מזרחית מדוברת |

נינה פינטו־אבקסיס: סיפור אינטימי עם סוף עצוב

ד"ר נינה פינטו־אבקסיס חילצה את השפה והתרבות של יהודי צפון מרוקו ממחוזות הבושה וזיכתה אותן בהכרה אקדמית. מותה הוא אבידה גדולה, הן כחוקרת והן כאדם

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אינס אליאס

בטור הראשון שכתבתי לעיתון "הארץ", בפברואר 2016, ריאיינתי את ד"ר נינה פינטו־אבקסיס ז"ל, שמתה ממחלה לפני חודש והיא רק בת 48. פינטו־אבקסיס השתתפה אז בכנס שסיקרתי ועסק בהומור מרוקאי. היא הביאה את הסיפורים מלאי החיים שלה ואת העוצמות והענווה של המקום שממנו באו הוריה, תטואן שבמרוקו הספרדית. כמו משפחתה, גם פינטו־אבקסיס דברה את השפה הנכחדת חכתייה, ניב של לדינו שדוּבר בצפון מרוקו, ומפעל חייה היה לשמר ולתעד את השפה הזאת ככל האפשר. אחרי ההופעה שלה בכנס היא סיפרה לי כמה בת מזל היא שמצאה בן זוג, אריאל אבקסיס, שאף הוא דובר חכתייה. היא הותירה אחריה גם את ילדיהם, אילי בן 13 ונועה בת 9.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ