בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנקר מציגה: אלטרנטיבה ראויה לבצלאל

תערוכת הגמר הראשונה של המחלקה לאמנות בשנקר מציבה את המכללה כיצרנית פרחי אמנות בעלת עוצמה

57תגובות

תערוכת הגמר של המחלקה לאמנות בשנקר היא בעיקרה תערוכה שרירנית ואפקטיבית. אולי זה עניין מקרי של אסופת הסטודנטים המסוימת, שנפל בחלקה להיות המחזור החלוצי המסיים את מגמת האמנות בשנקר, ואולי כהנחיה מובהקת ממנחיהם להגדיל ראש, ווליום, פורמטים, קונטרסטים, לסקל מהמורות וניואנסים בדרך אל הפרזנטציה המאז'ורית.

בשיטוט כללי התערוכה משדרת אנרגיות גדולות, בומבסטיות, צבעים חומריים עזים, גדלים עצומים, עולם דימויים חד-משמעי, מפלצתי, בוטה או אנטי-דיאלקטי. כך או כך, התוצאה בפירוש מנכיחה את שנקר כאלטרנטיבה ראויה לבצלאל ולמדרשה, כשחקן השלישי בעוצמתו בתחום הייצור השנתי של פרחי האמנות.

בין העבודות של בוגרי המחזור הראשון בולטים האינסטליישנים הגדולים מלאי העוצמה הגברית ורוח המעודכנױת של יונתן גולדמן ושל ישראל אליהו. גולדמן מציג בחלל צבוע שחור ומואר באור צהוב, המקנה תחושת יושן מסוימת, מעבדת סמים מורכבת. זהו אינסטליישן משכנע, רב-המצאה וכישרון, שמלבד מעבדה לייצור MDMA, הכוללת מערכי כלים וחומרים כימיים, מומרים מבחינה חומרית וצבעונית, היא גם מעבדת סאונד. בנוסף החלל הוא גם ארכיון של אמפליפיירים, אקולייזרים מגברים, והרבה רמקולים ארוזי-עץ גדולים וישנים, כמין בדיחה מתוקה על או מחווה לנאם ג'ון פייק. בבניית הרמקולים זה לצד זה, זה על גבי זה, הם הופכים לרובוטי מוסיקה פעורי עיניים ופה (וגם כבעלי שלושה חורים פורנוגרפיים, 3WAYS "של פעם").

לצדם דליים, חיווטים וצינורות, משפכי פלסטיק ומכלי זכוכית רבים. הסך הכל מצטבר לסביבה היפסטרית וינטג'ית תפאורתית, שעניינה ייצור אסתטיקת לואו-טק נוסטלגית-אירונית. ארוניות מדפים שעליהם צנצנות מלאות בנוזלים עכורים כבחדרי טבע נושנים. ערימות של אנציקלופדיות כחולות-עטיפה משמשות כמשענות, כמבני ידע דה-פקטו וכמה שאינו נחוץ עוד, מתפקד כעת כמצע לידע אחר, לחוויה מסונתזת. הפרויקט מבוסס על סינסתזיס - המרת חוש בחוש. הסאונד מרתיח נוזל, המים מייצרים אור, התאורה העמומה מטפטפת נקישה וכיוצא באלה. כך, הכימיה הופכת לקסם אלכימי, ל"פריחה סינמטית" ברוח דושאן. חומרים, תהליכים ופעולות מעבדה מקבלות צביון כישופי וקצבי. הסאונדים השונים יוצרים ביחד מעין אינטרו אלקטרוני שתיכף יידלק ויעלה. וכן, יש מתכון.

גנרלים כדראגיסטים

ישראל אליהו מציג אף הוא מערך שלם המורכב מפרגמנטים שעוצמתם בהצטברותם. מלבד בריכת דגים גדולה ומלבנית במרכז החלל, בה שוחים קרפיונים והמשאבה שלה קוצבת סאונד נושם לחלל (קשה למצוא תערוכת גמר ללא אקווריום אחד לפחות), התערוכה ניירית לגמרי, מורכבת ברובה מקולאז'ים. אלה דימויי מדיה, פוסטרים, דפים גזורים וקרועים ממגזינים, ממילונים ומספרי עיון, מטופלים בעצבנות ובהומור, בסגנון ובאסתטיקת הפאק-דה-סיסטם הלועג למיוני-הידע הנינוחים ולגינונים הממשטרים, ברוח ביקורת הרצינות והצביעות, ברוח עימות האמנות הגבוהה עם נוכחות הכסף והלכלוך.

אליהו משפריץ עליהם, מרסס, כותב על גביהם גרפיטי מלעיג ומשטח ויוצר עולם דימויים וטכניקות נערי. גנרלים כדראגיסטים צבועי שפתיים, כוכבניות בעלות עיניים מצועפות מרוססות בכיתוב "Promised Land" וצילום נערות שעליו גזורות המלים "Everyone has to Find His Doda". על הדרך, זו גם מעין סדרת מחוות לאמנים גברים, החל מדושאן ("אפולינר מצופה אמייל"), ראושנברג, ריצ'רד פרינס, תומס זיפ, הירשהורן ואחרים.

בתוך מפגן העוצמה המתריסה נוגה ולירי במיוחד קולאז' המורכב מצילום שחור-לבן של חיילי צבא צועדים בסך, דגלים מגולגלים, מעילים ארוכים וקסדות. הזכוכית המגנה על הצילום רוססה בתחתיתה בספריי לבן המתקבל כאד על מראה, כשלג, ככתם ישן או ככוויית כפור.

גיא ניסנהויז מציג שני ציורים ופסל ענק החולש על החלל. זהו גל אבנים שחורות מקלקר, הנראה כבזלת, כשארית ארכיאולוגית או כמפולת סלעים שכוסתה לבה או זפת. האבנים מעוצבות כמעין חורבה או מערה בעלת מראה מד"בי קשוח. בציורים קיים המשך לסוג הסלעיות המסוימת, שנראית בהם גם כגידול פרא, ריקבון או התפוצצות. על גבי משטח הציור נוספו יבלות פוליאוריטן מוקצף זרחניות, כשהכל ביחד משדר אסוניות אפוקליפטית, סופעולם ספקטקולרי קולנועי.

רפואה שחורה

מירב ריימונד מציגה שלושה צילומי ענק מטושטשים, מחוסרי מיקוד, שזהו גם עניינם - אובדן נקודת המבט, הפניית עורף. שניים מהם צילומי יום, באחד אדם מביט על קבוצה שמביטה בו, אולי מצלמים אותו, אולי משהו אחר. באין זווית התבוננות מובהקת בלתי אפשרי למצות את סיפורה של הסיטואציה, לאבחן אותה והיא נותרת עלומה. בצילום השני, מטושטש גם הוא, בחורה בגבה למצלמה מסתכלת אחורה, לעבר בחורה נוספת העומדת בגבה למצלמה גם כן. נוצרת שרשרת הסתלקויות, כשהצופה, המתבונן בצילום-האחורה (קדימה) אולי נצפה על ידי עוד צופה המתבונן בו. בצילום השלישי, לילי, אשה גרהרד-ריכטרית מסתכלת אחורה, כלומר לחלל הצילום, לעבר מרחב חשוך ובלתי נראה מתוכו בוקע עיגול אור לבן קטן, בעומק הפריים. אולי ירח ואולי פנס רחוב, אופנוע או פלאש של מצלמה נוספת, התופשת אותה מן החזית.

תמי דהן

עמיר רוזנברג מציג מיצב פיסולי צפוף הכולל שלדי רהיטים לבנים מנוקדים בשחור, שרגליהם בתוך דליים. כיסאות, שולחנות, עגלות מתים, קרשי גיהוץ וכיוצא באלה, נערמים זה על זה כך שהם יוצרים מראה של מצבור, או של פיגומי מבנים. במבט מקרוב מסתבר שהם עשויים קלקר, שהדליים מלאי מים, ושכל המערך הכבד-קליל הזה צף, כך שנוצר מעין קונסטרוקטיביזם על בלימה, מרחף.

חמדת צרי יצרה גם היא אינסטליישן-מעבדה, המדמה מכון פתולוגי מרובה גולגולות או אתר לא חוקי לרפואה שחורה. המראה הכללי נטוש, שרוף, מטונף, רצפת בטון מרובבת ותאורת ניאון. על שולחן זכוכית פזורים גבישים לבנים וגולגולת המחוברים במזרקים לאינפוזיות מלאות נוזל עכור. סביבם הצפה קרושה של נוזלים בגווני צהוב, אדום וירוק כיוד שהתגבש ונדבק או כסוכר שבושל ונשרף, ריח ממתקי עולה מהם. בקבוקוני תרופות ופיפטות, שברי זכוכית, מספריים, ברגים, תקועים בנוזל הצמיגי. כפפת גומי ורודה ומטונפת תלויה על הקיר. כיור נירוסטה כפול משומש מונח עקור על הרצפה. בפינת החלל שני כיורים נוספים, באחד מונחת גולגולת לבנה נקיה על גבי ערימת שברי זכוכיות, בשני עומדים מים ירוקים.

תערוכת בוגרי שנקר, המחלקה לאמנות רב-תחומית; 18 31 ביולי; בניין עלית, ז'בונטינסקי 8, רמת גן; אוצרים: לארי אברמסון, עילית אזולאי, גלעד אפרת; שעות פתיחה: ימים א'-ה' 21:00-10:00, ימי ו' 13:00-10:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו