בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קרה לצללית של הגבר

תצוגות האופנה של השנה האחרונה מלמדות שהצללית הגברית משתנה שוב. מה שמחזיר את הג’נטלמנים אל הצל של יונג ואל הקשר שלו לסגנון

2תגובות

הימים המתקצרים והלילות הארוכים, וכך גם תקופת “אחרי החגים” והמטלות שלה, האירו ‏(או מדויק יותר, החשיכו‏) צד אחר באופנת הגברים, כהה, אפלולי ומלא מסתורין: הצללית הגברית. הסילואטה הזאת עברה לא מעט שינויים בהיסטוריה המערבית, מצללית רחבה ועמוסה - כמו בשנות ה–20 - ועד הצללית הדקה והסקינית של שנות האלפיים, ומשם בחזרה לזו הרחבה.

אבל למרות השינויים ‏(שיש שיטענו, ובצדק, שהם מינוריים‏) הצללית הגברית נשארה מרובעת יותר מזו הנשית. כזו שמדגישה את הכתפיים ויורדת משם בקווים ישרים, קווי מתאר ההופכים את הדמות לסלע איתן - הד לערכים הנוספים שהוטענו על הגבריות בתרבות המערבית וזכר למקום שיוחס לה - עם פריטי הלבוש המתאימים, בעיקר החליפה שאורזת את הגוף ומגינה עליו, כמעט שריד לשריון הקשקשים ולדמות הלוחמת שלבשה אותו.

אי-אף-פי

בהקשר הזה מעניין להביט שוב בסדרה המדוברת של השנים האחרונות, “מד מן”, ולראות איך הצביעה על שברה של הסילואטה הגברית בהפיכתה של הצללית לצל, בהדגשת השטח על פני העומק ובסימון נפילתו של הגבר המודרני. אף על פי שכבר דובר רבות על השפעתה של הסדרה על אופנת הגברים ‏(מחזרתן של החליפות, דרך העיסוק המחודש במטפחות הכיס וסיכות העניבה ועד שובם של הכובעים‏), יש אפקט ויזואלי אחד שעדיין לא יוצא לג’נטלמנים מהראש - והוא הצל הנופל בכותרות הפתיחה.

בשלושים השניות שהן אורכות, כותרות הפתיחה מתארות את הסילואטה של הגיבור בשחור־לבן, שעה שהעולם שסביבו מתחיל להישמט מתחת לרגליו והוא צונח אט אט למטה. האם זה הגבר המערבי - זה שלבוש בחליפה קלאסית, חולצה לבנה ועניבה והוא כבר לא מה שהיה אמור לייצג? שנות ה–50 וה–60, שבהן מתרחשת הסדרה, מסמנות ‏(גם‏) את השינויים בסילואטה הגברית, מהבוקסיות הפיפטיזית לצללית הרחבה והנשפכת יותר של הסיקסטיז, מהצללית הפופית יותר של הסבנטיז לחזרה של הכריות שבכתפי חליפות הכוח באייטיז ומשם למינימליזם של הניינטיז.

ואולי לא במקרה הופכת הצללית של דון דרייפר לצל, רמז יונגיאני לטענה שכל אדם נושא בתוכו צל, וככל שזה מודחק בעוצמה רבה יותר, כך הוא חשוך יותר ודחוס יותר, צל שהוא חלק אינטגרלי מכל אדם, כמו הצל הפיסי שלו, כמו הצללית. במובן הזה אפשר לחבר את הצל לצללית ולנסות - אולי בעזרת הסילואטה הפרטית של כל אחד - להתמודד אתו, כמו שביקש יונג, ולהיות מודע לחלקים האישיותיים האלו, למצוא מקום לתכונות ולתחושות שהודחקו ולא הורשו לבוא לידי ביטוי קודם לכן. אם יונג כינה את תהליך ההתפתחות הזה אינדיווידואציה, הג’נטלמנים מבקשים לקרוא לזה פשוט סגנון.

צלליות, צללים וצל ליוו את האופנה הגברית מאז ומעולם. כמו בשדות אמנות שונים ‏(רישום, הדפסה ותחריט‏) הצל שבעולם האופנה משמש לפעמים כמי שיוצר אשליה של נפח על פני הבד הדו ממדי, ולפעמים כמי שמשטיח את התלת ממדיות של הבגד. הגברים בתצוגת אופנה של מעצבים מסוימים, בעיקר אלה האפלים דוגמת ריק אוונס ‏(שקו הג’ינס שלו נקרא, אולי לא במקרה, Dark Shadow, צללים אפלים‏) ודמיר דומה, נראים כמו בתיאטרון צלליות ומהלכים על מסלולי התצוגה כמו דמויות מסרטי פילם נואר ישנים, מספרי בלשים קלאסיים או בכלל מהופעה של לטרנה מגיקה.

עוד חובבת אופל היא איקונת הסטייל, הבלוגרית ויזמית פסטיבל סרטי האופנה דיאן פרנה. הבלוג המשפיע שלה נקרא Shaded view on fashion film, שם שמטעין את הפרספקטיבה שלה, זו שמתמקדת בתמונה הנעה ‏(בניגוד לדומיננטיות של תמונות הסטילס‏), במשמעויות חדשות, כמעט אפלות.

הקמפיין האחרון של בית האופנה דיור הום נקרא “Shadows”, ומוצגות בו הצלליות המפורסמות של המותג בעיצובו של קריס ואן, שש דמויות ארכיטיפיות של גברי וול סטריט, לבושות במדי הסטטוס: חליפות ומעילי טרנץ’ ירוקים באווירת לילה אפלה. כמו המשך ישיר של דון דרייפר, הרקע לסילואט הגברי בסרטון הזה שבבימויו של וילי וונדרפרה משתנה בין שחור־לבן לצבע, מוסיקת האוס מינימליסטית מעורבלת ברעש לבן עירוני, ודמות גברית נאבקת בסופה ‏(טרום זמנה‏), במעטה החשכה, תחת הארכיטקטורה הכבדה של הפייננשל דיסטריקט במנהטן ויוצרת משחקי אור וצל עמומים.

תצוגות האופנה של השנה האחרונה סימנו נקודת מפנה בסילואטה הגברית. אם הדי סלימן המציא אותה מחדש בתחילת שנות האלפיים כצנומה, נערית ומצוחצחת, כזו שהפכה אפילו את מכנסי הג’ינס בגזרת ה־boot cut לזכר ארכאי של גברים חסרי צורה ולא מעודכנים, הרי מעצבים כמו סטפנו פילאטי ‏(שבינתיים עזב את בית איב סן לורן המיתולוגי והתחיל את דרכו מחדש בבית זניה האיטלקי‏), בית דיור, לנוון ואחרים שירטטו צללית חדשה, בין שהיא קשורה במכנסיים המאוד רחבים הנשפכים מטה או בגזרת המכנסיים הקרויה “מכנסי גזר”, עם מותן גבוה, פנסים והרבה בד למעלה, וגזרה צרה יותר למטה.

קשה להצביע על ההיבט הפוליטי של הצללית החדשה. האם זה ניסיון להשיב עטרה ליושנה ולהפוך את הנער הצנום לגבר קלאסי שיכול לעמוד בפני הזמנים הקשים, השפל הכלכלי והמלחמות הרוחשות ברקע? האם מוענק לו שריון חדש, ריפוד סרטוריאלי בעידן מרובה צללים זה?

אולי לא מפתיע שאחד מהאלמנטים הגבריים הדומיננטיים של העשור האחרון הוא הזיפים, מה שנקרא באנגלית “Five O’clock Shadow”, שמרמז על גדילתם של הזיפים מאז גילוח הבוקר ועד שהגבר הדון דרייפרי חוזר מהעבודה שלו. באופן אירוני, דווקא רוב הגברים שלא הולכים לעבודה הסטנדרטית נושאים את הצל הזה בגאווה ‏(טרנד שהתחיל עם ג’ורג’ מייקל באייטיז‏), עוד שריון שחוצץ בינם ובין העולם.

אז עד שיגיע החורף ועמו האופל המסתורי נאלצים הג’נטלמנים להסתפק בצלליות גברים משתנות, בערבי סתיו נעימים ובבחירות הקרובות שמזכירות להם שכאשר אנשים קטנים עושים צל גדול, סימן שהשמש שוקעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו