אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת אלבום: הקאמבק המוזר של סליי סטון

נראה שלסליי סטון לא היה חלק גדול ביצירת אלבום המחווה/אוסף המשונה והתמוה הזה. מי שציפה לבשורה חדשה או מפתיעה ככל הנראה יתאכזב

תגובות

"הוא התפוצץ מאמביציה ורעיונות, המתלבש הכי פרוע שהרוקנרול ראה, שואו־מן מטורף, עם סטייל ששילב מראה של פימפ משוגע ומסטול ממחוז פילמור עם אופטימיזם של היכל ההופעות ההיפי פילמור בסן פרנסיסקו. פוליטיקאי של תרבות מן המעלה הראשונה, הוא פחות התעניין בחציית גבולות של גזע ומוזיקה. יותר בלקרוע אותם לגזרים. וכמו הגדולים ביותר בהיסטוריה של הרוקנרול, גם סליי והפמילי סטון עשו מוזיקה שאף אחד לא שמע לפני כן".סופר הרוק הדגול גרייל מרקוס בחר לתאר בספרו המונומנטלי "Mystery Train: Images of America in Rock’n’Roll Music" (הוצאת ,Penguin 1975) ארבע דמויות שייצגו בעיניו את הרוקנרול האמריקאי בצורה הטהורה ביותר. סליי סטון היה אחת מהן (לצד אלביס פרסלי, רנדי ניומן ודה בנד).סטון, שנולד כסילבסטר סטיוארט בטקסס, 1943, הוא אחד המוזיקאים המשפיעים במוזיקה השחורה ובהיסטוריה של הפופ בכלל. אייקון סיקסטיז נצחי, יוצר ששבר מסורות, הכחיד סטריאוטיפים וניפץ דעות קדומות בשרשרת של אלבומים מופלאים בשנים 1971-1967. על הבמה ובהקלטות שילבו הפאמילי סטון בין לבנים ושחורים, בין גברים ונשים, בין סול, גוספל, Fאנק  ורוק פסיכדלי, בין פאן וקצב למסרים חברתיים נוקבים, בין היכולת הלהיטית של סטאקס ומוטאון לגיטרות הכבדות של הנדריקס, והרבה יותר מזה. אבל סטון, האמן המוערך, שהשפיע כמעט על כל מוזיקאי שחור שבא אחריו – מג'ורג' קלינטון ופרינס, דרך פבליק אנמי ואייס קיוב ועד לני קרביץ והרוטס - היה ונשאר אחת האניגמות המסתוריות ביותר בפופ.יצירות חדשות עם סולואים מודבקים. Higher:שנות ה־70 לא היו טובות לסטון. הוא שקע בערפל של קוקאין, הסתגר מפני הציבור ושיחרר אלבומי Fאנק־דיסקו מוזרים וחיוורים למדי. אלבומו האחרון יצא בשנת 1983, גם הוא נתפר בעמל רב מהקלטות חצי גמורות שסטון, שהיה מבריזן ידוע מהקלטות והופעות, השאיר במצב עוברי. כמה הופעות אורח ספורדיות, המון אלבומי מחווה ו־29 שנים לאחר מכן, והנה אנו אוחזים באלבום שמכריז על עצמו כקאמבק של סליי. מי שלא קרא ביקורות מקדימות על "I’m Back" היה יכול לגשת אליו בידיים רועדות ומזיעות מהתרגשות. בואו נחסוך מכם את העניין: היה מוטב לו האלבום הזה לא היה יוצא כלל. שלושה מהטרקים הם שירים גנוזים מסוף שנות ה־80', לא משהו לכתוב עליו לדודה בסן פרנסיסקו; שאר הקטעים מורכבים מגרסאות מחודשות ומהונדסות ללהיטים הגדולים של סליי, או, גרוע מכך, יצירות מקוריות שעליהן מודבקים סולואים וקטעים אינסטרומנטליים באדיבות ג'ף בק (?), ג'וני ווינטר (??) וריי מנזרק הקלידן הטרחן מהדורס (???). גם אושיית הFאנק בוטסי קולינס ראה צורך לקשקש מעל הטרק של "Hot Fun", ואפילו אן ווילסון, מלהקת המטאל הנשית הנוראית מהאייטיז Heart, מוסיפה קולות ל"Everyday People", שיר נצחי שממש לא זקוק לתוספות. מדי פעם מופיע במיקס מישהו שנשמע כמו סליי סטון, אבל קשה להבחין אם אלה הקלטות חדשות שעברו אפקטיזציה או ערוצי שירה ישנים שהודבקו על גבי השיר רק כדי ליצור גרסה "חדשה". חשש שסטון עצמו כלל לא היה מעורב. Dance To The Music:דעתו של הכותב על שלושת "קטעי הבונוס" – רמיקסים האוסיים/דאבסטפיים מיושנים ללהיטים נצחיים של ההרכב - תיחסך מכם, בשל הרצון לא להיגרר להתקף זעם פסיכוטי בעת הכתיבה. עיון בחוברת המצורפת יותר מסתיר מידע מאשר מגלה, ועיון ברשימת המפיקים והקרדיטים מאשש את החשד שלסליי סטון, הפרפקציוניסט החולני, לא היה חלק גדול ביצירת הספק אלבום מחווה ספק אוסף המשונה והתמוה הזה. אנחנו נמשיך לפנטז על קאמבק אמיתי. וגם אם זה כבר לעולם לא יגיע, סליי ומשפחתו המוזיקלית השאירו לנו מספיק פנינים מופתיות להתענג עליהן עוד שנים רבות.

» סליי סטון - "I’m Back! Family & Friends"

כתבות שאולי פספסתם

*#