החממה נגד הקורונה | צמאים לקצת אקשן

המונית הגיחה מהסמטה בחריקת צמיגים ושעטה לעברם. "לעזאזל!" קרא דניאל, "שאחליף אותך?" הנהגת קצוצת השיער העיפה בו מבט, הגבירה את המוזיקה, ולחצה על הדוושה. "החממה נגד הקורונה", סיפור בהמשכים מאת גיורא חמיצר ונועה פניני. פרק שביעי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חברי "החממה"

לפרק הראשון בסיפור

לפרק השני בסיפור

לפרק השלישי בסיפור

לפרק הרביעי בסיפור

לפרק החמישי בסיפור

לפרק השישי בסיפור

מפעל "פוג'יאן", העיר וואהן, 28 בנובמבר, 03:29 בלילה

העטלפים התעופפו במעגלים בתוך הכלובים הענקיים, משקשקים בכנפיהם ברעש מחריש אוזניים. צ'ן ג'יאן־וואי היה צריך להרים את קולו כדי לדבר עם שני עוזריו הלבושים בחליפות סטריליות מיוחדות שכיסו את כל גופם.

"הבוס אישר להתחיל", קרא המדען הסיני הבכיר והושיט לשניים את המזוודה הכסופה. עשר המבחנות הסגלגלות עדיין נחו בתוכה, זו לצד זו.

האזינו לפרק השביעי

0:00
-- : --

"כמה להזריק לעטלפים?" שאל אחד העוזרים. "הכל" ענה ג'יאן־וואי. "תשתמשו בכל טיפה. לא תהיה לנו הזדמנות שנייה".

כביש מהיר S18, העיר וואהן, 28 בנובמבר, 05:13 בבוקר

המונית הכחולה דהרה דרומה בדרכה משדה התעופה אל מרכז העיר. מוזיקת פופ סינית התנגנה ברדיו. הנהגת הסינית הצעירה וקצוצת השיער שהסיעה את דניאל, זזה לקצב המוזיקה תוך שהיא לועסת מסטיק. דניאל ישב לידה ובהה בחלון, כשקו גורדי השחקים של וואהן נגלה לעיניו. הדהים אותו שעד אתמול לא ידע שהעיר הענקית הזו קיימת בכלל. הוא העיף מבט אל מראת הצד. מונית נוספת נסעה מאחוריהם. דניאל הבחין בדרקון אדום קטן שריקד מעל המראה שליד הנהג. הוא היה בטוח שהבחין בו גם כמה דקות קודם. מחשבה התגנבה לראשו.

"את יכולה להאט טיפה?" שאל דניאל את הנהגת שבדיוק הפריחה בלון ורוד מפיה. היא האטה את נסיעתה, ודניאל הבין מייד שחששו היה מוצדק. המונית שמאחוריו לא עקפה אותם אלא זחלה בעקבותיהם. דניאל ביקש מהנהגת להחליש את המוזיקה, והסביר לה בזריזות את המצב. להפתעתו, הסינית קצוצת השיער לא התרגשה. נראה היה שהיא צמאה לקצת אקשן. בלי לאותת, היא הסיטה את ההגה ויצאה מהכביש המהיר.

"הם פונים!" שאג האיש רחב־הכתפיים ואצבעותיו השמנות הצביעו בעצבנות על הכביש החשוך שלפניו. נהג המונית הסיני הזקן פנה ימינה בחדות, כשידיו רועדות על ההגה. שתי המוניות נסעו בדהרה לתוך שכונת מגורים צפופה.

"אל תאבד אותם!" צרח האיש הענק על הנהג המסכן, כשהוא מנופף לעברו באקדח לבן ומשונה.

לפתע עצר הסיני את המונית בחריקה, פתח את דלת הרכב וברח אל הרחוב האפל. הרוצח השכיר שיחרר אנחה כבדה, ואז יצא מהרכב ודילג בזריזות אל מושב הנהג.

"יס!!!" צעק דניאל בשמחה, "אני חושב שאיבדנו אותו!"

הנהגת שלצידו חייכה חיוך קטן, כשחריקת צמיגים נשמעה פתאום מאחוריהם, והמונית הגיחה מאחת הסמטאות ושעטה לעברם. דניאל הסתובב לאחור. הדרקון האדום עדיין ריקד שם, אך הנהג התחלף.

"לעזאזל!", קרא דניאל, "את רוצה שאחליף אותך?"

הנהגת העיפה מבט קצר בדניאל, הגבירה את עוצמת המוזיקה, ולחצה על הדוושה.

דניאל נשאב אחורה אל גב המושב, כשהנהגת הצעירה דוהרת ברחובות הצרים, מתעלמת מהרמזורים. דניאל הביט במראה האחורית בפניו של הנהג שדלק אחריהם. הוא נזכר שראה אותו בשדה התעופה. זה אומר רק דבר אחד, מלמל לעצמו, עליתי על משהו אמיתי!

אך המונית המשיכה לדהור בעקבותיהם. הנהגת ניווטה במיומנות בין הסמטאות העקלקלות, ודניאל הבחין דניאל מרחוק באורות נהר היאָנגצֶה העצום, החוצה את העיר וואהן לשניים.

שתי המוניות דהרו זו אחר זו על גשר צ'אנגז'יאנג, כשברקע בצבץ מגדל "העגור הצהוב", סמלה ההיסטורי של וואהן. הנהגת קצוצת השיער זגזגה בין המשאיות שנסעו על הגשר, לקול צפצופיהם הנרגזים של הנהגים. המונית שמאחור התקרבה אליהם יותר ויותר. כשהגיעו לאמצע הגשר, הביטה הנהגת בדניאל וסימנה לו להחזיק חזק בידית הדלת.

לפני שהבין מה קורה, לחצה הצעירה הסינית בחוזקה על דוושת הבלם, והרכב נעצר בחריקה. דניאל והנהגת עפו קדימה, ושתי שניות אחר כך הרגישו את המונית שמאחוריהם מתנגשת בהם בחוזקה. נשימתו של דניאל נעתקה, אבל הנהגת שלצדו לא התרגשה והעבירה מיד להילוך אחורי. הנהמות מהמנוע הקטן הלכו והתגברו, והנהגת החלה לנסוע באיטיות לאחור, כשהיא דוחפת את המונית שנתקעה בה אט אט, אל קצה הגשר.

האיש רחב־הכתפיים ניסה עוד להתחמק, אבל זה היה מאוחר מדי. הוא שמע חבטה עצומה, ואז ראה לזוועתו במראה האחורית את התהום שמתחתיו.

דניאל הספיק עוד לראות את הדרקון האדום נעלם מעיניו, כשהמונית צנחה מהגשר ונבלעה במי הנהר השחורים. הוא הביט המום בנהגת שלידו, שמשכה בכתפיה, שילבה להילוך קדמי, ומיהרה להתרחק מזירת התאונה.

מפעל "פוג'יאן", 28 בנובמבר, 05:50 בבוקר

דניאל הוציא מארנקו את כל השטרות שהיו בו והעניק אותם לנהגת האמיצה שהצילה את חייו. היא הודתה לו בהנהון, קיפלה את השטרות ושמה בכיסה, ואז נעלמה עם רכבה במורד הרחוב. השמש כבר החלה לעלות מעל רובע שוק הדגים של וואהן. מכל עבר היו תלויים שלטים בסינית, ועוברי אורח כבר התרוצצו בסמטאות עם סלי קניות עמוסים. דניאל הביט במפעל הקטן שמעבר לכביש. הוא שיער שגלפנד היה זה ששלח את האיש לעקוב אחריו. הוא ידע שאין לו הרבה זמן.

דניאל חמק לתוך אולם העבודה ההומה וריח הדגים הלם בנחיריו. הוא מצא כובע עבודה לבן על אחד הקולבים וחבש אותו, מנסה ככל יכולתו להיטמע בין עשרות הפועלים הסיניים שהעמיסו ארגזי דגים על המסועים הענקיים. דניאל הביט לכל הכיוונים, מחפש איזשהו רמז שיאושש את חשדותיו. אחרי כמה דקות הבחין פתאום במישהו לבוש בחליפה סטרילית לבנה, יוצא מאחת הדלתות בירכתי האולם. דניאל נדרך. האיש הזה לא נראה כמו פועל במפעל לשימורי דגים. דניאל עקב אחריו במבטו, וראה אותו יוצא מהאולם אל הרחוב. לפני שיצא אחריו הספיק עוד לקחת סכין גדולה שהיתה מונחת ליד אחד משולחנות העבודה ולהטמין אותה במעילו.

דניאל עקב בזהירות אחרי האיש בחליפה הסטרילית, שהוריד בינתיים את מסכת המגן והתיישב על ספסל בסמטה שקטה.

המדען הוציא מכיסו שקיק נייר ושלף מתוכה כריך, אך לפני שהספיק לנגוס בו דניאל התיישב לידו והניח על כתפו יד מאיימת, שהצמידה את המדען המבוהל לספסל.

"אני אשאל אותך כמה שאלות, ואם תענה לי את האמת, אני מבטיח לא להרוג אותך כאן ועכשיו", לחש דניאל באנגלית באזנו של המדען.

"סורי, נו אינגליש!" מלמל.

"אוקיי. אין בעיה", לחש דניאל והמדען נשנק מאימה כשהרגיש לאימתו להב קר של סכין מוצמד לצווארו.

"לא! בבקשה אל תהרוג אותי!!!" התחנן המדען, באנגלית מרשימה למדי.

"השתפרה לך האנגלית", סינן דניאל והציץ לצדדים לוודא שהם עדיין לבד, "אתם קיבלתם לא מזמן מזוודה. תספר לי בבקשה מה היה בה!"

כל גופו של המדען רעד. "אני לא יודע על מה אתה מדבר".

דניאל לא הגיב ורק הידק את מגעו של הסכין על צווארו של המדען.

"לא!!! אני אספר לך!!!" זעק המדען המבועת ודניאל הרפה מעט את אחיזתו.

"מה היה במזוודה?" שאל שוב בקור רוח.

"וירוס", לחש המדען כמעט ללא קול.

"איזה וירוס?" לחש דניאל.

"וירוס ממשפחת הקורונה..." מלמל המדען, "סוג חדש, עמיד יותר..."

"מה אתם הולכים לעשות איתו?"

באותה שנייה נשמעה ירייה ודניאל קפא במקומו. הוא הביט לכל עבר ולא ראה איש, אך לזוועתו ראה כתם דם כהה מתפשט על בטנו של המדען שצנח ללא רוח חיים על הספסל, ידו עדיין אוחזת בכריך שטרם נגס בו.

דניאל ההמום התכופף מייד, נסוג בזריזות לעבר הקיר שמאחוריו, כשעיניו תרות אחרי המתנקש המסתורי. ירייה נוספת נשמעה, ופגעה בקיר, מחמיצה רק בסנטימטרים את ראשו של דניאל. הוא הבחין עכשיו באיש רחב־הכתפיים, בגדיו ספוגי בוץ, צועד לעברו בנחישות ומכוון מולו את אקדחו הלבן. דניאל ידע שיש לו רק סיכוי אחד להינצל.

בתנועה מהירה הטיל את הסכין שבידו לעבר המתנקש. הסכין התעופפה באוויר וננעצה בחזהו של האיש רחב הכתפיים, שבריר שנייה לפני שהספיק ללחוץ על ההדק.

עיניו של המתנקש בהו בדניאל להרף עין, ואז נשר האקדח מידו, וגופו הענק התמוטט וצנח בחבטה לרצפת הסמטה.

דניאל מיהר לאסוף את האקדח ורץ לעבר המתנקש שנשם את נשימותיו האחרונות.

הוא פשפש במהירות בכיסיו של האיש כדי למצוא רמז כלשהו, כששמע לפתע מאחוריו קולות שקשוק חדים.

הוא הסתובב לאחור וראה חמישה קני רובה מכוונים אליו.

שתי דקות לאחר מכן כבר היה דניאל אזוק בידיו ורגליו, על רצפת ניידת המשטרה הסינית, בדרכה אל בית המעצר של ווהאן.

לפרק הבא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ