החממה נגד הקורונהבעקבות הטרוריסט הכי מבוקש בעולם

המדען האיראני ראמין אכבארי הוא מומחה לפיתוח נשק ביולוגי. האם חברי "החממה" יצליחו לעצור אותו? "החממה נגד הקורונה", פרק ראשון בסיפור לילדים מעל גיל 10 מאת גיורא חמיצר ונועה פניני. פרק 1

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך הסדרה "החממה"
מתוך הסדרה "החממה"צילום: אהד רומנו

שכונת שארֶק המזרחית, טהראן. 25 בנובמבר 2019, 19:40 בלילה.

ארז, מפקד החולייה, עמד בסמטה החשוכה. שלושת חייליו עמדו לצדו. אחד מהם הביט דרך המשקפת אל הבניין שמולו. מספר 19. הוא לחץ על כפתור קטן בצד המשקפת, ולעיניו נגלתה תמונת רנטגן ירקרקה של הדירה הפינתית שבקומה השנייה.

"אתה רואה אותו, דניאל?" שאל אותו ארז, מפקדו, בלחש.

דניאל גורן הוריד את המשקפת והנהן. "אכבארי שם. עם שני העוזרים שלו".

"ומה עם שאר הדירות?"

"ריקות". ענה דניאל.

"אוקיי." אמר ארז והפעיל מכשיר קשר זעיר באוזנו. "כאן קודקוד לבסיס האם. המטרה בכלוב. מבקש אור ירוק".

אחרי כמה שניות נשמעה התשובה. "יש לכם אור ירוק. בהצלחה".

ארז הביט בשלושת חייליו. "אתם מבינים שמעכשיו אין דרך חזרה", אמר בלחש. "מה שלא יקרה, להיתפס פה חי זה לא אופציה".

"אנחנו מבינים", ענה דניאל בשם חבריו, מקווה שאיש לא שומע את דפיקות הלב שבחזהו.

דניאל חיכה לרגע הזה מאז שהתקבל לסיירת הסודית והמובחרת ביותר בצה"ל. סוף סוף תהיה לו הזדמנות לעשות משהו משמעותי באמת. הוא נזכר בפעם האחרונה שהרגיש ככה, כשנלחם עם זאב נאמן על מתקן השיגור, בקרב של חיים ומוות. ארבע שנים עברו מאז, והנה הוא שוב באותו מצב, שטוף אדרנלין, מוכן להקריב את חייו כדי להציל אלפי חיים אחרים.

דירת המסתור שבקומה השנייה היתה שייכת לראמין אכבארי, מדען איראני, מומחה לפיתוח נשק ביולוגי, שנמצא כבר שנים בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים בעולם. חיסולו של אכבארי יעכב את פרויקט הטרור האיראני בשנים ארוכות.

לוגו

ארז סימן לחייליו להתחיל בפעולה, והארבעה התפזרו בריצה. כל אחד תפס את מקומו בסמטה, בדיוק כמו באימונים המפרכים שעברו. דניאל ושני חבריו הוציאו מתיקיהם נשק משונה שפותח במיוחד למשימה הזו. כל אחד מהם כיוון את נשקו אל פינה אחרת על קיר הבניין.

"אש!" פקד ארז בקשר, והשלושה לחצו בבת אחת על ההדק. היריות היו חרישיות וכמעט לא נשמעו. כל אחד מכלי הנשק ירה כדור מיוחד עשוי מחומר נפץ פלסטי רב עוצמה. הכדורים נדבקו לקיר בשלוש נקודות מדויקות. ארז החזיק בידו שלט רחוק קטן. לחיצה עליו תפעיל את כדורי הנפץ ותמוטט את הקומה השנייה כולה על יושביה.

ארז סימן לחייליו לתפוס מחסה.

"עשר שניות לפיצוץ", הכריז.

אך בדיוק אז הבחין דניאל בגבר צעיר חוצה את הסמטה עם ילד בן שנתיים רכוב על כתפיו. השניים פסעו בשלווה לכיוון בניין מספר 19.

"המפקד, חדל!" לחש דניאל אל מכשיר הקשר הזעיר.

"מה קרה דניאל?"

"אזרחים הולכים להיכנס לבניין! אבא וילד!" ענה דניאל. "תן לי להרחיק אותם!"

"בשום פנים לא!" ענה ארז בעצבנות. "אסור לנו להיחשף!"

השניים חלפו עכשיו על פני דניאל. האב לחש לבנו משהו בפרסית, והילד הגיב בצחוק מתגלגל. הם המשיכו לצעוד באטיות לעבר הבניין הממולכד. רעד עבר בגבו של דניאל.

"המפקד, הפיצוץ יהרוג אותם!" ניסה דניאל שוב, אך ארז השיב בתקיפות.

"הם הביאו את זה על עצמם. ככה זה כשגרים באותו בניין עם טרוריסט. חמש שניות לפיצוץ".

דניאל הביט חיוור בשניים שבדיוק נכנסו לחדר המדרגות האפלולי.

"ארבע שניות!"

ארבע שניות הן מספיק זמן, מלמל דניאל לעצמו וזינק ממקום מחבואו.

"שלוש שניות! דניאל מה אתה עושה?"

דניאל שעט קדימה, בלי לנשום, וחצה את הסמטה. הוא דמיין שהוא במדי נבחרת הנשרים, בעיצומו של משחק כדורסל, והכדור בידיו להתקפה אחת אחרונה.

"שתי שניות! דניאל עוף משם!"

הוא נכנס אל הבניין. האב הבחין בו וקפא. דניאל ידע שאין לו זמן לומר אפילו מלה. בתנועה מהירה הוא חטף את הילד אליו ונמלט אתו אל מחוץ לבניין.

"שנייה!"

גיורא חמיצר
גיורא חמיצרצילום: נועם בן גוריון
נועה פניני
נועה פניניצילום: ליאנה עיון

דניאל אימץ את הילד אל חזהו ורץ כל עוד נפשו בו אל הסמטה החשוכה. הוא דמיין את עצמו עולה מעל קו השלוש לקליעת ניצחון אחת אחרונה...

"בּוּם!"

הפיצוץ הרעיד את הסמטה כולה. דניאל הרגיש איך הוא עף באוויר, כשהילד האיראני הקטן נצמד אליו באימה. הוא נחת כמה מטרים משם, והתגלגל על האספלט כשידיו מגוננות כל הזמן על הילד שהחל לבכות. דניאל הביט בו ונאנח בהקלה. הוא היה בריא ושלם.

רק עכשיו הבחין שהקומה השנייה קרסה לחלוטין. עשן סמיך מילא את הסמטה מלווה בריח חריף של פלסטיק שרוף. צרחות נשמעו מכל פינה, מתערבבות עם אזעקות של מכוניות חונות. מתוך העשן נתגלה לפתע האבא המודאג. הוא אסף לחיקו את הילד שעדיין רעד כולו, הביט לשנייה בעיניו של דניאל, ואז נעלם עם בנו בתוך ענן האבק.

"צוות ודא הריגה!" קולו של ארז החזיר את דניאל למציאות. הוא נעמד שוב על רגליו ושלף את האקדח שהוסתר מתחת לחולצתו.

"לא נשאר כלום, המפקד", קרא אחד החיילים שכבר הגיע לבניין ההרוס.

"קיבלתי", ענה ארז. "נתראה עוד שלוש דקות בנקודת המפגש".

דניאל החל להתרחק מההמון כשלפתע נתקלה בו אשה איראנית מכוסה שחורים שרצה מולו. היא אחזה במזוודה כסופה. משהו במראה שלה הטריד את דניאל, שהסתובב והחל לרוץ אחריה. האשה הבחינה בדניאל והגבירה את צעדיה. דניאל קלט את עיניה שהציצו מבעד לרעלה שעל פניה ונחרד.

לא היה לדניאל ספק. זו לא היתה אשה. זה היה אכבארי!

"המטרה לא חוסלה! " זעק דניאל למכשיר הקשר והחל לרוץ אחרי הטרוריסט המחופש. "אני אחריו!"

דניאל רץ במורד הסמטה בין אנשים מפוחדים שהתרוצצו בכל עבר. לפתע סטה אכבארי ממסלולו ונעלם בין שני בתים במורד הסמטה. דניאל דלק אחריו.

הוא מצא את עצמו בחצר פנימית חשוכה. לא היה שום זכר לאכבארי.

זה לא קורה... חשב לעצמו, לא יכול להיות שהוא שוב יצליח להימלט...

באותה שנייה זינק עליו אכבארי מאחוריו והפיל אותו לרצפה. האקדח נשמט מידיו של דניאל, שהרגיש את זרועו של הטרוריסט האיראני לופתת את צווארו.

דניאל ניסה בכל כוחו להשתחרר מהלפיתה אך הרגיש שהוא הולך ונחנק. הוא הביט באקדחו שהיה מונח כמה מטרים לפניו אך ראייתו הלכה והיטשטשה. עוד רגע הוא יתעלף ואז הכל ייגמר.

בכוחותיו האחרונים הצליח דניאל לבעוט בעקב נעלו בקרסולו של אכבארי ששיחרר לשנייה את אחיזתו. השנייה הזו הספיקה לדניאל. הוא זינק קדימה אל האקדח, הרים אותו מהרצפה והסתובב במהירות לאחור. אכבארי הספיק לשלוף בינתיים גם הוא את אקדחו. דמו של דניאל קפא בעורקיו. שתי יריות נשמעו בבת אחת.

דניאל הביט במדען האיראני שעדיין עמד מעליו. אחרי שניות שנדמו כנצח, נשר האקדח מידו של אכבארי והוא התמוטט וצנח במקומו ללא רוח חיים. דניאל נאנח בהקלה. המטרה חוסלה.

הוא מיהר אל המזוודה הכסופה שהיתה מוטלת ליד גופתו של אכבארי. היא היתה נעולה. דניאל ירה יריה במנעול שהתנפץ לרסיסים. הוא פתח את המזוודה.

בתוכה היו מסודרות בשורה עשר מבחנות מלאות נוזל סגלגל. דניאל שלף בזהירות אחת מהן והביט במדבקה שעליה. להפתעתו הכיתוב לא היה בפרסית, אלא במה שנראה לו כמו אותיות סיניות.

"למה זה כתוב בסינית?" מלמל דניאל בפליאה אך בדיוק באותה שנייה הבחין לזוועתו בקרן לייזר אדומה שכוונה היישר אל בית החזה שלו.

לפני שהספיק להבין מה קורה שמע יריה ואיבד את הכרתו.

לפרק השני

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ