העליהום על אבישי בן חיים חושף גזענות מובנית בתקשורת הישראלית

מרגע שחרג אבישי בן חיים ממקומו כפרשן לענייני חרדים והחל לעצב שיח, ניסו לצייר אותו כהזוי, שקרן ואפילו מסית מסוכן. זו רק עוד דוגמה למשטור של השיח המזרחי המעמדי

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אינס אליאס

לא ברור אם מתוך חוסר אכפתיות או בשל להיטות יתר, אבל בשנה החולפת, אולי יותר מאי פעם, מנגנוני הכוח היו חשופים וסיפקו לנו פרספקטיבה על תפקידה של התקשורת כסוכנת סוציאליזציה, כמו שראינו בקרב הראווה בין ברוך קרא לאבישי בן חיים, ששודר בערוץ 13 בשבוע שעבר.

התקשורת הישראלית השקיעה מאוד השנה בקביעת הגבולות הנורמטיביים של החברה, דרך הקיבוע של מה ראוי ומה בזוי. אנשי תקשורת צופפו שורות והבהירו מי בפנים ומי בחוץ, ואליהם הצטרפו סוכנים נוספים ורבים מעולם הרוח, התרבות והאקדמיה. עולמות שלכאורה אינם קשורים זה בזה, אך באופן ברור מציגים גישה אחידה, דיקטטורית ממש, של דעות ועמדות. בתוך אלה בלטו במיוחד הפרקטיקות התקשורתיות של מתן "מתנות" כמו זמן מסך או הכתרה של מעצבי שיח "נכונים" (תוך העלמתם של אחרים מהמסך). על אלו נוספו פרקטיקות סימון דידקטיות שבהן אחד המשתתפים בפאנלים של תוכניות האקטואליה והחדשות צריך לגבור על קבוצת הקולות האחידה מולו. בן חיים גילם את התפקיד הזה פעמים רבות, ונראה כי ההתנגדות הגורפת לשיח המזרחי נועדה גם לחנך את הציבור מה לא לחשוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ