בעז שרעבי חוזר לנשום

באלבומו "לנשום",<STRONG> </STRONG>שיוצא אחרי 10 שנים נטולות חומרים חדשים,<STRONG> בעז שרעבי </STRONG><STRONG>לא לוקח סיכונים</STRONG> אבל מוכיח שגם בגיל 60 הוא <STRONG>אחד הזמרים הגדולים בארץ</STRONG>

אלעד ברגיא, עכבר העיר אונליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד ברגיא, עכבר העיר אונליין

"עד להפקת האלבום "לנשום" עברו מספר שנים. הגשמתי בדרך הרבה חלומות, שנתנו לי רוגע ליצור ולבצע", כך כותב בעז שרעבי בראשית דברי התודה שלו על גב ספרון המילים של אלבומו החדש. בעז חוזר אלינו אחרי הפסקה ארוכה מיצירה של חומר מקורי ומוכיח שהיה שווה להמתין. שרעבי מצרף אליו את עמית צח ככותב, מפיק ומעבד, ויחד הם מלחינים את כל השירים (למעט אחד). צח הצעיר עובר בהצלחה יתירה את המבחן וזוהי כנראה ראשיתה של קריירה מפוארת.

האלבום נפתח עם השיר שהפך ללהיט "אם את עדיין אוהבת אותי", שיר מקסים לכל הדעות. אפשר היה לשער שמכאן אפשר רק לרדת, אבל שרעבי וצח מצליחים לשמור על הרמה לאורך כל האלבום הקצר (38 דקות). מחציתו הראשונה של האלבום שומרת על קצב נמוך יחסית ובעז מרטיט את הלב ברצף של שירי נשמה טובים, תוך שהוא מוכיח לנו שגם בגיל 60 הוא אחד הזמרים הגדולים שיש בישראל, זמר נשמה אמיתי. צח קולע בעיבודים של השירים כך שהם לא משעממים מצד אחד ומצד שני הם לא מושכים את תשומת הלב מהעיקר – השירה הנפלאה של בעז.

במחציתו השנייה של האלבום הקצב מתגבר לפתע וגיטרות חשמליות נכנסות לתמונה, ובשיר "מטאור" שוררת התחושה כי צח קיבל רשות לעשות ככל העולה על רוחו. זו אמנם לא הפקת רוק, אבל זה בהחלט מוסיף עניין רב. שרעבי עצמו מצליח להשתלב באופן טוב ומראה כי אינו רק זמר נשמה. הגיטרות החשמליות נוכחות גם בהמשך, בסוג של הכלאה מוצלחת למדי בין שירי נשמה לשירי רוק. השקט חוזר לקראת הסוף בשיר "שלהבת" שכתב והלחין צח, והאלבום נחתם בנימה אופטימית עם השיר "מחר" שמבטא תחושה של השלמה וקבלה עצמית.

מבחינה מוזיקלית אין כאן חידושים או המצאות, אין דברים שיפילו אתכם מהכסא ואין לקיחת סיכונים. מה שכן יש כאן זו הפקה מהוקצעת ומדויקת שפועלת נכון על האוזן ועל הלב, שירי נשמה שנשמעים כאילו הם באמת יוצאים מהנשמה, מילים שאינן מתחכמות ושירה אמיתית של זמר גדול. השמרנות המסוימת של העיבודים יכולה הייתה ליצור תחושה של חזרה ודמיון בין השירים, וזה אכן קורה בנקודות מסוימות, אם כי זניחות יחסית.הפן החיובי של השמרנות בא לידי ביטוי ברגע שמשהו חורג ממנה, דוגמת השיר "מטאור" שמתבלט ומקבל בשל כך משקל משמעותי. נוסף לכל אני ממליץ לשים לב לעיבודי כלי המיתר של ירון גוטפירד ועמית צח שבהחלט יוצרים עומק ויופי, תוך המנעות מגלישה לבנאליות. אבל מעל לכל בולטת שירתו של בעז שרעבי שהוכיח שוב שהנשמה היא אצלו בדם, ועד לאלבום הבא הוא בהחלט יכול לנשום לרווחה.בועז שרעבי - "לנשום"הד ארצי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ