מהגילוי ועד גילוח הראש: הסופרת גליה הראל דור כותבת על ההתמודדות עם סרטן השד

הרגע של מציאת הגוש. המעמד שבו הרופא מודיע שהתשובה חיובית. הבשורה לילדים. הקרחת. הטיפולים. גליה הראל דור חלתה בסרטן השד והיא לא מסתתרת. זה יומן המחלה שלה

גליה הראל דור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה דור
גליה הראל דור. מעכשיו זה כבר לא שד פרטי צילום: אייל נבו. הפקה וסטיילינג: שרונה בונד-מטרסו; ע. סטיילינג: הודיה אדלשטיין; איפור: ערן פאל; סוודר: TOPSHOP

החיים משתנים במהירות / החיים משתנים ברגע/ את מתיישבת לארוחת הערב והחיים כפי שאת מכירה אותם מסתיימים./ שאלת הרחמים העצמיים (ג׳ואן דידיון)

24.9.19 - יום שלישי בלילה

אני שוכבת במיטה ומלטפת את הציצי שלי בהיסח הדעת. כמו שמלטפים חתול שמכניס לך את הראש לתוך היד. שלא תחשבו שאני אחת כזאת שמלטפת. בטח לא ציצים. אבל אנחנו שוכבים שם שנינו בחושך ונדמה לי שהוא נטוש וחשוף כמו גבעה קטנה בהר שאף אחד לא רוצה לטפס עליה אז אני מלטפת אותו. כדי שלא ירגיש לבד. פתאום אני מרגישה משהו. לא זרם. לא ריגוש. גוש. מה זאת בכלל המלה הזאת גוש. מגלגלת על הלשון כל מיני גושים שאני מכירה. גוש עציון. גוש קטיף. גוש אמונים. ואז מגיעה לגוש חוסם ולגוש חלקה. עוצרת את עצמי. גוש בגרון. זה בכלל לא גוש, זה יותר גולה קטנה. מונחת בתוך גומחה בחלק התחתון הימני של השד הימני. מחכה שעוד גולה צבעונית תגיע בתנופה ותתנגש בה. אבל מעכשיו זו כבר לא גולה, זה גוש. וזה גם לא ציצי, זה שד. גוש בשד. היום אני יודעת שבשפה מקצועית קוראים למקום הזה שהגוש שלי נמצא בו שעה שש־שבע. ואני, על פי הסטטיסטיקה אני כבר אחת משבע.

תגובות