בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל ישראל

ניו אייג' במאה ה-19

זה נראה מוזר: יצירה ווקאלית-תזמורתית מדיטטיבית מאת המלחין שמסמל את הפסנתרנות האקרובטית. האורטוריה "כריסטוס" מאת פרנץ ליסט תבוצע מחר לראשונה בארץ בפסטיבל ישראל, עם נבחרת זמרים בינלאומית, ותאתגר את הסימפונית ירושלים

תגובות

אורטוריה ששמה "כריסטוס" אמורה להביא את סיפור חייו של ישו, לפי המסורת הנוצרית: מלידתו הפלאית, עבור אל צמיחת הכריזמה ועשיית נסים, כלה בפרשת משפטו, סבלו ומותו. דוגמאות מובהקות הן האורטוריה לחג המולד והפאסיונים מאת באך, וגם האורטוריה "משיח" של הנדל.

האורטוריה "כריסטוס" של פרנץ ליסט היא יצירה ארוכה (בקונצרט מחר בפסטיבל ישראל תישמע גירסה מקוצרת בת שעתיים וחצי), אורך שמספיק לכאורה לגולל את כל הסיפור במתכונת כרונולוגית, מהפתיחה בנימת שמחה וחגיגיות (המולד), ועד הסיום הטראגי ובשורת הגאולה. אלא שליסט ­ מוסיקאי וכומר קאתולי ­ לא בחר במסלול זה. הלבטים היצירתיים שלו הניבו אורטוריה שונה מהמצופה. המנצח מאיר מינסקי ­ אשר יוביל מחר בירושלים את הביצוע הראשון בישראל של  "כריסטוס" ­ מציע לאפיין את האורטוריה כ"תמונות מחיי ישו". לדעתו, ראייתה של היצירה כסדרה של  סצינות (יש 14!) היא הבנה נכונה של מהותה.

למינסקי (בוגר האקדמיה בירושלים שבסיסו מזה עשרות שנים באירופה) אין זו פגישה ראשונה עם האתגר ­ הוא ביצע את האורטוריה הזאת של ליסט עוד באמצע שנות ה‑90 עם התזמורת והמקהלה הפילהרמונית של מינכן.

מיכל פתאל

פסטיבל ישראל - הסיקור המלא>>>

לא זו בלבד שמדובר בסדרת סצינות, אלא גם בהלחנת טקסטים מכמה סוגים, בהשראת מקורות שונים. הפרק הראשון, למשל, אמור לשקף ­ בנגינה, בלי מלים ­ פסוק מפרק מ"ה בספר ישעיהו הקורא לשמיים להיפתח ולהטיף על העולם את טל הצדק. פרק זה מביע תום ופסטורליות והוא שובה לב בהחלט. בהמשך מולחנים קטעים מהברית החדשה ומתפילות קתוליות, לרבות "סטאבאט מאטר".

אורטוריה אמורה להיות יצירה ווקאלית (מקהלה וזמרים סולנים, בליווי תזמורת), אבל ב"כריסטוס" של ליסט התזמורת פועלת גם לבדה ­ ובשפע. מאיר מינסקי: "בחלק הראשון של האורטוריה משולבות שלוש פואמות סימפוניות, ז'אנר מובהק של המאה ה‑19, כלומר מוסיקה אינסטרומנטלית עם נושא חוץ-מוסיקלי, למשל פרק שהכותרת שלו היא "שיר רועי הצאן באבוס" (האבוס בבית לחם, שבו ישו נולד), שהגדרתו הרשמית היא "פסטורלה לתזמורת". למיטב התרשמותו של הח"מ, פרק זה נולד בהשפעת ה'סינפוניה' מתוך האורטוריה לחג המולד של באך, שעוסקת באותה סצינה. האפקט התיאורי המקווה דומה, אבל השפה של ליסט, האריכות שהוא נוקט, הן "אופרה" אחרת.

פרנץ ליסט מזוהה עם אמנות הפסנתר, נחשב ממציא הרסיטל לפסנתר, וירטואוז מקלדת שהיה מסוגל לגרום למאזינים לנגינתו הערצה עד היסטריה. מצד אחד הוא היה איש סוער, מוחצן, שוחר חברה וקהל; מצד אחר, הפוך לכאורה,  מצטיירת דמות של מחפש שלווה ושלמות רוחנית, יוצר שגזר על עצמו לימודי תיאולוגיה וחיי נזיר בוותיקן. כמלחין ליסט היה פורה, אך ערכן של יצירות רבות שחיבר שנוי במחלוקת. את האורטוריה "כריסטוס" הוא עצמו החשיב מאוד והשקיע בה מאמץ ממושך. האם ניכרים בה סממנים ליסטיים אופייניים? האם יש קשר בינה ובין יצירות לפסנתר שלו?

נראה שגם מוסיקאים מקצועיים שמכירים היטב את היצירות לפסנתר של ליסט לא היו יכולים לנחש, לשמע האורטוריה "כריסטוס", מיהו אביה מולידה. יש בה קטעים תזמורתיים ארוכים מאוד שאמורים להקרין שלווה ואושר בלי סוף; יש שיר לכת תזמורתי עדין (שלושת המלכים הולכים בעקבות "הכוכב אשר ראו במזרח"); יש תיאור ציורי מובהק של סערה בים כינרת, בפרק ששמו "הנס" ­ עם גלים כרומטיים, קצף מתנפץ והשקטה מיידית של הכל, בכוח האמונה (אפשר ומומלץ לטעום מתוך פרק זה בהקלטה בניצוח הלמוט רילינג, הקטע מצוי ביוטיוב); יש מוסיקה ואגנרית המקדימה את "נפשי מרה לי עד מוות"; יש פרק "סטאבאט מאטר" ארוך, מרשים ביותר; יש חגיגיות פורצת אל על בפרק ה"רזורקסיט" ("תקומה") בסיום. מה מאחד את הכל? ביקשתי את המנצח מאיר מינסקי לאפיין את הנימה של האורטוריה בכללותה.

מינסקי: "קשה להצביע על נימה מסוימת אחת. כתיבת היצירה ארכה תקופה ארוכה ומשלבת סגנונות שונים. להערכתי, אחידות סגנונית לא היתה חשובה לליסט, באורטוריה הזאת. הוא היה אדם מאמין, הוציא מלבו ומשכלו צלילים שמבטאים את האמונה מתוך הזדהות מלאה, בדרכים מוסיקליות שונות.

 

מה בולט במיוחד?

"יש קטעים שבהם  המוסיקה של 'כריסטוס' נשמעת נאיבית ופשוטה, באסוציאציה אישית היא מזכירה לי מוסיקה ישראלית מלפני עשרות שנים, כאשר היו מלחינים שניסו לבטא שיבה אל הטבע. בפרק אחר זה מעין סגנון בית-כנסת, עם חזן ומקהלה שעונה לו. בולטים גם פרקים שבהם כל מוטיב זוכה לחזרות רבות. בפרק ה'סטאבאט מאטר דולורוזה' ('עמדה האם הבוכייה') מפגין ליסט ליריות כובשת לב במיטב סגנון המאה ה‑19".

אתה לא רואה בעיה בהתחברות של קהל בן זמננו ליצירה זו?

"לא, אם מבינים ששם המשחק הוא 'לבוא בראש פתוח', לתת לחוויה להגיע אלינו, תוך הסתגלות לקצב שונה ונטישה של קדחתנות החיים. לעומת סימפוניה של בטהובן למשל, שבה המהלכים מתגלגלים זה בעקבות זה בנביעה מעין הכרחית שמושכת הלאה, כאן אין לצפות לסיפור מתח שממהר לרוץ קדימה".

והחזרתיות המרובה?

"יש קטעים שבהם זה בולט. בהגזמה אני יכול לראות בכך דמיון לרפטטיביות של האסכולה המינימליסטית במאה ה‑20, כמעט כמו פיליפ גלאס. יש באורטוריה הזאת של ליסט תחושה של 'ספייס' ענק שבתוכו המוסיקה קיימת, עוטפת, לא רוצה לחלוף, מסרבת להיגמר.

"במקומות אחדים יש מין טעם של מדיטטיביות ניו אייג'ית, משהו מרחף, מקומות שבהם היצירה עשויה להזכיר מלחינים בני זמננו מסוג פארת, קאנצ'לי, גורצקי, טאבנר, עם הצהרה חסרת עכבות על 'רוחניות'".

אסוציאציה כזאת יכולה להישמע קצת ביקורתית.

"אולי, ולכן חשוב לי להדגיש שמעל ומעבר לדמיון המסוים למלחינים בעלי יומרה רוחנית מיסטית בימינו, 'כריסטוס' של ליסט היא יצירה רומנטית. ליסט הוליד בה כמה קטעי מקהלה שהם מהיפים ביותר שנוצרו במאה ה‑19, זו אחת היצירות הכי חשובות שקיימות ברפרטואר הרומנטי המקהלתי". קל להעריך, אומר עוד מינסקי, שמאזינים בעלי טעמים שונים יגיבו במידות שונות מאוד של התפעלות על קטעים שונים באורטוריה.

מדוע  מבוצעת האורטוריה "כריסטוס" לעתים נדירות?

מינסקי: "הסבר אפשרי אחד הוא שבסוף המאה ה‑19 ובתחילת המאה ה‑20 מקהלות פרוטסטנטיות לא התלהבו לבצע אותה בגלל שהיא קתולית מובהקת. ההסבר העיקרי הוא שזו יצירה לא-מסחרית שנפלה קורבן למעגל קסם שלילי של אי-פופולריות. היא משויכת לסגנון רומנטי מסוים שיצא מהאופנה, נחשב כיום נאיבי מדי, לפי טעם מסוים, סגנון שלא יכול לעמוד בכבוד לצד מנדלסון, שומאן וברהמס. אגב, גם לשומאן יש יצירות מקהלתיות כאלה. חוץ מזה מדובר ביצירה קשה שלא כל מקהלה יכולה לה. אבל כריסטוס של ליסט היא בדיוק דוגמה של יצירה שמתאים להשמיע בפסטיבל ישראל. לשם כך יש פסטיבל, עם אירועים שאינם אמורים להסתפק בהיצע סימפוני או מקהלתי שגרתי. במקרה זה לתפקיד של הפסטיבל יש גם נסיבות היסטוריות, שהרי ירושלים היא מרכז מונותיאיסטי עולמי".

בביצוע האורטוריה "כריסטוס" של ליסט, מחר באולם הנרי קראון בי"ם, יתארחו, לצד התזמורת הסימפונית ירושלים, ארבעה זמרים סולנים מצוינים. נמנה עימם הבריטון הגרמני רומן טרקל מה"שטאטסאופר" בברלין, זמר המוכר לקהל כאן מהופעה בפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים ב‑2007 (תפקידו באורטוריה מרכזי), זמרת המצו-סופרן איריס ורמיליון וזמרת הסופרן הישראלית לשעבר טליה אור.

המקהלה רבת המשתתפים מרומניה ­- שמה המלא הוא "המקהלה הפילהרמונית מקלוז'-נאפוקה"  -  ידועה  אף היא לבאי קונצרטים בישראל מהופעות מרשימות ביותר (עם תזמורת קאמרטה ב‑2009 ובאופרה "ירושלים" של ורדי ב‑2011). כאמור, הגרסה שתישמע כאן היא מקוצרת, ערוכה. יש לקוות שהטקסט שיובא בתוכנייה יהלום את מה שיבוצע בפועל ויאפשר למאזינים לעקוב בקלות אחר התוכן והצלילים שמביעים אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו