אחת מאיתנו

"בלב חסר" תערוכת היחיד של תמר קרוון בגלריה רוזנפלד מציגה את מיטב בנות תל אביב בצילומים המביעים ערגה, אבדן וריק

חמדה רוזנבאום, עכבר העיר תל-אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חמדה רוזנבאום, עכבר העיר תל-אביב

"בלב חסר" היא תערוכת היחיד השנייה של תמר קרוון בגלריה רוזנפלד. עד שהחלה לנסות לבסס את עצמה כאמנית, היתה קרוון מוכרת בעיקר כצלמת אופנה ובמאית של קליפים. מדור האופנה שיצרה יחד עם נילי לנדסמן בעיתון "העיר" במשך כמה שנים היה מזוהה עם הוויה תל אביבית שיקית, כמעט רוקנרולית.המעבר מצילום אופנה לצילום גלריסטי אינו פשוט. אופנה סובלת מכמה סטיגמות, חלקן מוצדקות. תחום זה, בייחוד בארץ, לא זכה עד כה להכרה המאפשרת להתייחס אליו כמייצג של יצירה אינדיבידואליסטית ומעמיקה. כבר בתערוכתה הקודמת, "במבי", ניסתה קרוון לגעת עמוק יותר הן באישי והן בפוליטי, אולם ללא הצלחה: התצלומים של הילדים והילדות הצעירים בתוך שלוליות הדם כאלוזיה לאימת הפיגועים היו, במיטבם, פתטיים. גם בנסותה לגעת ברבדים לא שטחיים, כביכול, התבלטו בתערוכה יתר על המידה מאפיינים סטייליסטיים; בבחירת הדוגמנים, לדוגמה.בתערוכה הנוכחית חוזרת קרוון אל טריטוריה קרובה יותר. רוב הנשים המצולמת ב"בלב חסר" מוכרות: הרקדניות רננה רז ואיריס ארז, השחקנית דנה איבגי, הדוגמנית לשעבר נטלי עטיה, קרוון עצמה ועוד כמה פנים מוכרות, המיטיבות לשרטט בקווים כללים את אותה הוויה תל אביבית שקשה לתארה במדויק, אך קל להבחין בה: מדובר במיטב בנות עירנו, אלה שראוי לחקות את הלוק שלהן, את האנטומיה, את הבחורים וכו' וכו'. העולם של "בלב חסר" אינו שונה מהותית מזה של "הצעקה האחרונה" (כך נקרא מדור האופנה של קרוון ולנדסמן). מטעמים מובנים, האירוניה העצמית פחות נוכחת בו.הנושא של התערוכה הוא, כמדומה, לב שבור. קרוון ביימה את המודליות שלה בתנוחות שונות, המעידות על ערגה לא ממומשת, אובדן, ריק וכמיהה. רננה רז, לבושה בשמלה בצבע אדום עז, רוכנת על אספלט לח ומסדרת פיסות של לב שבור; עופרי בר אילן מביטה הלאה, בוהה אל נקודה לא ברורה מבעד לחלון; איבגי שכובה על מיטה עם מצעים פשוטים וצבעוניים, גם היא בוהה לעבר נקודה לא קיימת, האיפור שלה נזל, הבעת פניה משדרת אי נחת והסוודר הקטן והשחור שלה משובץ נצנצים. זוהי טקסטורה שחוזרת כמה פעמים בתערוכה: אם מדובר בקונפטי שאלה מפזרת סביבה ביער (בתמונה אחרת היא מליטה את פניה בידיה; הלבוש שלה - חצאית ג'ינס קצרה וגופייה רפויה בצבע קרם - מדגיש את גזרתה הנערית), בדוגמה הפרחונית של שמלתה של עופרי או בתותים המנקדים את שמלתה של איריס ארז.שוב ושוב ניכרת בתערוכה הנסיגה אל עולם ילדותי, טרום מיני, העשוי להביא מזור ללב הלא מסופק. בין אם מדובר בעטיה הבוכייה, המחבקת ריק; בנערה האוחזת, מול חלון, בועה דמיונית; או בווידיאו עם רננה רז, שהוא פנטומימה של מבט וידיים, המסיעות באוויר ממשות דמיונית הבאה ומתפוגגת - המבט המכונס פנימה, אפשר אפילו לומר מלנכולי, והדגש על פרטים חיצוניים כמו לבוש, מעניקים לנשים המצולמות אצל קרוון גבולות זמניים המקיפים אותן וממסכים אותן מעולם חיצוני ומכאיב.

בקצרה: תמר קרוון, "בלב חסר". גלריה רוזנפלד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ