שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קח אותו לאט את הזמן

<STRONG>אהד פישוף</STRONG> <STRONG>חוצה את גשר לונדון במשך 9 שעות,</STRONG> וקבוצת אמנים נודדת מציירת בחומרים מקומיים. הקבץ תערוכות במוזיאון הרצליה עוסק במוחשיותו של הזמן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמדר שפי, גלריה, הארץ

הקבץ התערוכות המוצג כעת במוזיאון הרצליה הוכתר בכותרת הגג "בעניין הזמן". למרות הכותרת הכללית, ניכרת תחושת לכידות בין העבודות השונות. הזמן, שהיה מאז ומעולם גורם מכריע ובלתי ניתן לשליטה בחיי האדם, נעשה מוחשי ככל שהאמצעים למדוד ולתעד אותו נעשים נפוצים יותר (במצלמות דיגיטליות, טלפונים ניידים ומחשבים), וככל שמשך הזמן הנדרש להעברת מידע ולתגובה עליו מתקצר. ביטויים לכך ניכרים בחלק מהעבודות המוצגות בהרצליה. שתי עבודות מוצלחות במיוחד - "הליכה אטית ללונגפלייר", מיצג וידאו של אהד פישוף מ-2005, ו"טבע דומם", וידאו של סם טיילור-ווד הבריטית מ-2001 - מטפלות בזמן בדרכים הפוכות. פישוף, אמן רב-תחומי, מוכר במיוחד כמוזיקאי מלהקת "נושאי המגבעת" וככותב מוזיקה, ולעתים מופיע במחול (עם אוהד נהרין ולהקת "בת שבע"). ב-21 ביוני 2005, היום הארוך ביותר בשנה, הוא חצה את גשר לונדון הסואן בהליכה אטית מאוד, במשך תשע שעות, 43 דקות ו-25 שניות. בעבודת הווידאו שלו, שאורכה שמונה דקות ועשר שניות, נראים רגעים מתוך פרק הזמן הזה, שנמשך מהבוקר ועד אחר הצהריים. הפעולה של פישוף נראית כמו השתלה של קטע בתנועה אטית בתוך סרט שכולו מואץ קדימה במהירות כפולה מהרגיל. הניגוד בין ההליכה שלו, שאטיותה כמעט מכאיבה בריסון, באיפוק ובמלאכותיות שלה, לבין ההליכה המהירה, התכליתית של רוב הולכי הרגל, יוצר מצב ייחודי: הזמן כמו נהפך למעין גוש שאפשר לחוש אותו, שניצב בין ההלך האטי לבין הממהרים כאילו היו בשני ערוצי קיום מקבילים. מעניין לראות כיצד בשביל האנשים הנחפזים פישוף נהפך לשקוף ולעתים פשוט למין מכשול קל שיש לעקוף; הוא בוודאי לא נתפש כישות שיש לייחד לה ולו מחשבה חולפת. פישוף עשה את המיצג שלו ביום השנה החמישי לראשיתה של היצירה "Longplayer" - יצירה מוזיקלית מאת ג'ם פיינר שאורכה 1,000 שנים והיא מתנגנת מאז שנת 2000 בחמש עמדות ברחבי העולם. פנטזיה למבוגרים מעין תמונת מראה לעבודה זו מציגה טיילור-ווד, אמנית בריטית שהיתה מועמדת לפרס טרנר ב-1998. העבודה שלה היא כעין סרט טבע המראה הליך טבעי - אך תוך כדי האצת הזמן. הסרט של ארבע הדקות עוקב אחר תהליך הריקבון של ערימת פירות על צלחת קש. ראשיתה בסידור פירות יפה, טבע דומם קלאסי במהותו, ובהמשך נשען הדימוי על מסורת הוואניטס - ציורי הבל ההבלים שנועדו להראות את שבריריות החיים וזמניותם, שפרחו בציור הפלמי וההולנדי במאות ה-16-18. התהליך מתרחש מול עיני הצופה במהירות - שכבת עובש מתחילה לבצבץ, הפירות מצטמקים, משחימים, עד לשלב של תסיסת המיצים ושל הזבובים המכסים עובש אפור-ירקרק. העיסוק בשבריריות החיים חזק במיוחד משום שטיילור-ווד משתמשת בטכנולוגיה עכשווית - זו שאמורה להעיד על הדרך שבה אנו מתגברים על הטבע, מתגרים בשליטתו על חיינו. בעבודה אחרת, "ללה מז'ור", מיצב סאונד חדש, מטפלים אורי קצנשטיין וישי אדר במצב של בו-זמניות. קצנשטיין ואדר (שגם הוא היה חבר ב"נושאי המגבעת") בנו מעין ערסל שבתוכו 24 מערכות שונות המשמיעות במקביל 24 יצירות משלל סוגות - ממוזיקה קלאסית דרך חסידית, מערבית ומזרחית ועד רוק ופופ, וגם יצירות מקוריות של קצנשטיין ושל אדר. על הקיר נראים קווים משתנים, מסתלסלים, כמו מעין "פנטזיה" של וולט דיסני למבוגרים. אלא שהפרגמנטים התרבותיים המרכיבים אותה אינם נעימים; הם יוצרים רעש קשה שמפעם לפעם מבליחים בו ניגונים מוכרים. היצירה של פני הס-יסעור, "Deep Skin", מעוררת בעיקר את השאלה מדוע העבודות שלה מוצגות לעתים רחוקות כל כך. הס-יסעור יצרה מבנה תלת-ממדי שפני השטח שלו קולפו והם תלויים כמו נשל של נחש שבקפליו נותרו עקבות הכל - החומר שממנו עשוי המבנה, הזמן שחלף ואולי גם זיכרון. התחושה שיוצרת העבודה מצמררת - אפשר לזהות כאן צריף או בית עץ, אבל היותו תלוי, כבגד ריק, הופכת אותו למין רוח רפאים. מטקסט העבודה מתברר שמדובר בתעתיק של צריפי מגורים שפורקו ב-1952 ושימשו לסגירת בימה של תיאטרון פתוח, שאמור היה להיבנות בבית טרומפלדור שבקיבוץ תל יוסף. ההסבר הזה אינו מקהה את האסוציאציה המיידית שהמבנה יוצר לשואה; הבית נהפך לספק נוזלי, ובמקום להשרות ביטחון הוא משרה תחושה של מוות.אמנים-נוודים בשפייםבאולם הגדול של המוזיאון מוצב המיצב הציורי של קבוצת "hobbypopMUSEUM", שישה אמנים מדיסלדורף ומלונדון, והוא בהיר, סימפטי ושופע אופטימיות. הקבוצה עובדת כמו חבורת אמנים נוודים בימי הביניים - הם מגיעים למקום, שוהים בו זמן מה ויוצרים בחומריו הפיסיים והמנטליים - בסגנונם שלהם. הם אינם חתומים על העבודות באופן אינדיווידיאלי אלא כקבוצה. העבודה, "GAMMA GAMMA", נוצרה אחרי שהות של כשבועיים בשפיים ויש בה ציורים של חוף געש היפה, של הים ושל מתרחצים. קשה לומר שמדובר בעבודה מרגשת, אבל יש משהו משמח בפשטות ובשלווה שלה; אפילו מנגלים המוצבים בה נתפשים כאובייקט של הנאה ונינוחות, ונדמה שאם יש תת-טקסט, הוא אכן מוחבא היטב. חבל שתערוכתה של טל שוחט, "התקרה עפה", אינה עומדת בציפיות הגבוהות ממנה. שוחט, אמנית מצוינת, מציגה דווקא על בימה מוזיאלית תערוכה טובה פחות מאלו שהציגה בשנים האחרונות בגלריה רוזנפלד. בולטות לטובה העבודות של יאן טיכי ושל אהרן עוזרי, שני אמנים צעירים שזו הזדמנות להתוודע לעבודתם ולקטלג את שמותיהם במגירת המבטיחים. "בעניין הזמן", הקבץ תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות. עד 9.6.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ