ניסן שור
ניסן שור

העטלפים אשמים במצבנו. לא, הפנגולינים. או שאולי בעל חיים אחר שעורו נפשט ובשרו נקצץ בשווקים הרטובים בסין. טוב שיש את מי להאשים. אכלתם פעם שניצל כלב? רק המחשבה על כך מעוררת חלחלה. אנחנו, המערביים, לא חוטאים בזלילה ברברית. מה פתאום. אצלנו השחיטה נעשית בתנאי מעבדה, הרחק מהעיניים הבוחנות, הגוויות נארזות בשקיות פלסטיק ונשלחות אל הסופרמרקטים. דם לא זורם, צווחות לא נשמעות. הכל נקי ומתורבת. בחיפוש אחר מקור הקורונה, מתבקש ללכת אל האחר. רוכלים סינים צמאי דם, חיות אקזוטיות, מכונפות, עטויות שריון קשקשים, שיניים חדות, גוף מתפתל, יצורים מוזרים שכמו נלקחו מספרי אגדות. הם לא חלק מהעולם החדיש והמודרני. הם נחתו עלינו משום מקום. לא הכרנו אותם, לא ידענו אותם, מה לנו ולהם. הם ״נוקמים״ בנו, טוענים מיסטיקנים. הצבנו חומה בינינו לבין הטבע. הוא נתפש כמאיים ובלתי נשלט. בני האדם הם כבר לא חלק מהסדר ההרמוני. הסדר הופר. בגללם! בגללנו! מה זה משנה עכשיו? תעזבו את העטלפים במנוחה!

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ