במה חולה הים?

"הים כבר לא פולט שרימפס אלא שקיות של שרימפס", אומר דרור מעיין. תערוכת צילום שלו, על מפגשים בין היפה והמזוהם, תיפתח בשבת בחיפה

דנה גילרמן, גלריה, הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גילרמן, גלריה, הארץ

לתצלומים בתערוכה "סימני ים" של דרור מעיין, שתיפתח בשבת במוזיאון הימי בחיפה (שד' אלנבי 198), יש איכויות של תצלום מעובד, דיגיטלי. ביופי שלהם, בצבעוניות, בתחושת הנשגבות יש משהו כמעט מלאכותי. לכן מפתיע לגלות שהם צולמו בצילום ישיר, פשוט, ללא מניפולציות, תוך כדי הליכה בחופי צפון הארץ בחורף ובאביב, מחדרה ועד חיפה. אלו הם סימנים ונופים שצולמו בקו המים, "במקום שבו הנוף הפסטורלי המדהים של הים נוגע בזוהמה ובלכלוך שהים בעצם מקיא", אומר מעיין. "זו גם הסיבה שהסדרה נקראית 'סימני ים'. באסוציאציה שלי אלו הם סימני מחלה. כל הדימויים צולמו על קו הגבול שבין הים לאדם, לטבע".

בתערוכה, שאצר אברהם אילת, מוצגות שתי סדרות של תצלומים. באחת צילומי נוף שצולמו בעדשה רחבה ויוצרים לרגע תחושה של נוף רומנטי, הירואי. במבט נוסף אפשר להבחין שמשובצים בהם גבולות, גדרות, שלטים, סימנים ואבנים שהונחו בידי אדם. שדרת העמודים שעל החוף, שמתמזגת בתצלום באופן הרמוני עם קו החוף וקו הרקיע, נועדה לעצור רכבי שטח. "זה לא יופי טבעי", אומר מעיין, אלא יופי שנוצר מסוג של אונס, תחימת גבולות בינינו ובין הים ובין הטבע".

הסדרה השנייה כוללת תקריבים קיצוניים של עצמים קטנים מאוד שנפלטו מהים. גם מדוזות או אצות קטנות וגם הזוהמה שהותירו אנשים: תפוז, כוס פלסטיק שקופה, דגל ישראל מפלסטיק ושקית שרימפס עטופה באצות מהים. "הים כבר לא פולט לנו שרימפס אלא שקיות של שרימפס", אומר מעיין. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ