שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גבר הולך לאיבוד בין השלייקעס

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר

בן זוגי לערב הפתיחה של שבוע האופנה הישראלי, כתב האופנה שחר אטואן, ירד אלי מחדר העיתונאים בסרבל ג'ינס שכתפיותיו מופשלות כלפי מטה. מתברר שזה יהיה המראה החדש של הגבר באביב-קיץ: 2013 לתת לכתפיות להישמט במכוון כאילו בזה הרגע יצאת מהשירותים ולא הספקת להרים אותן. ואמנם כך, בשלייקס שמוטים בקפידה, צעדו הדוגמנים של בית האופנה מוסקינו על המסלול בערב הפתיחה של שבוע האופנה הישראלית, וקצרו אגב תשואות רבות יותר מחברותיהם הדוגמניות. שכן סוד ידוע הוא שרוב רובו של הקהל הבא למופעי אופנה הם חובבי גברים יותר מחובבי נשים. ועל אחת כמה וכמה כשהגברים האלו נראים כמי שמכנסיהם עומדים לנפול בכל רגע.

לרגע, עם קצת דמיון, נראה מתחם התחנה שעל גבול יפו תל אביב, המקום שנבחר לארח את שבוע האופנה התל אביבי, כמעין מילנו הדורה, מעוצבת ומחוטבת, ליברלית ופוסט מודרנית, שהמחיצות המגדריות הוסרו בה וגברים שהתחפשו לנשים שהתחפשו לגברים התערבבו עם נשים שהתחפשו לגברים שהתחפשו לנשים. היחידים בקהל שנראו גברים בנוסח הישן היו למען האמת הצלמים, אותם פרולטרים של עולם הבידור הנשלחים בשעות בלתי אפשריות למשימות צילום המשעממות אותם. אחד מהם, מין בריון קשקשים, התיישב עם מצלמת הווידיאו הענקית שלו על מושב שמור בשורה הראשונה, והתעורר ויכוח גס עם המאבטחים, גם הם מהשרידים של זן הגברים מהז'אנר המיושן. הוויכוח התחמם ומי יודע אם לא נגמר במכות בחוץ.

שכן היררכיה נוקשה נוהגת בין האריסטוקרטים שקיבלו מקומות בשורה הראשונה, ולמעמד הביניים שקיבל מקום בשורה השנייה, ולדלת העם שבשורה השלישית ולאספסוף העומד מאחור. כשלעצמי הייתי מתחלף בלי שום בעיה עם קארין דונסקי, אושיית אופנה, שישבה מאחורי ולא הפסיקה להתלונן בקולי קולות שהמקום נראה כמו עזה, שקר לה ושהיא חולה ומקבלת אנטיביוטיקה, ושהיא עדיין לא קולטת איך סלב כמותה קיבלה מקום בשורה השנייה בצד.

הצדקתי את כל טענותיה. כולל זה שהתצוגה החלה יותר מחצי שעה אחרי הזמן ושדבר כזה לא היה קורה במקום אחר שאינו עזה. בין השאר אמרה לי דבר שנשמע הגיוני לגמרי. "אופנה היא דבר יקר. מי שאין לו כסף, שלא יעשה שבוע אופנה". הכוונה היתה לכך שהמארגן של שבוע האופנה התקוטט עם שותפו לעסק, וכל הפרטאץ' הארגוני הוא תוצאה של הפילוג הזה. בתוך כדי כך היא טפחה על כתפי, כדי לעודד אותי שאכתוב כל מה שהיא אומרת לי.

לשמאלי ישבה, לרוב פליאתי, כאילו כלום, עוד סלב: ג'ודי ניר מוזס שלום. אך עם כיבוי האורות שלפני תחילת התצוגה צנח ראשה על חזה. שאלתי בדאגה מה קרה. התברר שהיא בלעה בטעות סוכרייה גדולה והשתנקה. כדי שלא להשתעל בפומבי ­ שכן אין דבר בלתי הולם יותר מלעשות פעולה גופנית טבעית כגון שיעול או הקאה במקום אכול מלאכותיות שכזה ­ זינקה אל היציאה. עד תום המופע הייתי באי שקט, בשל רגש אשמה קל, שאולי מרוב תדהמה ממראי הבלתי אופנתי בלעה את הסוכרייה והשתנקה.



ואמנם התלבשתי באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המקטורנים המעודכנים של בית האופנה מוסקינו, העשויים מאריזות של אבקת כביסה, או מאריגים בצבעים רועשים. המקטורן שלי נקנה, המסכן, בחנות לאופנת גברים ברחוב 26 ביולי בקהיר לפני כארבע שנים והוא סתם כהה ואחיד, וכמותו המכנסיים הבאים מבית אופנה אחר באותו רחוב בקהיר. 

להודות על האמת, מעולם לא הייתי בתצוגת אופנה קודם לכן, אלא אם כן אפשר לכנות תצוגת אופנה את המדידות שהיו אמי וסבתותי עושות בבית, כשהיו מזמינות את התופרת הטורקייה, מאדאם אבואב החביבה, לתפור להן שמלות על פי מידה מאריגים שהיו נשלחים אליהן מאיסטנבול. התצוגה כללה התפשטות והתלבשות והליכה קדימה ואחורה במסדרון הצר שבין חדרי השינה כדי לבחון איך השמלה יושבת על הגוף. 

היכן את, מאדאם אבואב הנחמדה. היית מתעלפת אילו ראית את התפירה של כמה מהשמלות הארוכות של מוסקינו, שחוטיהן התדלדלו בין רגלי הדוגמניות. היה משהו זול וחסר כל קלאסה באופן שהבגדים היו תלויים על גופיהן הקולביים של הדוגמניות העייפות למראה. נעלי הכסף שלרגליהן, שסוליותיהן נישאו על פלטפורמות ענקיות, נראו חסרות חן כאילו נקנו עתה זה בחנות בתחנה המרכזית.

עם זאת, היו כמה שמלות פרחוניות חינניות בסגנון שנות ה‑60. לאמי היתה שמלה בגזרה דומה לאלה, עם כיסים מלפנים, כפתורים גדולים וגזרה ישרה, שקנתה אצל המעצבת "בת אדם" לחתונה של עשירים שהשמלות החינניות של מאדאם אבואב לא היו מספיק מהודרות בשבילם.

4 מתוך 4 |
1 מתוך 4 |
2 מתוך 4 |

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ