האם הסקייטבורד יציל את הנוער הפלסטיני מהכיבוש והטרור?

הגיבורים האמיתיים של קהילת הסקייטבורד הפלסטינית הם בכלל לא סקייטרים: האקטיביסט והעציר המינהלי לשעבר מוחמד אות'מן והמורה לאנגלית צ'רלי דיוויס מקפיצים מהרמפה את ילדי פלסטין מעל המציאות הכובלת. על הדרך הם מצליחים גם לפעול לשוויון מגדרי

שקד אורבך
שקד אורבך
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סקייטבורדינג בקלקיליה.
סקייטבורדינג בקלקיליה. מטפורה חזקה צילום: Daniel Zvereff

ארבעה ילדים בצבעים ובגבהים שונים עטים על רמפת העץ הקטנה של קלקיליה, חמושים בסקייטבורדים צבעוניים. כל אחד מהם תופס בזריזות את מקומו על המתחם הצפוף, סביבם עצי זית ומאחוריהם מגרש כדורגל ירוק בתהליכי בנייה סופיים. הנערים נעמדים בשורה, גולשים על הרמפה בתיאום, מעלים צלילי חריקות ומשתדלים שלא להתנגש זה בזה לקול מחיאות הכפיים והצחוק השמורים למי שהתרסק על אחוריו. חום כבד עולה מהרצפה, ושלושה מהם – עבוד, מוראד ואפיף – קופצים לשתות מים מברז מתכת שבולט מקיר האבן הפינתי. בהעדרם, המבקרת לרגע פונה באנגלית לחמודי, בן 12 מהכפר ג'יוס. אבל הוא, הקטן והמוכשר בחבורה, משיב בערבית חרדה לחבריו: "בואו לפה, אל תשאירו אותי לבד עם הזרה".