שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מרסלו בורלון: בגדים לברוח איתם

הגבוהות מבין אורחות שבוע האופנה, נראו הכי רגועות. הן הסתפקו באיפור עיניים יפה ודרמטי ושיער אסוף, לא עשו עניין מי יודע מה ממה שלבשו. מי שאינם גבוהים או יפים במיוחד פיצו על זה בתלבושות מוזרות. כשנכנסתי חשבתי שזו מסיבת תחפושות נחמדה מאוד

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הגבוהות והיפות. איפור דרמטי ושיער אסוףצילום: אילן אסייג
שני ליטמן
שני ליטמן

בדרך חזרה, נהג המונית הציע לי קרקר. לא ידעתי אם להיעלב או לשמוח על שאני נראית לו מורעבת. לא תודה, אמרתי בפרצוף מתנשא, ובלבי חשבתי — אתה לא רואה שאני ניזונה משמפניה וקוקאין? "אל תגידי לי שאת חוזרת משבוע האופנה", גיחך הנהג, כמו קורא את מחשבותיי. "את לא נראית מהאוכלוסייה המתאימה". איך נראית האוכלוסייה המתאימה, תהיתי, תוך שאני מבינה שההחלטה לנעול את נעלי העקב הכי גבוהות שמצאתי בארון לא עזרה לי מי יודע מה.

ואכן, בשבוע האופנה, אם את רוצה להרגיש בבית, הכי חשוב זה להיות גבוהה. הגבוהות נראו הכי רגועות. הן הסתפקו באיפור עיניים יפה ודרמטי ושיער אסוף, לא עשו עניין מי יודע מה ממה שלבשו. מי שאינם גבוהים או יפים במיוחד פיצו על זה בתלבושות מוזרות. כשנכנסתי חשבתי שזו מסיבת תחפושות נחמדה מאוד. בחור אחד הסתובב בבגדים שחורים צמודים, אודם אדום בוהק ואוזני חתול. אחד אחר, במחווה מרגשת לקונצ'יטה וורסט, לבש שמלת פאייטים ורודים קצרה שהשתלבה יפה עם זיפיו המטופחים. שלישי חבש על ראשו אוזניות שמע גדולות כקישוט שיער ומשקפי שמש בעלי מסגרת לבנה. ניסיתי לדמיין איך הוא תכנן את התלבושת הזאת מול המראה בבית. אבל גולת הכותרת היתה חייזר עם שיער בצבע ירוק זוהר, עקבי פלטפורמה לבנים וחליפת ויניל עם שרוולי פלסטיק שקופים וחור גדול באזור הטבור, שמיסגר באופן מדויק את הקעקוע שהיה לו על הבטן. בפתיחות של תערוכות אנשים סתם לבושים בשחור. פה הרבה יותר כיף.

מאחורי הקלעים בשבוע האופנהצילום: אילן אסייג

>>> ללייב בלוג משבוע האופנה

לפני התצוגה עצמה ההתרגשות בשיאה. ההליכה על המסלול האדום הארוך עד לכניסה לאולם מאפשרת לכל אחד לדמיין שמישהו ממתין לבואו. אני יודעת שהיו פה טענות לגבי המיקום והאבק, אבל אני דווקא אהבתי את השילוב של אתר בנייה עם תאורה זוהרת והרבה לבד אדום. חבל רק שכיסו את הקירות בקוליסות עליהן נתלו בחוסר חן וטעם משוועים בגדים כמו באיזו תערוכה מתנ"סית, מחולקים לקבוצות — בגדי ג'ינס, בגדי עור, לבוש ערב, סגנון רוקיסטי. ילדותי ומכוער. לא ברור לי איך זה משתלב עם המאמץ ליצור ערב קולי ומגניב.

התצוגה של המעצב האיטלקי־ארגנטינאי מרסלו בורלון החלה בהאצת הדופק. המוזיקה הקצבית שניגן בורלון, שהוא לא רק מעצב אופנה אלא גם די־ג'י, שימשה רקע לקטע ריקוד סוחף שביצעו רקדני הלהקה של הכוריאוגרפית שרון איל, בעצמה מוזת אופנה על־זמנית. איל הסתובבה מחוץ לאולם לבושה כדרכה במשהו שנראה כמו שילוב של כוונה ותקלה, ועם זאת מחמיא ונוגע ללב — שמלה שחורה עם עיטורי תחרה לבנים, שחלקם, בשולייים האחוריים של השמלה, משוחרר ומשתרך מאחוריה כמו אימרה שנקרעה. עקבתי אחריה די הרבה, אבל לא הצלחתי להבין אם האימרה אכן נקרעה, או שזה העיצוב של השמלה. לכך הוסיפה גרבי ברך וכפכפים. הכפכפים כיכבו גם בתצוגה של בורלון שהחלה אחרי קטע הריקוד. במה שנראה כמו מחווה לאירועי הימים האחרונים, בורלון העלה על המסלול רק דוגמנים ודוגמניות שחורי עור. הקשר כמובן נעשה רק אצלי בראש, לא באמת חשבתי שלזה התכוון המשורר. הבגדים שעיצב הושפעו מדוגמאות בדים אפריקאיים, והמוזיקה היתה גם היא עכשווית עם השפעות אפריקאיות בולטות. בורלון הציג סדרה של חליפות שחורות עם הדפסים גרפיים יפים, שכמיות שחורות ענקיות עם טקסטורה של צורות גרפיות ומערכות לבוש צחות כשלג של בגדים עירוניים ונוחים למראה. אורבני, ספורטיבי. בגדים שאיתם אפשר לרוץ מהר כשצריך לברוח מהמון שרודף אחריך. עם הכפכפים קצת פחות נוח.

מאחורי הקלעים בשבוע האופנהצילום: אילן אסייג

וזה נגמר כל כך מהר! אחרי התצוגה ישנה תחושה של ירידה חדה במתח, למרות המסיבה שממשיכה בחוץ עם המוזיקה שמנגן בורלון. כולם משתרכים החוצה על עקביהם הגבוהים, נראים עייפים ומרוקנים. הסיוט של המתנה אינסופית למונית, בלי כפכפים ועם מירוץ לילה ברחובות תל אביב — מחכה להם בחוץ. אפילו החייזר הוריד את הפלטפורמות ומעסה כעת את אצבעות רגליו, ממתין כמו כולם, כנראה שהחללית תקועה בפקק. מעצבת אופנה אחת שאני מכירה לא ידעה על איזה לינץ' אני מדברת, כשאמרתי שהתצוגה התחברה לי לאירועי הימים האחרונים. "אנחנו סגורים פה כבר כמה ימים, לא שמעתי חדשות", התנצלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ