תרבות רעה

כותב יקר, קוראים לי בילי אייליש ולא שמעתי על "מכסחי השדים", מה זה אומר?

המפגש המתוקשר בין בילי אייליש לג'ימי קימל הוא לא רק עימות בין דור Z ל־X. הוא גם, ובעיקר, עוד ביטוי למאבק הגורף על זכות הקיום של קאנון תרבותי

ניסן שור
ניסן שור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

לפני כשבועיים התארחה כוכבת הפופ הצעירה בילי אייליש בתוכניתו של מנחה הלייט-נייט ג׳ימי קימל. היא בת 17, הוא בן 52. היא חוצפנית קטנה, חיננית וחייכנית, הוא שמוק זחוח. היא אשת הזמן הזה בכל רמ״ח איבריה. נראית כמו תשדיר פרסומת מהלך על שניים לדור ה-Z. לא בטוח שהיא בן אדם אמיתי, אולי אפליקציה של בן אדם. המוזיקה שלה נשמעת כמו המון דברים אחרים ששמעתם קודם. אסופה ממוקדת היטב של רפרנסים תרבותיים. בתוך שלל השיבוטים, לה עוד איכשהו יש זהות מובחנת. איכשהו. קימל הוא שריד לעולם שלא קיים יותר, דור ה-X קלאסי שגדל באייטיז אל תוך הניינטיז, ונזרק, כמו כולנו, אל שנות האלפיים, ולא בטוח שהוא מבין מה קורה סביבו. האם הם משחקים את התפקיד שהוטל עליהם? אולי, אבל זה לבטח מבוסס על סיפור אמיתי. בין אייליש לקימל מפרידים לא רק 35 שנים, אלא אוקיינוס רחב של אי הבנות, פערים דוריים והשקפות שונות. או בשתי מלים – אוקי בומר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ