בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון הג'נטלמנים

חסלו את בגדי האבלות

ההכרזות על סופן של תקופות ועל אופנות מתחלפות מזכירים את הפוטוריסט ג'אקומו באלה, שניסח תביעה לשינוי באופנת הגברים, שאקטואלית גם היום

תגובות

"אינסטגראם, מעילי חברת בארבור, תקליטים ישנים, קצבים שיקיים, שפמים והביוגרפיה של תפוחי האדמה האהובים עליך כתובה על לוח עץ בסופרמרקט האורגני שלך", כך פותח ג'יי אוון את מאמרו על האתסטיקה החדשה באתר המפורסם, "Business of Fashion" - ומתאר איך נראית דווקא זו הישנה. "מרבית האנשים בשכונות המגניבות של ברוקלין, לונדון וברלין היו לובשים סינרים מעור אילו רק יכלו, מעשנים מקטרת ומגדלים זקן. כל בית קפה או מסעדה אורגנית נראים אותו הדבר. עץ, מתכת משומשת, צעצועים על מדפים, ולוחות עץ. בכל מקום לוחות עץ".

הג'נטלמנים עדיין מחכים לאסתטיקה הישנה הזאת בארץ (ולא במובן הנוסטלגי של המלה), אבל אוון כבר מנסה להסביר למה רוח הזמן הרטרואית הזאת מצליחה בכל מקום אחר: ריאקציה לחוסר הוודאות הכלכלית, התשוקה למה שאנחנו מדמיינים שהיו זמנים פשוטים יותר או החיפוש אחר אותנטיות בעולם שהולך ונהיה מלאכותי.

אוון לא יחיד. בעיסוק באסתטיקה החדשה מצטרפים אליו גם בלוגים, אתרי טמבלר ושלל הרצאות, וכל אלה חושפים גישה חדשה לעולם. כזו שזונחת את הנוסטלגיה הדביקה, שהפכה, כמו כל דבר בתעשיית האופנה והעיצוב, לכוח כלכלי קפיטליסטי, בין שזה במחיריהם המאמירים של מוצרים נוסטלגיים כמו נעלי רד ווינגס, שפעם נמכרו בפרוטות בשוקי הפשפשים, ובין באלו של רהיטי הווינטג', שהפכו ליקרים יותר מרהיטים חדשים ויפים לא פחות. במקום זאת, הגישה החדשה פותחת פתח לעולם עיצובי המושפע מהטכנולוגיה החדשה, מעולם הפיקסלים שמסנוור את העיניים, ובכלל - מכניסתו של הדיגיטלי לעולם הפיסיקלי.

הג'נטלמנים מסכימים ש"המלך מת, יחי המלך החדש" היא קריאה מרטיטה. הם אוהבים גם תיאוריות שוברות שגרה ומחכים לקולקטיבים חדשים שבכל דור ודור קמים עלינו לבלבלנו. האחרון מביניהם הוא קבוצה של הילדים החדשים שהתאגדה בבלוג הנקרא DIS magazine וש"ניו יורק טיימס" כבר הכתיר כחיבור מפתיע בין המגזין הנודע "Confused & Dazes" לאתר הקראפטס etsy. הבלוג הוא מגזין שיתופי של שבעה ניו יורקים צעירים, שהם תמהיל צפוי של אמנים, מעצבים, סטייליסטים, כותבים וזמר אופרה אחד. בפרויקט האנרגטי המסקרן הזה הם בוחנים את ההקשרים העכשוויים בין אופנה, אמנות, תרבות ומסחריות, ויותר מכל מנסים לפצח את השילוב המסתורי שבין האדם לטכנולוגיה שבה הוא חי.

כמו מגזין "Vice" בזמנו, המניפסט של DIS מבקש לפרק את האידיאולוגיות השולטות בשוק, לשבור את ההרגלים הקיימים ולמעשה לבנות שיח חדש, ללא היררכיה, ללא דיסציפלינות וללא מערכת ערכים אסתטית אחת.

בכלל, ההכרזות על סופן של תקופות, אופנות מתחלפות ועידנים חדשים, יחד עם הדיבורים על אסתטיקה חדשה, הזכירו לג'נטלמנים את אחד הטקסטים המעניינים שבהם נתקלו לאחרונה - "המניפסט הפוטוריסטי לבגדי גברים" של ג'אקומו באלה מ-1913. באלה, אמן איטלקי פוטוריסטי מתחילת המאה ה-20, ניסה, ברוח המחשבה האוטופית של כל הזרם הזה, לשלב בין אמנות לשאר תחומי החיים (מה שאחר כך כונה ושומש עד דק בשם "לייפסטייל") - וניסח את תביעתו לשינוי באופנת הגברים שהיתה נהוגה אז, תביעה שנראית אקטואלית גם מאה שנה אחרי שהושמעה.

"אנחנו חייבים לחסל את כל הבגדים הישנים", הוא כותב שם, "את כל מה שצמוד מדי, חסר צבע, מת, דקדנטי, משעמם ולא היגייני". בין השאר הוא מציין ממה כדאי להתרחק: קדרות, צבעים ניטרליים וטקסטורות שמורכבות מקווים, משבצות ונקודות (השילוב האולטימטיבי ששלט באתסטיקה הישנה, זו של בגדי העבודה, חולצות הפלנל ושאר הבגדים של הרנסנס באופנת הגברים של השנים האחרונות). "בואו נפסיק עם המנהג המשפיל והצבוע של לבישת בגדי אבלות", הוא ממשיך, "הרי הבגדים שלנו מעוצבים רק כדי לשקף את מצב הרוח הקודר והמדכדך של אלה שהם פאסה" (כך במקור).

הגדולה של באלה התגלתה בהמצאות שלו ובהצעות העיצוביות שלו לאופנה גברית חדשה. "אנחנו חייבים להמציא בגדים פוטוריסטיים... בגדים שמחים... השתמשו בחומרים שיש בהם צבעים גבריים חזקים, האדום שבאדומים, הסגול שבסגולים, הירוק שבירוקים, צהובים חזקים, כתום... אנחנו רוצים בגדים פוטוריסטיים שיהיו נוחים ופרקטיים, דינמיים, אגרסיביים, מזעזעים, אלימים, מעיפים, שמחים, מאירים ומחשמלים".

לא מפליא שמבקר האמנות הולנד קוטר הזכיר את באלה בביקורת שלו ב"ניו יורק טיימס" על שבוע אופנת הגברים בסתיו האחרון. יותר ויותר נדמה שמעצבים הולכים בעקבותיו, בין שזה בפשטות השימושית שביקש להשיג ובין בצבעים, בזניחת הצורות המסורתיות ובהומור שהולך וחודר לאופנת הגברים בכלל.

הפוטוריסטים אמנם ביקשו ליצור אנטי אופנה. הם רצו לשבור את המעגל הבורגני שמחליף בגדים כל שישה חודשים (באחת החליפות שלו, למשל, עיצב באלה חלקים שניתן להזיז, וכך הלובש יכול לשנות את העיצוב כרצונו ולהימנע מקנייתה של חליפה חדשה) - משהו שהאתסטיקה החדשה אפילו לא מעלה בדעתה לבקש. אבל מעצבים כמו ראף סימונס וטרנד הצבעים הזוהרים שלו; ריקרדו טישי שלקח את פרחי גן העדן ויצר מהם הדפסים בוהקים על קולקציה שלמה; זוקלי שעושה פלאים טכנולוגיים עם בדים חכמים בקלווין קליין; גארת פיו והחומרים האגרסיביים שהוא משתמש בהם או ריק אוונס והמראות האלימים והמזעזעים ששולטים בתצוגות שלו - כולם יוצרים אופנה חדשה, כמעט פוטוריסטית, כזו שדוחקת את אופנת הגברים הקלאסית ומאתגרת את הלובשים אותה בכל דרך אפשרית.

הג'נטלמנים, שנעים בין האהבה למסורת ולבגדים הישנים (מישהו כבר קרא להם "רטרוסקסואלים") ובין הסקרנות והציפייה למשהו חדש ומעיף, טכנופוביים בדיוק באותה מידה שהם חשים צורך להשיג את הגאדג'ט הכי חדש, ובסופו של דבר הם כבר לא בטוחים מה הם רוצים ללבוש. כרגיל אפשר להציע את השילוב בין זה ובין זה (גם אם ג'אקומו באלה מתהפך בקברו למשמע הדברים האלה), אבל דווקא בימים מתוחים אלו הם חושבים שצריך לקחת עמדה. למחוק את כל מה שהיה כתוב על הלוח, ולהתחיל - כמו שביקש באלה - מחדש. 

גטי אימג'ס
גטי אימג'ס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו