בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוסיף עוד קיסם למדורה

החל במעיל הדק והפונקציונלי שמסמל את עונת המעבר וכלה באלמנטים הדתיים ששזר ריקרדו טישי בקולקציה הנוכחית של ז'יוונשי - הג'נטלמנים מגלים את עולם הרוח

תגובות

עלים הראשונים של הסתיו, ואתם גם חגי תשרי ויום הכיפורים האחרון, הפגישו את הג'נטלמנים, שהם בדרך כלל אנשי חול, עם הרוח. אולי היו אלה הגברים המהודרים בפשטותם שמיהרו לבית הכנסת בבגדים לבנים ובנעלי גומי, שיא הצמצום הסרטוריאלי שקדושתו בפשטותו. או שמא היו אלה אותם גברים, שנזדמן להם לראות לאחרונה על מדרכות פאריס הסתוויות, שלבשו מעילי רוח פשוטים, בגדי מעבר שרמזו שעונת הקיץ עברה, ושעוד לא הגיע העת לעונת החורף הרשמית והמסורבלת. ברווח הצר הזה, שבין ההתרופפות העונתית של כל חוקי הסגנון לבין העומס האופנתי הרב שכבתי והכבד, נושבות רוחות של שינוי, הצובטות בלב גם ציניקנים גמורים.

אופנת הגברים תמיד מחפשת את הרווח הצר הזה, את האיזון הנכון בין קודש לחול, בין חגיגיות לפונקציונליות ובין אלגנטיות צנועה לאנרכיה אופנתית. כשהיא מצליחה, נהפכים הפריטים האלה לאיקונות לבוש רוחניות: החולצה הלבנה הפשוטה, הגלבייה, הז'קט הדק ומעיל הרוח. כל אותם פריטים שהתפשטו מהחומריות המודגשת שלהם והצטמצמו למינימום הפונקציונלי והאסתטי הנדרש.

אחד מחברי המועדון, איש של תרבות ורוח, התחתן לאחרונה בלב המדבר ותהה רבות לפני הטקס מה ירצה ללבוש כשיתחייב לאהובתו. כשהופיע בגלבייה לבנה מעוטרת בנוצות מיוחדות ובדוגמאות של כפייה בדואית, היה נדמה שהוא מצא את השילוב המושלם, זה שמתאים למקום של הפונקציונלי והרוחני, תוך ויתור על שילוב אחר, זה של החליפה, שנראה פתאום עמוס וחמור סבר מדי.

לכן, מרחובות עיר האורות ומסמטאות העיר שלא ישנה אף פעם, מגיחים להם מעילי הרוח הסתוויים, מופת של חיבור עדין בין זמן, מקום וחומר. מעיל הרוח הוא דוגמה נוספת לפריט שהצטמק לשימושיות שלו, פיסת בד עליונה שאינה בדיוק חומר, ודומה במשקלה לרוח. הג'נטלמנים אוהבים להיזכר במעיל הרוח של קיי-וואי, שליווה אותם בשנות ה-70 וה-80, הגן על גופם מרוח וגשם והפך לאביזר אופנה שנוי במחלוקת כשהוא תלוי על מותנם בדמותו של פאוץ' מניילון.

סיפורו של המעיל מתחיל בחורף פריסאי בשנת 1965, כשאדון מכובד בשם לאון-קלוד דומל נרטב עד כלות נשמתו הצרפתית. כששב הביתה עם מטריה שבורה, החליט לתפור מקרעי הניילון שלה מעיל עמיד מים ורוח, שיוכל להתקפל לתוך פאוץ' קטן שאותו ניתן יהיה לכרוך על המותן או להכניס לכל תיק. מעיל הניילון המקופל נחל הצלחה, ונדמה שמאז לא יצא מן האופנה.

אי-אף-פי

צמצום ופונקציונליות איכותית עומדים גם בראש מעייניה של קבוצת Slowear האיטלקית, שהוקמה ב-1951 (שנים לפני תנועת ה-Slow Fashion הנוכחית), שהתמחתה בעיצוב וייצור מדים מבדים איכותיים שמחזיקים מעמד לאורך זמן. את עיקר התהילה קטפו זוגות המכנסיים, שנמכרים היום תחת השםincotex לתיירים יפאנים, שמגיעים עם עיניים נוצצות לפאריס במיוחד עבורם, או לאנשים דוגמת טיילר ברולה (העורך אנין הטעם של מגזין "Monocle"), שלובש רק אותם. במהלך השנים רכשה הקבוצה את חברת המעילים Montedoro, את יצרנית הצמר Zanone ואת חברת חולצות היוקרה Glanshirt, והיתה למותג החם של עולם האופנה, כשבמקום היצע רחב ושפע של פריטים, הם מציעים מבחר מצומצם של בגדים שמהותם היא באנטי-אופנתיות שלהם, ומכאן בנצחיותם.

גם בענייני רוח אחרים הם התעסקו, הג'נטלמנים. בפאריס הם נכנסו לחנות יוקרתית ועלעלו בגיליון האחרון של מגזין האופנה והאמנות "Visionaire", שאותו ערך לא אחר מאשר ריקרדו טישי, המעצב הראשי של בית ז'יוונשי ואחד האנשים המשפיעים היום בעולם האופנה.

טישי, שעל הבדים של רבים מהפריטים שלו העונה התנוססו כלבים מצמיתים, הוא בכלל קתולי מאמין, שאמר על קולקצית הבגדים לגברים שעיצב לחורף הקרוב, "דת היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי, והקולקציה הזו קשורה בקתוליות הזו". המגזין הרוחני, אגב, עם הכותרת המאיימת "Religion", עולה 495 דולר, ואילו חולצות הטי עם הדפסי הכלבים הפוערים את פיותיהם המפחידים עולות רק כמה מאות יורו.

מה שמחזיר את הג'נטלמנים לעיסוק ברכושניות ורוח. שניהם, אחרי ביקור באירופה, יכולים לאמוד את סך כל הבגדים שלא נרכשו בגיחה הקצרה, וכרגיל, המלתחה הדמיונית שלהם גדולה בהרבה מזו האמיתית. העצבות שאפפה אותם כשהשאירו מאחוריהם מעיל פרווה של דריס ון נוטן או מעיל צמר של ואטאנבה, נהפכה להרהור בדבר אופיה הרוחני יותר של אופנת הגברים, שמצטמצמת לפריטים החשובים ומתרכזת באיזון העדין בין מה שצריך למה שרוצים, באופנה שאינה נכנעת לעונתיות וטרנדים ושומרת - כבר למעלה מ-150 שנה - על אותו ארון בגדים.

לפעמים, מודים הג'נטלמנים, הם נכנעים לסחרחורת הקפיטליסטית והחומרנית ומתנהגים כמו שרה ג'סיקה פארקר ב"סקס והעיר הגדולה" מול נעלי מנולו בלניק במקום להתרכז בדברים קצת יותר חשובים, כמו רכישת פריטים שיחזיקו מעמד כמה עונות ויהיו אנטי-אופנה, או לפחות אופנה קצת יותר רוחנית.

כמו הבגדים של חוסיין שאליאן, שנצפו במלוא הדרם ברטרוספקטיבה שנערכת לו בימים אלה במוזיאון לאמנות דקורטיבית בפאריס. בין שלל הבגדים האינטלקטואליים, השמלות המופשטות ותצוגות האופנה הקונצפטואליות של המעצב הקפריסאי, עמדה לה חולצת גברים על קיר, מקופלת כמו עפיפון ומסגירה באופן מובהק שיש אופנה, כמו זו של שלאיין, שצריכה הרבה יותר רוח מחומר.

השנה האחרונה, אולי בגלל המשברים הכלכליים והפוליטיים בעולם, הובילה לחיפוש אופנתי ורוחני אחר, זה שקשור בהשראות מעולמות קדומים יותר - וצרכניים פחות - כמו דוגמאות ודפוסים מעולמם של בני הנוואחו ושבטים אמריקאיים קדומים, מ-Band of Outsiders והמותג הצרפתי החדש Moonchild שהכניסו לעולמם פרינטים וסריגים בסגנון שבטי, ועד ג'וניה ואטאנבה והז'קטים שלו. אפילו דיור, לאנוון ומותגים אחרים הצעידו לאחרונה גברים בכובעים חמורי סבר, גלימות איימישיות ולוק של צמצום וקודש, שהיה מפתיע ברוחניותו.

הג'נטלמנים נזכרים בסופר ובמשורר פרנדדו פסואה שאמר, "על פני, כמו על פני העשבים, עוברת רוח המכופפת אותם, רק כדי להניח להם לשוב לקדמותם", ומבקשים לתת לרוח להשיב את אופנת הגברים, לפחות העונה, לקדמותה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו