שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אני כרזה פוליטית

כשהסטודנטים התבקשו להתייחס לעמודי החדשות של העיתון, התגלה פער דורות ביניהם לבין המרצים

יובל סער
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

בניגוד למחלקות האחרות בבתי ספר לעיצוב, למחלקה לתקשורת חזותית יש קשר הדוק עם עולם העיתונות: שם מוכשרים האנשים שבסופו של דבר אחראים על המראה של עיתונים; על בחירת הפונטים, על חיתוך התמונות, על הפורמט הפיסי שלהם ועוד. לכן, כפי שמספר איציק רנרט, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, לא מפתיע שהמחלקה שבראשותו היתה מעורבת בשלושה מיזמים שונים הקשורים לתערוכה, כולם של תלמידי השנה השלישית והרביעית.

הראשון, קורס סמסטריאלי שקושר בין נייר לאמנות ("לנייר אמנות"), בהנחיית טל ברלי, אמנית, אנימטורית ומייצרת ניירות. "מדובר בקורס על התפר בין עיצוב לאמנות שמתקיים כמה שנים במחלקה", מספר רנרט. "בשלב ראשון מייצרים ניירות בעבודת יד ואחר כך אמורים ליצור מהם דברים בעלי משמעות. השנה התוצרים היו מכוונים לנושא של עיתון. העבודות ברובן די אבסטרקטיות, אבל יש בהן התייחסות לגריד, לערימות של עיתונים; הן מתייחסות חזותית למראה של עיתון, יש בהן כתמים שנותנים תחושה שמדובר בעיתון. את הניירות הסטודנטים יצרו בעצמם ובחלק גם השתמשו בניירות של עיתון. היופי שבנייר טמון בין השאר בערבוב של חומרים".

לחצו כדי לראות את העיצובים עם הסברים>>>

15 מתוך 15 |
צילום: תמי דהן
1 מתוך 15 |
צילום: תמי דהן
2 מתוך 15 |
צילום: תמי דהן

המסגרת השנייה, שהשתתפו בה תלמידים אחרים במחלקה, היתה קורס "עיתונאות גרפית" שלימד פרופ' ירום ורדימון, דיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר וחתן פרס ישראל. בקורס, שגם הוא חלק מתוכנית הלימודים, נדרשים הסטודנטים ליצור תגובה הכוללת דימוי ומלים לאירועים אקטואליים כפי שהופיעו בעמודי החדשות של העיתון.

"יש עבודות שמתייחסות לנושאים כמו מלחמה אפשרית עם איראן, הממשלה. חלקן קונטרוברסליות, אחרות קלות יותר לעיכול", אומר רנרט. "זו לא קריקטורה, זה לא מצחיק, וזה מתייחס אחד לאחד לעיתונות. הסטודנטים עבדו מול עמודי החדשות של העיתון, דנו בשיעור במה שקרה השבוע וכל סטודנט עשה מה שמעניין אותו. צורת החשיבה היתה לגמרי עיתונאית, גם אם לא היה שימוש בנייר עצמו. כמו כרזה פוליטית".

המסגרת השלישית, שהוקמה במיוחד לפרויקט, היתה קבוצת סטודנטים שעיצבו את קטלוג התערוכה. הנחו אותם דקל בוברוב, ראש המסלול לעיצוב גרפי במחלקה, וקובי פרנקו, מרצה בכיר במחלקה. "אספנו את ששת הסטודנטים הכי טובים במחלקה", מספר רנרט. "הם קיבלו את החומרים מהמחלקות האחרות, מיינו אותם, עימדו ועיצבו את הקטלוג, שייחודו בכך שהוא מודפס על נייר עיתון בפורמט של ‘גלריה'. בתערוכה יהיו ערימות של קטלוגים על הרצפה כמו ערימות של עיתונים, כל מי שייכנס יקבל. מבחינתי זו גולת הכותרת של שיתוף הפעולה, כי הקמנו את המסגרת הזאת במיוחד בעבור הפרויקט, בניגוד לקורסים האחרים".

8 מתוך 8 |
1 מתוך 8 |
2 מתוך 8 |
צילום: תמי דהן

לחצו כדי לראות את העיצובים עם הסברים>>>

מה ההבדל בין התוצרים בשני הקורסים?

"ההבדל בתוצרים הוא תהומי. התרגילים אצל ורדימון היו עיצוב גרפי מובהק, מבחינת אימאג' וטקסט, ונוצרו כמה עבודות די נשכניות. אצל ברלי הכיוון היה יותר אמנותי ופתוח לאינטרפרטציות, אף על פי שההוראה היתה חד משמעית, שכאשר מסתכלים על התוצר הסופי צריך להבין איך הוא קשור לנושא".

מה איפיין את תהליך העבודה של הסטודנטים?

"אצל ורדימון הסטודנטים קיבלו את המשימה בשיא הטבעיות ובלי שום בעיה. אצל ברלי, מכיוון שזה קורס שהקיום הטבעי שלו אמנותי, בהתחלה הם עשו קצת פרצופים, מה פתאום אנחנו מכתיבים להם נושא, נראה להם שמגייסים אותם לעניינים שלא קשורים אליהם. אבל אחרי שהסברנו שאנחנו לא מכתיבים להם כלום ושמדובר בנושא רחב מאוד, הם נרגעו ועבדו כמו שצריך. לא הכתבנו להם גודל, פורמט או אמירה. זה קורס שסטודנטים אוהבים כי עושים בו דברים בידיים והכל באמת פתוח".

איך הם התחברו לעיתון?

"כל המפגש עם עיתונות קצת משונה לאנשים בני 20 ומשהו. אצל ברלי היתה כאמור התנגדות להנחיות, לא לחומריות. אצל ורדימון הם ידעו לאיזה קורס הם נכנסים, אבל אז הם גילו שהם צריכים לקרוא עיתונים. אנחנו לא מבינים איזה הבדל תהומי יש בינינו לבינם: אין להם הרגל לקרוא עיתונים. מי שמגיע ללימודים ברכבת קורא עיתון חינמי, אחרים או לא קוראים בכלל או קוראים כשהם מגיעים להורים שלהם בסוף השבוע. זה משונה להם בכלל לצרוך עיתונים, זה כבר לא דבר טבעי אצל אנשים צעירים; זה עידן אחר. מהקורס של ורדימון הם יצאו קצת יותר פוליטיים ומודעים, אבל אני לא יודע להגיד אם הם ממשיכים לקרוא את העיתון לאחר מכן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ