מהמפגש הראשון בגיל 16 ועד המוות המוקדם מדי. המשוררת מיה טבת-דיין נפרדת מחברתה, יזמית ההייטק אורית מוסינזון

הטיולים. החתונות. הגירושים. המשפחות. ההצלות ההדדיות. החלומות. המחלה. המשוררת מיה טבת דיין כותבת על ואל אורית מוסינזון, יזמית ההייטק וחברתה במשך שלושים שנה, שהלכה לעולמה לפני כחצי שנה. פרק מתוך ממואר בכתובים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורית מוסינזון
אורית מוסינזון. למתוח חוטים שקופים בינך לבין החייםצילום: רמי זרנגר
מיה טבת דיין
מיה טבת דיין

1.

2005. רגע לפני גיל שלושים אנחנו נוסעות למגדת עתידות. מאיפה הבאת אותה בכלל? מישהו סיפר למישהו שהיא הצילה אותו מהתרסקות כלכלית ואת כרגיל נדלקת. את כבר רוצה משפחה. עדיין מנסה להבין מאיפה יגיע הכסף הגדול. אני נוסעת וחוזרת מהודו. הלב שלי שבור מאהבה גדולה. איבדנו כיוון. שתינו פוחדות שהחיים לא עומדים לקרות לנו. אנחנו פוגשות אותה באיזה יישוב וילות מעבר לקו הירוק. היא עומדת בכפכפים והופכת שניצלים במטבח. נותנת לנו כוסות של קפה שחור להפוך. מתבוננת בתמונות שהבאנו. איך פתאום אנחנו מספרות לאשה הזאת את הפחדים הכי כמוסים שלנו? לך היא נותנת קמע להניח בחדר. לי היא אומרת "ברגע שתתיישבי על זרע תיכנסי להריון". יש לה שפה כזאת. ובאמת שלושה שבועות אחרי זה אני נכנסת להריון ממישהו שאני יוצאת איתו לרגע. אחר כך סבא שלי מת. האנמיה מחריפה, שנת 2010 מסמנת לשתינו התחלה של קריירה חדשה. החברה שאת מייסדת עושה את המיליונים שחלמת עליהם. את מתחתנת שוב. נוסעת בכל העולם. בעצם כל מה שהיא אמרה שיקרה – באמת קורה. הכל. פרט לעניין אחד. "אם יש משהו שאת לא צריכה לדאוג ממנו בחיים האלה", היא אומרת לך, "זה הגוף".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ