הצעירה המצרית שחוללה מהפכה והרשימה השחורה של מטרידנים פלסטינים

אשה מצרית אחת הניעה שינוי עצום בשיח על הטרדות מיניות בארצה. גם בחברה הפלסטינית יש פמיניסטיות המגבשות רשימה שחורה של מטרידנים ותוקפים

ראג'אא נאטור
ראג'אא נאטור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נאדים אשרף
נאדין אשרף. החליטה לעשות מעשהצילום: SIMA DIAB / NYT
ראג'אא נאטור
ראג'אא נאטור

בני טובים הם לא רק המטרידנים, האנסים והפדופילים בעלי הכוח. בני טובים הם גם כל הגברים האחרים שמשתמשים בכוחם, מעמדם ויוקרתם כדי להגן, לתמוך ולתת לגיטימציה למעשי האונס והטרדות המיניות. בני טובים הם גם מעגל התמיכה השני של האנסים והמטרידים, הם אלה שמשמרים ומכשירים את המשך תרבות האונס. הם כל גבר שהשתיק, דיכא ורמס אותנו באמצעות יוקרתו.

לא קל להגיע ל"בני הטובים" ולעומדים מאחוריהם, אבל לפעמים זה דווקא אפשרי; למשל כשאת בת 22 עם מחשב, אינסטגרם ומספיק כעס ואומץ. זה בדיוק מה שעשתה נאדין אשרף, צעירה מצרית, בלילה של 2 ביולי השנה. היא רדפה בני טובים.

אשרף ישבה בחדרה באחת השכונות האמידות בקהיר, מנסה ללמוד למבחן שהיה לה למחרת, אבל ללא הצלחה. הבחורה העשירה המשועממת, שמעולם לא השתתפה בהפגנה, לא שאפה לריאותיה גז מדמיע, גופה לא ידע חבטות שוטרים ועיניה לא פגשו עיני חוקרים אלימים, מדפדפת לה בפייסבוק ולהפתעתה היא נתקלת בפוסט שבו צעירה מצרית מעידה כי הוטרדה מינית על ידי סטודנט בשם אחמד בסאם זכי. שניות ספורות אחרי שהיא מגיעה לסוף הפוסט, הוא נעלם כלא היה. אשרף מוטרדת, אינה מסוגלת ללמוד או לחלופין לישון, מבינה אינסטינקטיבית שמישהו מנסה להשתיק בכוח את אותה מתלוננת צעירה. אבל היא גם מבינה שהיא חייבת לעשות מעשה.

היא בודקת, חוקרת ומצליבה מידע, וכך מתברר לה כי במשך שנים הצליח בן הטובים זכי, ככל הנראה בחסות אביו, להשתיק דרך איומים וסחיטה את קולן של מאות נשים שהטריד בהיותו סטודנט באוניברסיטה האמריקאית בקהיר מאז 2015. אשרף פותחת עמוד אינסטגרם בשם the police assault ומפרסמת בפומבי את שמו ותמונתו של המטרידן, כפי שמצאה ברשת. היא מוסיפה לתמונתו: "האיש הזה חמק במשך שנים מעונש בגין מעשיו והצליח בכוח להשתיק נשים רבות. הגיע הזמן להענישו".

אשרף היא הוכחה חיה לכך שתרבות ושינוי חברתי-פוליטי כיום נוצרים בעיקר במקומות הלא צפויים. היא לא היתה צריכה להיות סלבריטי, מפורסמת או אפילו אקטיביסטית כדי ליצור שינוי משמעותי בשיח החברתי-פמיניסטי במצרים. היה לה בעיקר כלי שאין להרבה ידועניות ומפורסמים: אומץ לעסוק באסור ובמושתק.

כשאשרף הלכה לישון באותו לילה אחרי שפתחה את עמוד האינסטגרם, היא לא ידעה שסיפורה של אותה בחורה וסיפורו של זכי הם רק קצה הקרחון. שהיא פתחה את שערי הגיהנום ושעמוד האינסטגרם שלה יזעזע את החברה המצרית כולה, אבל יביא סוף סוף להפיכה בשיח הנשי-פמיניסטי במצרים. בתוך שעה, בזמן שאשרף ישנה, הגיעו לעמוד 150 עדויות של נשים מצריות, רובן על הטרדות מיניות. חלקן היו קשורות לזכי. 30 מתוך אותן עדויות היו עדויות על אונס.

ומדובר אכן בקצה קרחון. 99% מנשות מצרים, לפי דו"ח של האו"ם, עברו הטרדה מינית אחת לפחות בחייהן. אשרף לא רק לא צפתה את מאות העדויות שזרמו לעמוד האינסטגרם שפתחה, אלא גם לא ידעה שאלה יפוצצו פרשת אונס קבוצתי שהתרחשה בשנת 2014. זהו אונס המזכיר את זה שאירע באילת. באחד מחדריו של מלון "ורמונט נייל סיטי" בקהיר, שישה צעירים בני עשירים סיממו ואנסו צעירה מצרית. הם לא הסתפקו בכך, אלא כתבו את שמותיהם על גופה, צילמו אותה וכדי "לוודא הריגה" חברתית שלחו את תמונותיה לחבריהם. לא די בכך שאנסו את אותה הצעירה, אלא הם נקטו צעד חולני של תיעוד והפצה של תמונותיה, שנועד להשאיר אדמה חרוכה, הרס גופני, נפשי ורגשי שאין קימה ממנו.

כמו זכי המטרידן מהאוניברסיטה האמריקאית, גם החשודים באונס הקבוצתי — עמרו חאפז, אמיר זאיד, אחמד אל- גנזורי, עומר פארס אל-קומי, עמרו חסין חאלד מחמוד ועמרו אל-סידאו, בני הטובים — הצליחו במשך חמש שנים להשתיק את האשה שחירבו את חייה.

השאלה הטבעית שאנחנו שואלות היא, איך נשים אלה ממשיכות לשתוק? אבל בפועל השאלה צריכה להיות, מהו סוג הכוח, הדיכוי, הסנקציות, שגורמים להשתקה זו? צריך ואף חובה לשנות את השאלות שלנו ביחס לאונס והטרדות מיניות. השאלה הראשונה תוביל אותנו רק לפעולה שבה אנחנו מנסות לגרום לנשים לדבר תחת אותם תנאים ומבני כוח חברתיים-חוקתיים קיימים. ואילושהשאלה השנייה תוביל אותנו תחילה לנטרול מבני הכוח שמשמרים ומשכפלים את השתיקה.

שתיקתן של קורבנות האונס וההטרדות המיניות מעידה בראש ובראשונה על סוג החברה שבה הן וגם אנחנו חיות. חשוב לציין שמבני הכוח אינם אך ורק הכוח והאמצעים שיש ל"בני הטובים" ולמוסדות אכיפת החוק הפטריארכליים בגישה ובפרקטיקה. כי אלה לא יכלו להיות כל כך יעילים ומוצלחים בלי גיבוים של מבני כוח סמויים: כוונתי לשתיקתם של חלק מהגברים שטוענים שהם איתנו במאבק.

בעקבות פרסום פרשת הוורמונט, אלפי עוקבים דרשו להעמיד לדין את החשודים ואת כל המעורבים באונס. באוגוסט פנתה המועצה הלאומית הנשית המצרית במכתב רשמי לפרקליטות המדינה, צירפה את עדותה של הנאנסת ודרשה לפתוח בחקירה מיידית. כשהפרקליטות החליטה להוציא צו מעצר לכל החשודים, התגלה שכמה מהם ברחו ללבנון. השלטונות המצריים ביקשו את עזרתם של השלטונות הלבנוניים, לבנון בתורה התגייסה והצליחה לעצור שלושה מהם ולהחזירם למצרים כדי שיועמדו לדין. תיק החקירה עדיין פתוח והפרקליטות ממשיכה לאסוף עדויות.

סיפורי ההטרדות המיניות יוצאים לאור בלא מעט מדינות ערביות, מצרים אינה יוצאת דופן בעניין זה. מה שמחייב מצדי הסתכלות פוליטית-פמיניסטית על החברה הפלסטינית בתוך ישראל. לא עובר יום בלי שאשאל את עצמי, למה שיח האלימות המינית לא מתרחש בפומבי בחברה הפלסטינית שבתוך ישראל? אילו תנאים איפשרו לנשים מצריות צעירות לעשות זאת? ואיך נוכל כנשים פלסטיניות ליצור אותם תנאים ולנטרל מבני כוח קיימים?

שאלות אלה לא מנסות בשום אופן להתעלם מהתנאים וממבני הכוח אשר תחתם חיות ופעולות נשים פלסטיניות. לי ברור שנשים פלסטיניות חיות תחת כיבוש, ואין שום סיבה שישימו את מבטחן במוסדות אכיפת החוק שלא נוקפות אצבע כדי לעצור את הירצחן. ברור לי גם שהשיח הפמיניסטי הפלסטיני בתחילת דרכו ובהתאם אין לו זרועות ומוסדות היכולים לספק בו בזמן הגנה לקורבנות האונס וגם פעולות פרקטיות שיובילו לענישת האנסים.

אף על פי כן, ישנה, כך מתברר, רשימה המכונה "רשימת האקסל השחורה", שבה מופיעים שמותיהם של לא מעט מטרידנים ואנסים פלסטינים. הרשימה שמגבשות פעילוֹת פלסטיניות היא צעד חשוב, חזק ופמיניסטי מאוד בעיני. מפני שדרכה נשים פלסטיניות, לנוכח הנסיבות הפוליטיות חברתית הקיימות, שומרות על עצמן ועל אחרות, ומעל לכל, בונות מנגנונים וכלים משלהן כדי להפסיק את האלימות המינית כלפיהן. בדומה לסיפור מלון הוורמונט, גם המטרידנים הפלסטינים ששמותיהם מופיעים באותה רשימת אקסל שחורה הם "בני טובים", כלומר בעלי ייחוס חברתי ופוליטי, כוח, אמצעים כלכליים והם מוכנים לפעולת הדיכוי וההשתקה. לאותם בני טובים אני אומרת: יום יבוא והרשימה השחורה הסודית הזו תהפוך לנחיל עדויות אמיץ וגלוי, ששום פרקליט ממולח שתשכרו לא יציל אתכם ממנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ