מזוודה כסופה, עשר מבחנות

מישהו התאמץ מאוד להשיג את המבחנות הסגולות עם הכיתוב בסינית. מדען המוות מת אבל רוכבי האופנוע המסתוריים שנעלמו איתן לא הותירו לדניאל קצה חוט. "החממה נגד הקורונה". סיפור לילדים מאת גיורא חמיצר ונועה פניני. פרק שלישי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חברי "החממה"
חברי "החממה"צילום: אהד רומנו

לפרק הראשון בסיפור

לפרק השני בסיפור

מטוס חיל האוויר, אי שם מעל טורקיה, 26 בנובמבר 2019, 02:40 לפנות בוקר.

המטוס חצה את השמיים החשוכים בדרכו לישראל כשעל סיפונו ארבעת לוחמי הסיירת, שעלו אליו אחרי שהצליחו להבריח את הגבול האיראני באישון ליל. החיילים היו כבר שקועים בשינה עמוקה, אבל דניאל היה ער לחלוטין. כל גופו עדיין כאב מהמכות שספג, אבל מה שהטריד את מנוחתו יותר היתה המזוודה הכסופה, עם עשר המבחנות שבתוכה.

דניאל כעס על עצמו. איך הוא נתן לה להיעלם? היא כבר היתה בידיים שלו! היה לו ברור שמישהו התאמץ מאוד להשיג את המבחנות הסגולות ההן, אבל רוכבי האופנוע המסתוריים נעלמו, ועכשיו לא נותר בידיו שום קצה חוט.

דניאל קם באיטיות ממקומו. הוא דידה לעבר ארז, מפקדו, והעיר אותו בטפיחה עדינה.

"מה, נחתנו?" שאל ארז תוך כדי פיהוק.

"עוד לא", השיב דניאל, "אבל תקשיב! חייבים לעשות משהו בקשר למזוודה הזו. לך תדע מה יכול להיות במבחנות האלה!"

"מה שחשוב, דניאל, זה שהמנוול שייצר אותן כבר לא איתנו. בזכותך אגב".

"מה זה משנה אם הוא עדיין הצליח להבריח את הנשק שלו החוצה?" סירב דניאל להתרצות.

"לא, אתה אמיתי?" ארז הזדקף במקומו, "אתה קולט בכלל מה עשית? חיסלת את אחד האויבים הכי גדולים שלנו! לך לנוח, תחשוב על המדליה שתקבל מחר, אל תתעסק במה שאין לך שליטה עליו"

"אם הצלחנו להגיע לאכבארי", ענה דניאל, "בטוח נוכל איכשהו למצוא את המבחנות".

"החממה נגד הקורונה"
"החממה נגד הקורונה"צילום: גיורא חמיצר

"אתה אמרת שהיה עליהן כיתוב בסינית, נכון? בוא נניח שאיזה סיני קנה אותן. מה זה קשור אלינו?"

"אני לא יודע. אולי זה לא קשור ואולי זה כן", השיב דניאל.

"נכון. ובדיוק בגלל זה אתה חייל. וחייל רוצה רק דבר אחד: לבצע את המשימה כמו שצריך. המשימה שלך היתה לחסל את אכבארי והמשימה בוצעה. סוף דיון. עכשיו לך ותן לי לישון". אמר ארז וסובב את גבו.

דניאל הביט בו מתוסכל וחזר למקומו.

***

לשכת שר הבטחון, הקריה, תל אביב. 26 בנובמבר 2019, 14:00 בצהריים.

"ראש הממשלה יקבל אותך עכשיו!" הכריזה פקידת הלשכה וחייכה אל דניאל חיוך מעריץ.

דניאל הניח את העיתון שקרא בזמן שהמתין. הכותרת הראשית התנוססה עליו באותיות שחורות ואדומות: "החיסול של מדען המוות!" הגיליון הקדיש לא פחות משמונה עמודים לתיאור המבצע ההרואי בלב טהרן. שמו של דניאל כמובן לא הופיע בשום מקום, אבל הפקידה שלידו ידעה היטב שדניאל גורן הוא הגיבור שמאחורי החיסול.

"אין עליך!" לחשה באזנו כשחלף על פניה ונכנס בדלת המשוריינת.

ראש הממשלה ושר הבטחון ספי שחל עמד במרכז החדר, כשארז מפקד היחידה לצידו.

"כשסיפרו לי על החייל שכמעט חירב את הפעולה כדי להציל איזה ילד איראני, ואז רדף אחרי אכבארי וחיסל אותו, הייתי צריך לנחש שזה יכול להיות רק אתה", אמר ראש הממשלה ולחץ בחמימות את ידו של דניאל הנבוך.

"הבחורצ'יק הזה הציל כבר את החיים שלי פעם אחת", לחש ספי לארז ופנה שוב לדניאל. "והלילה אתה הצלת את החיים של מי יודע כמה ישראלים שהאכבארי הזה רצה להשמיד".

"אני רק ביצעתי את המשימה שלי", השיב דניאל בשקט והביט בעיניו של מפקדו.

"מדינת ישראל גאה בך", קרא ספי והושיט לדניאל מדליה כסופה בתוך קופסה כחלחלה. "חבל שאני לא יכול להעניק לך את זה בשידור חי מול כל האומה", ספי התקרב אל אזנו של דניאל, "בכל זאת, הפעולה הזו הולכת לנצח בשבילי את הבחירות הקרובות בהליכה..."

"תודה", מלמל דניאל, "אבל מר שחל..."

"ספי, בבקשה", תיקן אותו ראש הממשלה.

"ספי, יש עוד משהו שאתה צריך לדעת..."

"המזוודה, נכון?" קטע ספי את דניאל המופתע, "ארז סיפר לי הכול. אני לא הולך לסכן חיים של חיילי צה"ל כדי לחפש כמה מבחנות. האחריות שלי היא לדאוג לאזרחים שלי, לא לאיראנים ולא לסינים".

גיורא חמיצר
גיורא חמיצרצילום: נועם בן גוריון
נועה פניני
נועה פניניצילום: ליאנה עיון

"ברור, אבל נשק ביולוגי כזה..."

"מספיק, דניאל". התערב ארז ותקע בדניאל מבט מאיים.

דניאל השתתק. שתיקה מביכה השתררה בחדר. ספי מיהר לשנות את הנושא.

"אז מה אתה אומר על החברה המוכשרת שלך? חתיכת מפלגה היא הרימה! הסוקרים שלי צופים לה לפחות 8 מנדטים".

דניאל בלע את רוקו.

"אלה־לי תהיה פוליטיקאית מצוינת", השיב, "אבל היא כבר לא החברה שלי".

"באמת?" עכשיו היה זה תורו של ספי להיות נבוך. "אני מצטער לשמוע. הייתי בטוח שאתה והיא זה לנצח..."

"גם אני", מלמל דניאל, כמעט לעצמו, ומיהר החוצה.

שדרות רוטשילד בתל אביב, 26 בנובמבר 2019, 20:12 בערב.

עצי הפיקוס העתיקים שבשדרה התל אביבית קושטו בעשרות בלונים אדומים וכחולים. על כל אחד מהם התנוסס שמה של "הכוח הצעיר", המפלגה החדשה שסחפה את המדינה בסערה. כמה מאות צעירים וצעירות מילאו בצפיפות את חלקת הדשא הקטנה שמול כיכר הבימה. כולם הביטו אל הבמה הקטנה והמאולתרת שעליה, מול עדת צלמים ועיתונאים, עמדה אלה־לי רשף, מנהיגת המפלגה הצעירה. לבה פעם בהתרגשות כשהתקרבה אל המיקרופונים שבחזית הבמה. היא העיפה מבט סביב אל השדרה האדומה־כחולה. היא זו שבחרה את שני הצבעים האלה. הם גרמו לה להרגיש בבית.

"חברות וחברים", פתחה אלה־לי את נאומה,"כמה כיף לראות אתכם כאן היום. הדרך שלנו מתחילה היום רשמית. ויחד איתכם אנחנו הולכים לשנות את המדינה!"

הקהל הנלהב פרץ במחיאות כפיים ושריקות עידוד. כמה צעירים שעמדו מאחור תופפו על דרבוקות בעליזות. אלה־לי ניצלה את ההפוגה כדי להסדיר את נשימתה. אחד מעוזריה ניגש אליה ולחש משהו על אוזנה.

"כרגע הודיעו לי שאנחנו בשידור חי בכל שלושת ערוצי הטלוויזיה!" הכריזה אלה־לי בהתרגשות. "גם הם יודעים שמשהו מאוד גדול מתחיל כאן היום!" גל התשואות הפעם היה עוד יותר מחריש אוזניים מקודמו.

באותו הזמן בדיוק שכב דניאל על הספה בדירתו. שקיות קרח היו מפוזרות על גופו שהיה מלא בסימנים כחולים. זה כולה כמה מכות, אמר דניאל לעצמו, ממש כמו אחרי משחק כדורסל.

הוא פתח את הטלוויזיה ורעד קל עבר בו כשראה את חברתו לשעבר נושאת את נאום השקת מסע הבחירות שלה בשידור חי. הוא ניסה מייד להעביר לערוץ אחר אבל גם משם הביט בו פרצופה של אלה־לי. בחודשים שעברו מאז הפרידה שלהם הקפיד דניאל להוציא מדירתו כל דבר שהזכיר לו אותה: התמונות שעל המקרר, החפצים שקנתה כשגרו יחד, אפילו את הספרים שקראה.

אבל עכשיו היא היתה שם מולו, ולמרות שרצה, לא היה מסוגל להתיק ממנה את עיניו. הוא הקשיב לכל הנאום שלה, שהיה מרגש ומדויק כמו הנאום שנשאה ביום ההוא על שפת הכינרת, בשנה הראשונה שלה ב"חממה". הנאום הסתיים, ועשרות בלונים כחולים אדומים המריאו אל שמי תל אביב. הוא ראה אותה ניגשת לצד הבמה, שם עמד יפתח הר־לב, לבוש בחליפה ועניבה. אלה־לי חיבקה אותו חיבוק ארוך, ואז הושיטה את שפתיה אליו לנשיקה. זה הרגע שבו כיבה דניאל את המסך.

לפרק הבא

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ