השני, מה שקובע מיהו ג'נטלמן אמיתי הם השפה וסגנונה (ואולי גם עוצמת הקול).

הכל התחיל מהג'נטלמן ההיסטורי, שאמנם נולד בזמנים אחרים אבל תכונותיו תקפות גם בימינו. האבטיפוס הג'נטלמני הופיע לראשונה ב"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר ובמחזות של ויליאם שייקספיר (למשל בשם המקורי של המחזה "שני אדונים מוורונה" "Two Gentlemen of Verona"), אבל מהר מאוד נהפך המושג לשם תואר לגברים שמתנהגים לפי אמות מידה מסוימות ובהתאם למעמדם החברתי. אם בתחילה התואר היה שמור לגברים שנולדו למשפחות אציליות או לבעלי מעמד כלכלי, הרי שבמרוצת השנים נהפכו הג'נטלמנים לשם כולל לגברים שחיו את חייהם לפי קוד התנהגות שבין מאפייניו אפשר למצוא קור רוח, הגינות, נימוסים טובים ואמינות.

אבל מה מכל אלה עדיין תקף בתחילתו של העשור השני של מאה ה-21, תוהים חברי המועדון. האם הג'נטלמן הוא רק בעל נימוסים טובים? כזה שמתלבש יפה ומכבד את סביבתו? האם זה מישהו ששומר על איפוק ואמפתיה? נדמה שאחד המאפיינים העיקריים שנשמרו לאורך השנים הוא העמידה בסטנדרטים מחמירים של התנהגות. במלים אחרות, הג'נטלמן נדרש לשלל תכונות שקשורות בהיותו מתחשב, מתנהג בנימוס ושומר על איפוק.

בספר "הג'נטלמן המודרני" תואר אותו בחור כמי שיש לו פיוז ארוך, מעין סיר לחץ ששומר על אש נמוכה ומאוזנת ושמשחרר קיטור במתינות ובתדירות נמוכה וקבועה ולא מתפרץ בפראות חסרת רסן. את כל אלה היה קשה למצוא אצל גליאנו בערב האומלל ההוא ובימים שלאחריו.

אמפתיה היא אחד מהכללים שיש לעלות על נס, בעיקר על רקע האירועים האחרונים. התכונה שקשורה ביכולת לשים את עצמך במקומו של האחר, להבין אותו ולהרגיש כמוהו היא אולי אחת החשובות בתואר הג'נטלמני, ואף שהיא בדרך כלל קשורה דווקא למין הנשי, כדאי גם להכיל אותה על העולם הגברי. אמפתיה מתרחשת בדרך כלל במפגש הפיסי בין אנשים, ביכולת להרגיש קרבה וזהות עם מישהו שהוא לא אתה, משהו שגליאנו שכח ככל שאחוזי האלכוהול שבדמו עלו.

מושג מרכזי נוסף שבונה את עולם הערכים הג'נטלמני הוא עידון. אותה עדנה ועדינות נתפשים גם הם בארצנו המיוזעת והכועסת כתחום נשי, חלש ומוקצה מפאת המתח הקיומי הקבוע ב"מצב" שאנו חיים בו. עידון, כמובן, אינו מתבטא רק בהתנהגות. הוא גם נמצא (ואצלנו כאמור נעדר) ברחוב, באופן שבו מתלבשים, מעצבים את הבית או מתייחסים לסביבה.

זו החזרה לשורשים הרטרוסקסואליים שעליה הג'נטלמנים מתעכבים. עידון בלבוש ובטיפוח וסגנון התנהגות מעודן שמתחיל מהחזקת הדלת למי שמגיע מאחוריך, ממשיך לכיבוד המרחב הציבורי והקפדה על איכות הבגדים, מצב עור הפנים והכרס, ונגמר ביישור הציפורן האחרונה ברגליים עם בוא הקיץ.

זה גם כוחה של אופנת הגברים, שלרוב מתבטאת במינימליזם החבוי ובאותן קלאסיות נצחיות שמאפשרות לפריטים כמו ז'קט, מכנסיים וחולצה להחזיק מעמד מאות שנים, להלביש את הגברים במדים של מסורת ואיפוק ולהעניק להם עידון ויזואלי שלא יפריע למרחב הציבורי.

אפשר להיזכר איך משטרת האופנה נטפלת לכל הכוכבות ההוליוודיות שצועדות על השטיח האדום במיטב מחלצותיהן, כשכל אחת מנסה לנקר את עינה של האחרת, בשעה שגברים בטוקסידו נראים כמו להקה שקשה להבחין בה מי לבוש טוב יותר. המינימליזם הבלגי, האוונגרד היפאני, האיפוק הבריטי - מכל אלה אפשר ללמוד שיעור בעידון עיצובי.

ראף סימונס, למשל, לקח את המינימליזם של ז'יל סנדר ומיסד את אוונגרד הנעורים שלו בגזרות עדינות ובצבעים בוהקים. גם מרטין מרג'לה, שהאנונימיות שבה הוא ניהל את בית האופנה שלו היא שיעור באיפוק ובשליטה עצמית, הוא דוגמה לא רעה. מעצבים אחרים, כמו דריס ואן נוטן, חוסיין שאלייאן או אפילו קלווין קליין הדגימו איך גזרות מסויימות יכולות להיות יפות ומעודנות להפליא כשהן מעוצבות בקווים הנכונים ומקדשות את הצורה לא פחות מאשר את התוכן.

גליאנו, אם אפשר לשחרר קיטור במתינות, היה פיראט קטן עוד בתחילת דרכו. סגנונו הפרוע היה מרהיב, וכישרונו ניכר למרחקים, אבל אין ספק שבמקרה שלו, הקנקן הצביע במדוייק על מה שיש בתוכו. עם זאת, אולי זה גם הזמן לשלוף את אחת התכונות הג'נטלמניות החשובות והנדרשות בימים אלה, האמפתיה והיכולת לסלוח, ולתת לגליאנו זמן כדי לחזור כמו ג'נטלמן, עם חליפה מאופקת, עידון וקצת סימפטיה לעולם שמסביבו. *



רוברט לונגו, פרנק וגלן, 1991, מתוך הסדרה Men in the Cities
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו