המאבקים של תשע"ד: טבעונות זה לא רק טרנד

השנה החליטה ננה שרייר שטבעונות זה דרך חיים, גם עסקית. מסעדת ננוצ'קה הוכיחה שטבעונות הולכת יד ביד עם שתייה, אלכוהול ומסיבות

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עכבר העיר

שנת תשע"ד תירשם בהיסטוריה שלנו כשנת "צוק איתן", המבצע-מלחמה שטרף את הקיץ האחרון והותיר אחריו בעיקר הרבה שאלות וזעם. בין לבין ייזכרו כולם בחתונה של נינט, בפרשת אייל גולן או אולי אפילו בהופעה של ג'סטין טימברלייק (מלךךךךך!). מה שכנראה יישכח, הם כל אותם מאבקים שלא לוו בכוכבים נוצצים או בפגזים מתפוצצים. מטבעונות, דרך רשות השידור ועד לטיולים השנתיים – פרויקט מיוחד מלווה את מי שלקחו חלק במאמץ, שבמידה כזאת או אחרת עזר ועוזר לכולנו לחיות פה קצת יותר בשפיות.

המאבקים הגדולים של תשע"ד:» הצילו את עובדי המדינה» חוק הפליטים: אל תגעו בילדים» גם אנחנו רוצים ילד» מהפכה בכוס קפה» הניצחון של מועצת התלמידים» אולפני ההקלטות משלמים בגדול» ספרים חדשים, מחירים חדשים

מי אני: ננה שרייר, מסעדנית. בעלת מסעדת ננוצ'קה.על מה נאבקנו: הפיכת מסעדת ננוצ'קה הבשרית לטבעונית ולקיחת חלק במאבק הכללי.קיצור תולדות המאבק: "הכל התחיל כשנחשפתי ברשת לחומרים שקשורים לתעשיות הנעות סביב חיות. לאט לאט התוודעותי לתעשיות הביצים והחלב, שעד עכשיו לא ידעתי עד כמה הן אכזריות. לא ידעתי שגורסים אפרוחים בשביל שיהיה לנו ביצים, או שתעשיית החלב היא כל כך נוראית, שחייבים להכניס את הפרה להריון בשביל החלב ולהפריד את העגל מאמו. התיעוש הנוראי של בעלי החיים נראה לי לא הגון בשום קנה מידה. לא יכולתי להוריד את המסך ולהדחיק, ובאופן אישי הפכתי לטבעונית. מאוחר יותר לא הרגשתי בנוח שאני טבעונית והמסעדה לא. בהדרגה היה לי יותר ויותר קשה לראות את הבשר והגופות של החיות במטבח של ננוצ'קה. זה כבר לא היה נתח בשר עבורי, אלא חתיכה מגופה של בעל חיים.

לא יכלה לסבול את התעשייה. ננה שרייר (צילום: הדס מנור)

במקביל הגיעו אלי סיפורים על אנשים שהיו חולים בדברים מסויימים והפסיקו לסבול ממחלות וכאבים מאז הטבעונות. גם אני הרגשתי יותר טוב מאז ששינתי את התזונה: האלרגיות עזבו אותי, תפקדתי מצויין בלי ריטלין והתמלאתי באנרגיות ותחושת עירנות בלי נפילות המתח שיש בדרך כלל אחרי ארוחות צהריים עם בשר. לאט לאט הבנתי שזה העתיד ושצריך להתייחס לכל אוכל שאנחנו מכניסים לפה בהרבה היבטים חוץ מאשר "טעים". צריך להתייחס גם לפן הבריאותי והאקולוגי.

השינוי קרה באופן הדרגתי. אורי שביט עזרה לי הרבה ותמכה בי רוחנית ופסיכולוגית. נעזרתי במקביל גם בפייסבוק, ודברים שהעליתי קיבלו מלא שיתופים ומלא התרגשות, כי יש המון טבעוניים אקטיביסטים שחיים ברשת. בהתחלה קיימתי ערבים צמחוניים טבעוניים כמו המיטלס מנדיי, וזה נתן לי את הלגיטימציה והאפשרות לנסות לעשות יותר ערבים כאלה. ראינו שיש אין סוף אפשרויות להנגיש לקהל את האוכל הטבעוני, רק שהבעיה היא שלא רואים את זה, כי אין מספיק מודעות.

המקום היה בשיא ההצלחה והיה לי קשה להיפרד מהנוחות, שלוקח הרבה שנים להגיע אליה - אותה נקודה שבה העסק עובד מעצמו. אבל לא היתה לי שום ברירה ולא יכולתי לשכוח את מה שראיתי ואת הסבל שאליו נחשפתי, וגם הבנתי שזה העתיד. שבמוקדם או במאוחר כולם יגיעו לטבעונות מטעמי בריאות או חוסר הדחקה. לקחתי בחשבון שאני אפסיד כסף ושאולי המסעדה לא תצליח. פחדתי במשך שנה שלמה, אבל החלטתי שאני לא יכולה להתפרנס מסבל, גם אם אני אצטרך לעבוד בספונג'ה אצל אחרים. עדיף לי להתפרנס מוסרית.

השלב הראשון היה לבדוק היתכנות ולגיטימציה, ושאלתי את עצמי האם מסעדה גרוזינית יכולה בכלל להיות טבעונית? אחרי זה עברתי לבדוק איך מכינים חצ'פורי טבעוני ועשיתי מיני ניסויים עם תרד וטופו במקום עם גבינות. המבשלת הגרוזינית המסורתית שנמצאת איתי כבר 25 שנה עזרה לי. גם היא בהתחלה חשבה שהשתגעתי, אבל אחרי זה התחילה להשתכנע ונרתמה להפוך את המאכלים הגרוזינים לטבעוניים. במהלך שינוי התפריט והכשרת המטבח לטבעונות, לא נעזרתי בגורמים חיצוניים אלא בניסוי וטעייה, ולמדתי שיש כל כך הרבה שפע ופרודוקטים, שאפשר להסתדר גם בלי מוצרים מהחי. גם היום, בכל פעם מחדש אני מוצפת ברעיונות חדשים.

חלק מהעובדים הפכו לטבעונים. יומה הראשון של ננוצ'קה הטבעונית (צילום: יעל רייף)

כשסיפרתי לעובדים על התוכנית שלי, רובם פחדו על הפרנסה ועל מקום העבודה שלהם. כשהסברתי להם על המהלך, הראיתי להם חומר וסרטים ודיברנו על התעשייה, וחלק הפכו לטבעוניים בעקבות מה ששמעו וראו, או הפחיתו בצורה ניכרת את כמות הבשר. שף המסעדה החליט לעזוב אחרי שלוש שנים למרות שניסיתי לשכנע אותו להישאר. הוא אמר לי, "אם לך יש כאלה עקרונות וערכים, אז מה זה אומר עלי ואיפה זה שם אותי?" באופן טבעי כל שינוי משמעותי משפיע על אנשים אחרים, והיו עובדים שעזבו כי האנרגיה הייתה אחרת וזה איים עליהם. גם אני בעצמי לא ידעתי איזה קהל יבוא או כמה יבואו".

האם הצלחנו: "ההצלחה מורגשת כל יום. זה סוג של שינוי שתפס ויש אנשים שבאים ואוכלים ונהנים. אני לא מגישה צער לאף אחד ולא מתפרנסת מסבל. כל יום בדרך לעבודה אני אומרת לעצמי "וואו", ומרגישה שהצלחתי".

שאיפה קדימה: "היום אני עדיין במקום של הסברה, ומנסה לשנות את הדימוי של טבעונות ולהפוך את אורח החיים הטבעוני ללגיטימי עם המון גרוב ושמחה. ננוצ'קה היא ההוכחה שטבעונות הולכת יד ביד עם שתייה, אלכוהול ומסיבות".