בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון הג'נטלמנים | פעם, אחרת

מהו ההבדל בין פריט וינטג' לסתם סמרטוט ישן? ואיך לובשים אותו בלי להידרדר למדרון נוסטלגי חמקמק? הג'נטלמנים מנסים לגשר בין הישן לחדש

תגובות

בביקור האחרון באחת מחנויות הווינטג' האהובות על הג'נטלמנים, סיפרה בעלת החנות על פריטים מרגשים מחדר הארונות של ג'נטלמן מבוגר שנפטר זה מכבר, שמשפחתו מכרה לה את עזבונו האופנתי כדי להעניק לו חיים חדשים. בין שלל הפריטים אפשר היה למצוא מגוון עניבות פרפר, סטים של עניבות ומטפחות כיס מאותו הבד, חגורות, סיכות עניבה ואביזרים נלווים אחרים שזכו למקום של כבוד בין מדפים וקולבי החנות.

אחד הג'נטלמנים אף הרהיב עוז ורכש מאותו האוסף דווקא חולצת פולו לבנה, של חברת דיסני, עם איור רקום של מיקי מאוס, שעורר מיד גל תגובות ורגשות נוסטלגיים. שיטוט נוסף בחנות העלה תהיות: מהו פריט וינטג' ומה מבדיל אותו מסתם בגד ישן? למה פריט כזה או אחר הוא עתיק, מתי הוא הופך לפריט אספנות ומה, לעזאזל, פשר המשיכה הרטרוסקואלית הזו לבגדים ישנים, שהיו בהם פעם חיים?

הסברים מלומדים על ההבדלים בין וינטג' לסתם סמרטוטים יש בשפע. בגדי וינטג' הם כאלה שגילם מעל שלושים - מה שהופך את חולצת הטי הישנה ביותר בארון, מ-1985, למועמדת ראויה לתואר, שעה שזוג מכנסי ג'ינס של הלמוט לאנג מ-1998 צריך לחכות עוד 17 שנים עד שיוכל להתהדר בנוצות שעדיין לא שלו. חפצים ופריטים אחרים בני מאה זוכים להיות ענתיקות, ופריטי אספנות הופכים לכאלה יותר בגלל גאוניות חד-פעמית של יוצרם ופחות בגלל גילם הביולוגי.

ארנסט המינגווי (מימין) וקרי גרנט. אנשי וינטג' שחיים אתנו אך כבר לא בעולמנו תצלומים: אי-פי, גטי אימג'ס

עוד בימים מחוסרי התהילה הסתובב מרטין מרג'יאלה בשווקי הפשפשים הרבים של אירופה, רכש סטוקים שלמים של פריטי וינטג' - ערמות של ז'קטים צבאיים, מעילי טרנץ' וצעיפים - ופירק והרכיב אותם מחדש בקולקציה מיתולוגית שלא לחינם נקראה "ארטיזנל קולקשן". לעומתו, "Denim and Supply", הליין החדש שיצא השבוע מבית ראלף לורן, למשל, מציע קולקציה שלמה של פריטי דנים ובגדים ספורטיביים בגזרות ובבדים של המאה הקודמת.

אבל עם כל האהדה של הג'נטלמנים לעולם של פעם, הם תמיד נזהרים שלא להידרדר למדרון הנוסטלגי והחמקמק שטומן בחובו אסקפיזם (נעים) במקרה הטוב, או הצטרפות למשחק הקפיטליסטי הכללי, הציני והמחושב במקרה הרע. החיבה היתרה לחנויות הווינטג' לא מונעת מבעדם להתפלא כל פעם מחדש מכמות החנויות שמוכרות בליל של פריטי יד-שנייה הקרויות בטעות "חנויות וינטג'", שדומה כי בעליהן מעדיפים להיתקע בעבר ולא להיות מוכנים למחר.

לפעמים נדמה שהכמיהה הווינטג'ית הזו היא גם געגוע למשהו ישן ואותנטי, תחליף לתרכובת של העכשווי, שאף אחד לא יודע את הנוסחה שעומדת מאחוריה. הרי השראות עונתיות שקשורות בעשורים מהעבר, מחוות לתקופות קדומות ובגדים חדשים עם תגיות וינטג' הופכים את כל הנוסטלגיה האופנתית לעוד מוצר צריכה בחברת השפע העכשווית. כמוה, גם הם משתתפים במשחק הקופי-פייסטי הכלכלי - מצד אחד, חנויות מבשרות על עונה חדשה ובמסלולי התצוגה חוגגים עוד מעט את חורף 2012-2013. מצד שני, שנות ה-70 חוזרות ובגדול, ופריטי עבר זוכים לחותמת "קלאסיקה". בתווך נותר הגבר המודרני עם נוסטלגיה לגבריות ישנה וטובה, עתיד לא ברור והווה שנקרע בין ישן לחדש.

אחד המגזינים האהובים על הג'נטלמנים, "032C", מנסה להבהיר לעצמו ולקוראיו את רוח הזמן ואת גבולות התקופה. המגזין, שנוסד בברלין לפני כעשור תחת הכותרת "מגזין לענייני אמנות, אופנה וקונפליקט", המשיך גם בגליונו האחרון את המסורת הז'ורנליסטית המשלבת אופנה, תרבות ופוליטיקה בסגנון בלתי מתפשר, בשינוי קל אחד. יורג קוך, עורך המגזין, החליט לשנות את כותרת המשנה של המגזין, שהיתה עד היום "Contemporary Culture", ולצאת נגד העכשווי. "בעידן המידע שבו הכל זמין, מיידי ופתוח לא רק לאינטרפטציות אלא גם למניפולציות", כותב קוך, "חשובה יותר מכל הדינמיקה שמפיצה לכל עבר את החיבורים שבין זיכרון לידע ובין שכחה לחזון".

ה"עכשוויות" אליבא דקוך אינה סממן בר תוקף יותר, ולדעתו היא מיושנת, חסרת טעם ובעלת התייחסות עצמית בלבד. הוא מבקש להציג אקסיומה חדשה, לכבוד מה שהיה, מה שהווה, מה שיהיה ומה שיכול להיות, ולכן בחר בכותרת החדשה והסתומה במודע: ."The Culture"

במובנים מסויימים, חנויות הוינטג' הטובות יכולות לחסות תחת הגדרה עמומה שכזו ולשמש ארכיונים של ידע, ספריות פתוחות לציבור של בגדים, אביזרים וכמוסות זמן מתקופות אחרות. אליהן אפשר להוסיף גם את שלל הנימוסים וההליכות מפעם, עם העדכונים והשינויים ההכרחיים שמחברים אותם לתרבות של זיכרון, ידע וחזון. אם פעם היו קדים או מסירים את הכובע במפגש ברחוב, היום אפשר להמיר אותם בלחיצת יד, נישוק וחיבוק. אם פעם פתחת לגברת את הדלת, היום אפשר להשאיר אותה פתוחה עבור כל מי שנכנס אליה אחריך. תורת האטיקט, כמו הטיקט שעל החולצה, זקוקה לריענון ועדכון מתמשך. אסור לה להתעטף בהילת הוינטג'יות של עצמה. כמו "העכשווי", גם היא צריכה להתנער מההתייחסות העצמית ולהפנות מבט למחר.

אז כן, יש אנשים וינטג' - דמויות מוכרות מסביבנו, שחיות אתנו אבל הן כבר לא בעולמנו, כמו למשל קרי גרנט או ארנסט המינגווי. בחוץ מתחוללת מחאת וינטג', שחוזרת לעבר קסום שמעולם לא היה לנו, ובתקופה האחרונה עולות תכונות ג'נטלמניות מהעבר שראויות לשימור מחמיר וזוכות לתחייה רטרוסקסואלית. הג'נטלמנים מקווים שכמו יין טוב, הגבריות החדשה שניבטת במראה תשתבח עם הזמן, תתחבר לסדק שבין זיכרון לחזון ותצעד עם ז'קט מהוה, עניבת פרפר ישנה וחולצה חדשה מסתיו 2011 אל המחר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו