האקטיביסט סולימאן ח'טיב מאמין שהמפתח לשלום אזורי נמצא בטיפולים פסיכדליים

אי-אלימות היא בחירה קשה יותר מאחיזה בנשק, אומר סולימאן ח'טיב, והוא יודע על מה הוא מדבר: אחרי שבנעוריו תקף ישראלים בסכין וישב יותר מעשר שנים בכלא, הוא נמנה עם מקימי הארגון הישראלי-פלסטיני "לוחמים לשלום". עם צאתה לאור של האוטוביוגרפיה שלו הוא מסביר כיצד השפיעו מיינדפולנס, פטריות פסיכדליות ומיניות מרפאת על האקטיביזם שלו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סולימאן ח'טיב. גם אנחנו מלח הארץ
סולימאן ח'טיב. גם אנחנו מלח הארץ צילום: גלי איתן
נטע הלפרין
נטע הלפרין
נטע הלפרין
נטע הלפרין

סולימאן ח'טיב ישב בכלא יותר מעשר שנים, אך גם המאסר לא גרם לו לשנוא את הסוהֵר הישראלי. התובנה הזאת, שנבנתה באטיות לאורך שנות המאסר, הכתה בו בעוצמה ערב אחד בתחילת שנות התשעים. ח'טיב, אז בשנות העשרים המוקדמות לחייו, ישב וצפה עם אסירים נוספים בסרט על השואה. "האסירים שהיו איתי בחדר, כולם כבר היו בבית הסוהר למעלה מתשע או עשר שנים; אסירים 'רציניים', לא כאלה שיושבים על שטויות. האורות כבו וככל שהסרט התקדם, כולם בכו", הוא מספר. "בעשר בלילה, כשהסרט נגמר והיינו צריכים לפנות לסוהר הישראלי ולבקש מים חמים, נחתה עלי ההבנה כמה הכל מסובך. אבל הסיבוך הזה, אלה החיים שלי. אני לא מאמין שהמציאות צבועה בשחור ולבן; אני כן מאמין ששינוי יכול לקרות במקומות הרדיקליים האלה. ואם אנשים כמוני יכולים להשתנות, אז אנשים שלא עברו טראומות כאלה בטח יכולים להשתנות".

האזינו לכתבה (הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה):

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ