פסטיבל ישראל

מחול בעירום הוא יותר ממחול בעירום

המופע "יותר מעירום" מאת דוריס אוליך האוסטרית נראה כמו סדנה לבחינה מחודשת של הגוף הרוקד - כשהוא עירום. היה בה צד חובבני במכוון והיו רעיונות מעניינים, ובעיקר — היתה חגיגה של הגוף

רות אשל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

בפאתי הבמה עומדת דיג'י (אוליך), לבושה בחולצה ומגפיים בלבד. ממתינה ל–12 צעירים העולים ומתפזרים על הבמה.הם עירומים כביום היוולדם. נעמדים. שקט. נראה שהם נותנים לנו, לקהל, זמן לבחון את הגופים השונים, להשוות את השוני, את גודל האיברים, וגם לאפשר לצעירים הרוקדים עצמם להתרגל למפגש עם קהל חדש.

ברגע שנשמעת המוזיקה נעלם אותו מסך דק של מתח, והצעירים מתחילים לנוע לאיטם ואחר כך להיסחף בריקוד בלבוש הטבעי כל כך — העירום. נזכרתי שממש על אותה במה, גם כן במסגרת פסטיבל ישראל באמצע שנות ה-80, הופיע ירון מרגולין עם תוכנית הסולו של "מחולות בני דוד" כאשר בסיום המופע הוא חזר לבמה עירום כדי לרקוד בשנית את הסולו האחרון. הוא רצה לתת לקהל אפשרות לראות טוב יותר את עבודת הגוף ללא הבגדים, אבל הקהל לא האמין למראה עיניו: נשמעו נאצות, הוא הואשם בנרקיסיזם, אקסהיביציוניזם ומה לא. מאז עברו שנים ומה שראינו על הבמה הפעם בפסטיבל ישראל התקבל בטבעיות. ובכלל, העירום חוגג במחול בישראל בשנים האחרונות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ